את מזכירה לי אירוע
לפני שנים רבות הדרכתי טיול של בית ספר תיכון דתי.
הגענו לאחד האתרים שם הודעתי לכולם באוטובוס שיורדים כדי לנוע רגלית לאתר שבמרחק כמה קילומטרים משם, ויש להקפיד שכולם ילכו מסודר, אז קדימה זבלא וזבלא..
כולם היו שניה בהלם, ואחר כך התחילו להשתולל ולצעוק ולקלל בלי סוף.
המורה שלהם כבר היה למטה. ירדתי אליו וסיפרתי לו מה היה , והודעתי שאני עוזב אותם ונוסע הביתה.
הוא החוויר. ואסף את כולם כאשר כולם עדיין צורחים ומקללים בלי הפסקה.
אני לקחתי את התרמיל שלי והתחלתי ללכת לכיוון הכביש הראשי לתפוס אוטובוס לנסוע הביתה.
הוא צרח עליהם שישתקו מיד, אבל הם התווכחו איתו כשהם צורחים קללות וכל הזמן טוענים שקראתי להם זבל.
הוא ניסה לקרוא לי שאחזור אלא שאני לא הסכמתי והמשכתי ללכת. כאשר השתיק אותם סוף סוף, שמעתי אותו שואל אחד מהם על מה המהומה.
ההוא ענה לו שאני קראתי להם זבל. המורה אמר להם שלא יתכן, מורה דרך מוסמך לא מתנהג ככה, הוא רוצה לדעת בדיוק מה אני אמרתי.
קם אחד מהם ואמר למורה שאני אמרתי להם שיוצאים מהאוטובוס, והולכים, קדימה זבל.
המורה היה בהלם, ושאל: "ככה בדיוק אמר קדימה זבל ? ענו לו כן, הוא אמר ואפילו חזר על הקללה פעמיים: "קדימה זבלא וזבלא".
ואז המורה היה בהלם, והוא צרח עליהם: לא רק שאתם לא בני אדם, אתם גם לא תלמידי חכמים בכלל.
כולם תמהו למה?
הוא אומר להם שמורה הדרך נתן להם כבוד ואמר משפט שאמור להיות בשפה שהם שולטים בה ובאמירה המקובלת על דתיים, והם השיבו בקללות.
כשראה שהם לא מבינים, שאל אותם מהו זבלא וזבלא בארמית ?
אף אחד לא ענה, ואז הוא אמר להם: אתם טיפשים בורים ועמי ארצות, מורה הדרך פנה אליכם בכבוד בשפה שאמורה להיות שגורה בפיכם ואתם השיבותם לו בקללות.
"זבל"א וזבל"א" פירוש - זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד.
משמע, שהוא ביקש מכם שכל אחד יבחר לו בן זוג וללכת בזוגות.
ואז הם נזכרו שאמנם למדו זאת בתלמוד.....
בשורה התחתונה, אחרי הקללות הכבדות שספגתי, לא חזרתי לקבוצה ונסעתי הביתה. אני לא מדריך אנשים שבלי להסס מקללים קללות קשות שאני אפילו לא רוצה לחזור עליהן.
מאוחר יותר התקשר אלי נהג האוטובוס וסיפר שהם נסעו חזרה לבית הספר והמורה הכריז על תענית תשובה עד אמצע הלילה לכולם.
אז זהו - זבל"א וזבל"א.
