יום שלישי ../images/Emo99.gif
יום שלישי טוב, אז הכל התחיל באחד מימי השלישי בשבוע (יום שהוא, בדרך-כלל, מאד לא עמוס אצלי). נכנסתי למיטה מוקדם בלילה (22:00~) והתחלתי לקרוא, כדי שאוכל להירדם מהר יותר. משום מה, הלכתי לישון כאשר הסלקום נשאר פועל. אני חושב שעדיין חיכיתי לטלפון מאבי או שרון. התקופה בכלל הייתה תקופה של ניסיונות לא מעטים למצוא מישהו. אני עדיין לא יודע מה המטרה שבגללה ניסיתי למצוא מישהו. הייתי כל-כך לבד ורציתי מישהו שיחזיק אותי? שיחבק וילטף אותי? שיאהב אותי? או שחיפשתי מישהו כדי לספק את רעבוני המודחק למין? בכלל הייתי מאד מבולבל באותו זמן: לא הצלחתי להבין מאבי מה הוא רוצה ולמה הוא ממשיך להתקשר אלי, למרות שהוא לא מצליח להתאהב בי?? לא ידעתי אם יש עוד סיכוי ששרון יחזור ויצור איתי קשר. ובכלל, פגשתי את יוסי מהמעבדה. אני לא יודע למה אבל הבנתי די מהר שגם הוא, כמוני, הומו. (עדיין קשה לי לומר את זה על עצמי, אבל אני מתאמן). אפילו חיפשתי כל מיני דרכים לבדוק את העניין: ניסיתי לשדך לו את נווית (חברה שלי). הוא התחמק בעדינות אבל עדיין לא השתכנעתי שהוא הומו. באותו זמן התחלנו לקשור קשרי חברות בין שני בני 25, בתוך בליל של זקנים במקום שאנחנו עובדים ביחד. מאד נהניתי מכך. באמת זו הייתה המטרה הראשונה שלי. למצוא חבר (חבר רגיל, לא חבר במובן של בן זוג). אני חושב שגם יוסי הרגיש עלי שאני הומו, למרות שהוא אמר שהוא באמת חשב כך פעם, אבל לבסוף החליט שלא. בכל אופן, הגעתי להבנה שהוא הומו אחרי שהוא הזמין אותי לבוא איתו למצעד האהבה בתל-אביב באחד מימי השישי. הוא קרא למצעד love parade, אבל טון הדיבור שלו וצורת ניגון צמד המילים השאיר אותי בהבנה שהוא כזה. הייתי מאד מרוצה בגלל שהוא מאד מצא חן בעיני כבר תקופה לא קצרה. עדיין לא הגבתי כי לא ידעתי איך. הייתי רק בתחילת המחשבה של ´לצאת מהארון´ (עוד ביטוי שאני מתרגל אליו). איך שלא יהיה, אחד הימים הקרובים היה אותו יום שלישי, שבו הלכתי לישון עם מכשיר הסלקום דולק. בסביבות 22:30 החלטתי שקראתי כבר מספיק כדי להירדם, כיביתי את האור ונכנסתי ל- mode של הכנה לשינה. כנראה שלא קראתי מספיק כי לא נרדמתי מייד. התפתלתי במיטה עוד כעשר דקות, עד שבסביבות 22:45 קיבלתי טלפון ממספר לא מזוהה. זה היה הוא, ועדיין לא תיארתי לעצמי מה ילד יום. בשלב הזה חשבתי שהוא התקשר כדי לדבר על ענייני דיומא. בסך הכל, מאד התחברנו באותו זמן. דיברנו לא מעט… ואז הוא פשוט אמר לי ש"השותף שלו בדירה הוא גם ובעיקר השותף שלו לחיים ולמיטה". כאן הייתי בשוק. ידעתי שהוא מתכוון לספר לי שהוא הומו, אבל ל- nock-out כזה לא ציפיתי. התגובה הראשונה שלי, ואני חושב שהיא הייתה מיידית מאד וזאת בגלל שעדיין לא עיקלתי שהוא ´נשוי´, הייתה לומר בגמגום ´גם אני כזה…´ (עדיין לא יכולתי להשתמש במילה ´הומו´). צחקנו הרבה והמשכנו לדבר ואני כל הזמן קינאתי. קינאתי בחבר של יוסי, איל, כי היה לו את יוסי החמוד. אבל אני חושב שבעיקר קינאתי ביוסי על האומץ שהיה לו לבוא ולספר לי בהכרזה כזו, ובכלל על צורת החיים שלו (כפי שהוא סיפר לי עליה בשיחתנו הלילית). כעבור שעה סיימנו את השיחה. אני נשארתי במיטה שלי חושב על אלף ואחד נושאים, שכולם קשורים לעובדה שאני הומו, ואחד כזה שרוצה את יוסי ולא יכול לקבל אותו. מאותו יום שלישי, הלילות שלי הפכו לנטולי שינה רגועה. היה לי קשה להירדם בכל לילה בגלל מחשבות שהציפו את מוחי, ואפילו התעוררתי מוקדם מאד, כנראה כדי להשלים את החשיבה שלא הספקתי בלילה. למחרת שוב נפגשנו לארוחת צהרים. התחושה שלי הייתה משהו מוזר בין מבוכה לבין כוח חדש. תחושה חדשה של ביטחון. אולי זה היה בגלל הרצון העצום שלי ללמוד. עכשיו היה לי ממי. ללמוד מיוסי את צורת החיים המוזרה עדיין, לפחות מבחינתי. החלפנו מידע על החיים הפרטיים של כל אחד. אני אספתי מידע מתוך רצון לדעת וללמוד את העולם שאני הולך להשתייך אליו. יוסי שאל הרבה כי הוא רצה לעזור. הוא רצה ללמוד את ההתנהגות של מי שעדיין לא משוחרר מספיק להודות לעצמו שהוא שונה מהסביבה שלו. שהוא הומו. אני גם בטוח שהשיחות הארוכות האלה בין יוסי לביני היו בעקבות רצון להיות ביחד. להסתכל אחד בפניו של השני, לשטוח בפניו את המחשבות, לשמוע התייחסות ואולי אפילו עצה על ההתלבטויות של השני. עדיין היה לי קשה לחשוב ולהתנהג כמו הומו. ואני לא מתכוון לאותם דפוסי התנהגות מוקצנים שתמיד מחקים אותם אומנים צעירים בתחילת הקריירה שלהם, אלה להיות מסוגל להסתכל בעיניים של גבר שיושב מולי, לאהוב אותו ואת המראה שלו, וכל זאת במקום שיכולים לראות אתנו. אני גם בטוח שאם היה שם מישהו אחר מיוסי, מישהו שאין לי אליו משיכה, שהיא לא טבעית בעיני הרבה מאד אנשים, כן יכולתי ללכת איתו מחובק (הרבה פעמים אני מסתובב ברחוב מחובק עם אחד מחברי הילדות שלי). אבל לעשות כן עם יוסי היה נראה לי עדיין מוזר, כי עדיין לא הרגשתי מספיק בטוח במאווים (רצונות, תשוקות) שלי. יותר מידי שנים לא הייתי בטוח בזה, או שמנעתי מעצמי להגיע לתחושה של ביטחון, שוב בגלל שזה ´לא נורמלי´. וחבל שלא נתתי לעצמי את האפשרות להרגיש טוב עם עצמי יותר מוקדם. אפשר לומר שלא ממש חייתי בשנים האלה. לא נתתי לאף אחד להרגיש בכך, כך שלא יכלו לעזור ולהושיע אותי. אבל, אם נחזור לסיפור, אז הימים הקרובים שאחרי ´ההתגלות´ היו מאד קשים לי, כי עד שסוף סוף מצאתי מישהו שרציתי, ואני גם ידעתי שהוא רוצה אותי, לא יכולנו לממש את אותה תשוקה מוחרשת שהייתה ביננו. קרו לי כבר לא מעט מקרים שלא יכולתי לעשות כן עם בחורים אחרים שראיתי ונהניתי מהמראה שלהם. עם יוסי היה משהו מיוחד שלא הכרתי כל-כך עד אז. המשיכה לא הייתה רק משיכה מינית. היה לי מאד נוח איתו גם שרק דיברנו או עבדנו ביחד, והרבה מאד רציתי להיות איתו, שוב, לא תמיד כדי לגעת בו ולהתרגש בעקבות משיכה מינית. היה יותר מזה. זה היה חדש וטוב! כמובן שהייתה גם משיכה מינית מאד חזקה. אבל שנינו דחקנו אותה. דחקנו אותה בגלל איל (החבר של יוסי). אני לא רציתי ללחוץ ולנסות "לגנוב" את יוסי מאיל, אולי גם בגלל שידעתי שאין לי סיכוי. רציתי מאד שיהיה ליוסי טוב. כנראה פחדתי לזעזע מערכת, שעד שהגעתי הייתה יציבה (הם ביחד כבר שש שנים). בכלל הפועל ז.ע.ז.ע. עולה הרבה מאד בשיחות שלי עם יוסי. בכל מקרה, אותו זעזוע, או יותר נכון רעידת אדמה קרתה באחד הימים, כשיוסי הגיע למשרד שלי, ואני כבר לא זוכר אם זה היה למטרות של עבודה או כדי להמשיך ולדבר. בכל מקרה, ראיתי בקצה של העין איך יוסי דואג לסגור את החלון כדי שלא יראו אותנו. אני עדיין סירבתי להאמין שזה קורה לי, למרות שפינטזתי שזה יהיה. אפילו דיברתי באופן מאד יבש עם ענייני העבודה כשהוא דאג להסתיר אותנו מכל מי שיכול לראות. כשהוא תפס אותי ונישק אותי בפתאומיות, הרגשתי כמעט מעופף. אבל הייתי מאד קר כי פחדתי. כי ידעתי שיוסי שייך למישהו אחר. לא רציתי להרשות לעצמי להקשר יותר מדי אליו, כי ידעתי שלא אוכל לזכות ביוסי במלואו. התנצלתי בפניו על חוסר החום שהפגנתי בפניו, ותירצתי את זה בכך שאני לא בטוח שהוא בטוח במה שהוא רוצה. אולי זו הייתה שטות. אולי הייתי צריך לזרום עם סחף המאורעות, המחשבות והרגשות שהיו בחדר (לזרום, גם זו מילה שנשמעת הרבה בשיחות הידועות – והיא מבטאת את הרצון שלנו לחיות בהתאם למה שקורה באותו רגע, בדרך כלל ברגע שאנו יחד), אבל רציתי לשמור על עצמי. לא להשאיר אפשרות שאני אפגע בעתיד, אם יוסי יעזוב אותי. גם רציתי לשמור על יוסי ולא לזעזע את החיים היציבים, לפחות בתחום זה, שהיו לו. בכל מקרה, אחרי שיחה קצרה, הרכבת התחילה לדהור עד שהתחלנו לממש את אותם הדברים שרציתי כל-כך הרבה זמן. זה היה נפלא כי עשיתי את זה סוף סוף עם אדם שרציתי לא רק בגלל הסיפוק הגופני, אלא גם בגלל התחושה הנעימה, הריגוש הנפשי והידיעה שסוף סוף אני עושה את הדבר שאני רוצה, ולא רק בהתאם להתנהגות המקובלת שמכתיבה החברה. לי היה טוב, כי הגעתי לשיאים שלא הרגשתי בעבר. הרגשתי מחוזר. אני גם יודע שיוסי הרגיש טוב בגלל הריגוש שהכניס בו דבר חדש ומזעזע כמוני. אני הרגשתי סוף כל סוף את התחושה שכל-כך הרבה אנשים מרגישים, כותבים על כך, יוצרים סרטים, לפעמים אפילו רוצחים בגללה. הרגשתי מאוהב. הרגשתי גם אהוב.
יום שלישי טוב, אז הכל התחיל באחד מימי השלישי בשבוע (יום שהוא, בדרך-כלל, מאד לא עמוס אצלי). נכנסתי למיטה מוקדם בלילה (22:00~) והתחלתי לקרוא, כדי שאוכל להירדם מהר יותר. משום מה, הלכתי לישון כאשר הסלקום נשאר פועל. אני חושב שעדיין חיכיתי לטלפון מאבי או שרון. התקופה בכלל הייתה תקופה של ניסיונות לא מעטים למצוא מישהו. אני עדיין לא יודע מה המטרה שבגללה ניסיתי למצוא מישהו. הייתי כל-כך לבד ורציתי מישהו שיחזיק אותי? שיחבק וילטף אותי? שיאהב אותי? או שחיפשתי מישהו כדי לספק את רעבוני המודחק למין? בכלל הייתי מאד מבולבל באותו זמן: לא הצלחתי להבין מאבי מה הוא רוצה ולמה הוא ממשיך להתקשר אלי, למרות שהוא לא מצליח להתאהב בי?? לא ידעתי אם יש עוד סיכוי ששרון יחזור ויצור איתי קשר. ובכלל, פגשתי את יוסי מהמעבדה. אני לא יודע למה אבל הבנתי די מהר שגם הוא, כמוני, הומו. (עדיין קשה לי לומר את זה על עצמי, אבל אני מתאמן). אפילו חיפשתי כל מיני דרכים לבדוק את העניין: ניסיתי לשדך לו את נווית (חברה שלי). הוא התחמק בעדינות אבל עדיין לא השתכנעתי שהוא הומו. באותו זמן התחלנו לקשור קשרי חברות בין שני בני 25, בתוך בליל של זקנים במקום שאנחנו עובדים ביחד. מאד נהניתי מכך. באמת זו הייתה המטרה הראשונה שלי. למצוא חבר (חבר רגיל, לא חבר במובן של בן זוג). אני חושב שגם יוסי הרגיש עלי שאני הומו, למרות שהוא אמר שהוא באמת חשב כך פעם, אבל לבסוף החליט שלא. בכל אופן, הגעתי להבנה שהוא הומו אחרי שהוא הזמין אותי לבוא איתו למצעד האהבה בתל-אביב באחד מימי השישי. הוא קרא למצעד love parade, אבל טון הדיבור שלו וצורת ניגון צמד המילים השאיר אותי בהבנה שהוא כזה. הייתי מאד מרוצה בגלל שהוא מאד מצא חן בעיני כבר תקופה לא קצרה. עדיין לא הגבתי כי לא ידעתי איך. הייתי רק בתחילת המחשבה של ´לצאת מהארון´ (עוד ביטוי שאני מתרגל אליו). איך שלא יהיה, אחד הימים הקרובים היה אותו יום שלישי, שבו הלכתי לישון עם מכשיר הסלקום דולק. בסביבות 22:30 החלטתי שקראתי כבר מספיק כדי להירדם, כיביתי את האור ונכנסתי ל- mode של הכנה לשינה. כנראה שלא קראתי מספיק כי לא נרדמתי מייד. התפתלתי במיטה עוד כעשר דקות, עד שבסביבות 22:45 קיבלתי טלפון ממספר לא מזוהה. זה היה הוא, ועדיין לא תיארתי לעצמי מה ילד יום. בשלב הזה חשבתי שהוא התקשר כדי לדבר על ענייני דיומא. בסך הכל, מאד התחברנו באותו זמן. דיברנו לא מעט… ואז הוא פשוט אמר לי ש"השותף שלו בדירה הוא גם ובעיקר השותף שלו לחיים ולמיטה". כאן הייתי בשוק. ידעתי שהוא מתכוון לספר לי שהוא הומו, אבל ל- nock-out כזה לא ציפיתי. התגובה הראשונה שלי, ואני חושב שהיא הייתה מיידית מאד וזאת בגלל שעדיין לא עיקלתי שהוא ´נשוי´, הייתה לומר בגמגום ´גם אני כזה…´ (עדיין לא יכולתי להשתמש במילה ´הומו´). צחקנו הרבה והמשכנו לדבר ואני כל הזמן קינאתי. קינאתי בחבר של יוסי, איל, כי היה לו את יוסי החמוד. אבל אני חושב שבעיקר קינאתי ביוסי על האומץ שהיה לו לבוא ולספר לי בהכרזה כזו, ובכלל על צורת החיים שלו (כפי שהוא סיפר לי עליה בשיחתנו הלילית). כעבור שעה סיימנו את השיחה. אני נשארתי במיטה שלי חושב על אלף ואחד נושאים, שכולם קשורים לעובדה שאני הומו, ואחד כזה שרוצה את יוסי ולא יכול לקבל אותו. מאותו יום שלישי, הלילות שלי הפכו לנטולי שינה רגועה. היה לי קשה להירדם בכל לילה בגלל מחשבות שהציפו את מוחי, ואפילו התעוררתי מוקדם מאד, כנראה כדי להשלים את החשיבה שלא הספקתי בלילה. למחרת שוב נפגשנו לארוחת צהרים. התחושה שלי הייתה משהו מוזר בין מבוכה לבין כוח חדש. תחושה חדשה של ביטחון. אולי זה היה בגלל הרצון העצום שלי ללמוד. עכשיו היה לי ממי. ללמוד מיוסי את צורת החיים המוזרה עדיין, לפחות מבחינתי. החלפנו מידע על החיים הפרטיים של כל אחד. אני אספתי מידע מתוך רצון לדעת וללמוד את העולם שאני הולך להשתייך אליו. יוסי שאל הרבה כי הוא רצה לעזור. הוא רצה ללמוד את ההתנהגות של מי שעדיין לא משוחרר מספיק להודות לעצמו שהוא שונה מהסביבה שלו. שהוא הומו. אני גם בטוח שהשיחות הארוכות האלה בין יוסי לביני היו בעקבות רצון להיות ביחד. להסתכל אחד בפניו של השני, לשטוח בפניו את המחשבות, לשמוע התייחסות ואולי אפילו עצה על ההתלבטויות של השני. עדיין היה לי קשה לחשוב ולהתנהג כמו הומו. ואני לא מתכוון לאותם דפוסי התנהגות מוקצנים שתמיד מחקים אותם אומנים צעירים בתחילת הקריירה שלהם, אלה להיות מסוגל להסתכל בעיניים של גבר שיושב מולי, לאהוב אותו ואת המראה שלו, וכל זאת במקום שיכולים לראות אתנו. אני גם בטוח שאם היה שם מישהו אחר מיוסי, מישהו שאין לי אליו משיכה, שהיא לא טבעית בעיני הרבה מאד אנשים, כן יכולתי ללכת איתו מחובק (הרבה פעמים אני מסתובב ברחוב מחובק עם אחד מחברי הילדות שלי). אבל לעשות כן עם יוסי היה נראה לי עדיין מוזר, כי עדיין לא הרגשתי מספיק בטוח במאווים (רצונות, תשוקות) שלי. יותר מידי שנים לא הייתי בטוח בזה, או שמנעתי מעצמי להגיע לתחושה של ביטחון, שוב בגלל שזה ´לא נורמלי´. וחבל שלא נתתי לעצמי את האפשרות להרגיש טוב עם עצמי יותר מוקדם. אפשר לומר שלא ממש חייתי בשנים האלה. לא נתתי לאף אחד להרגיש בכך, כך שלא יכלו לעזור ולהושיע אותי. אבל, אם נחזור לסיפור, אז הימים הקרובים שאחרי ´ההתגלות´ היו מאד קשים לי, כי עד שסוף סוף מצאתי מישהו שרציתי, ואני גם ידעתי שהוא רוצה אותי, לא יכולנו לממש את אותה תשוקה מוחרשת שהייתה ביננו. קרו לי כבר לא מעט מקרים שלא יכולתי לעשות כן עם בחורים אחרים שראיתי ונהניתי מהמראה שלהם. עם יוסי היה משהו מיוחד שלא הכרתי כל-כך עד אז. המשיכה לא הייתה רק משיכה מינית. היה לי מאד נוח איתו גם שרק דיברנו או עבדנו ביחד, והרבה מאד רציתי להיות איתו, שוב, לא תמיד כדי לגעת בו ולהתרגש בעקבות משיכה מינית. היה יותר מזה. זה היה חדש וטוב! כמובן שהייתה גם משיכה מינית מאד חזקה. אבל שנינו דחקנו אותה. דחקנו אותה בגלל איל (החבר של יוסי). אני לא רציתי ללחוץ ולנסות "לגנוב" את יוסי מאיל, אולי גם בגלל שידעתי שאין לי סיכוי. רציתי מאד שיהיה ליוסי טוב. כנראה פחדתי לזעזע מערכת, שעד שהגעתי הייתה יציבה (הם ביחד כבר שש שנים). בכלל הפועל ז.ע.ז.ע. עולה הרבה מאד בשיחות שלי עם יוסי. בכל מקרה, אותו זעזוע, או יותר נכון רעידת אדמה קרתה באחד הימים, כשיוסי הגיע למשרד שלי, ואני כבר לא זוכר אם זה היה למטרות של עבודה או כדי להמשיך ולדבר. בכל מקרה, ראיתי בקצה של העין איך יוסי דואג לסגור את החלון כדי שלא יראו אותנו. אני עדיין סירבתי להאמין שזה קורה לי, למרות שפינטזתי שזה יהיה. אפילו דיברתי באופן מאד יבש עם ענייני העבודה כשהוא דאג להסתיר אותנו מכל מי שיכול לראות. כשהוא תפס אותי ונישק אותי בפתאומיות, הרגשתי כמעט מעופף. אבל הייתי מאד קר כי פחדתי. כי ידעתי שיוסי שייך למישהו אחר. לא רציתי להרשות לעצמי להקשר יותר מדי אליו, כי ידעתי שלא אוכל לזכות ביוסי במלואו. התנצלתי בפניו על חוסר החום שהפגנתי בפניו, ותירצתי את זה בכך שאני לא בטוח שהוא בטוח במה שהוא רוצה. אולי זו הייתה שטות. אולי הייתי צריך לזרום עם סחף המאורעות, המחשבות והרגשות שהיו בחדר (לזרום, גם זו מילה שנשמעת הרבה בשיחות הידועות – והיא מבטאת את הרצון שלנו לחיות בהתאם למה שקורה באותו רגע, בדרך כלל ברגע שאנו יחד), אבל רציתי לשמור על עצמי. לא להשאיר אפשרות שאני אפגע בעתיד, אם יוסי יעזוב אותי. גם רציתי לשמור על יוסי ולא לזעזע את החיים היציבים, לפחות בתחום זה, שהיו לו. בכל מקרה, אחרי שיחה קצרה, הרכבת התחילה לדהור עד שהתחלנו לממש את אותם הדברים שרציתי כל-כך הרבה זמן. זה היה נפלא כי עשיתי את זה סוף סוף עם אדם שרציתי לא רק בגלל הסיפוק הגופני, אלא גם בגלל התחושה הנעימה, הריגוש הנפשי והידיעה שסוף סוף אני עושה את הדבר שאני רוצה, ולא רק בהתאם להתנהגות המקובלת שמכתיבה החברה. לי היה טוב, כי הגעתי לשיאים שלא הרגשתי בעבר. הרגשתי מחוזר. אני גם יודע שיוסי הרגיש טוב בגלל הריגוש שהכניס בו דבר חדש ומזעזע כמוני. אני הרגשתי סוף כל סוף את התחושה שכל-כך הרבה אנשים מרגישים, כותבים על כך, יוצרים סרטים, לפעמים אפילו רוצחים בגללה. הרגשתי מאוהב. הרגשתי גם אהוב.