יום שמציין סוף והתחלה
לפני כשנה וחצי התחלתי לחפש כיוון טיפולי ושיקומי חדש. לאחר כ - 3 חודשים בערך נכנסתי בו זמנית למסגרת אבחון ושיקום של הביטוח הלאומי ולטיפול נפשי אצל עמרי ציטרון (בהשתתפות של מ´ הביטחון שהואיל להכיר סוף סוף בקיומם של "אחים שכולים"). כבר 6 חודשים אינני מובטל ו - 3 חודשים אני מקבל משכורת ושמח שקצבאות הנכות של הבט"ל יגיעו לאנשים אחרים שנזקקים. ואילו היום בעוד כשעה אני עומד להיפגש עם עמרי, בפעם האחרונה. למרות שדלתו תהיה פתוחה עבורי גם בעתיד (ואיני משלה עצמי שלא תהיינה נפילות), אני לא יכול וגם לא מנסה להשתחרר מהתרגשות עזה שיש בי. כבר שבועות מפרפרים לי פרפרים בבטן. אני יודע שאני אוהב את האיש הזה שהעניק לי כל כך הרבה. אני אתגעגע אליו. לידיים שלו שנגעו בי, לקול שלו שליטף אותי, לעינים שלו שחייכו אלי. עמרי לימד אותי להעריך את עצמי בצורה אחרת. לאהוב את עצמי כפי שהנני, לאתר בעצמי כוחות, לפרגן להצלחות קטנות ואף לשאוב עידוד מאי הצלחות. עמרי לימד אותי לנשום, להזרים דם וחמצן למקומות כואבים, בין שזה גרון דלוק ובין שזה לב שבור. הוא הראה לי את הקשר בין נשימה ונשמה, בין גוף ונפש. עמרי לימד אותי לבכות על יואב, לקלל את אבא שלי ז"ל, לדבר עם אנשים חיים שיש לי אתם מחלוקת. הוא לימד אותי שאני יכול להתנועע, להתפרע, לרקוד בכיף לצלילי מוסיקה בלקנית או לצרוח בעונג בזמן נסיעה ביחד עם להקת ה"קווינס", ושכולם יכולים לקפוץ, כי אלה החיים שלי. עמרי הוא איש נדיר שחי בצניעות, שלוקח תשלום סמלי ממי שאין לו. עמרי הוא פסיכולוג קליני שבשלב די מוקדם החל לשלב בעבודתו אלמנטים משיטות ריפוי אלטרנטיביות. עמרי הקים את אגודת חוס"ן. הוא מקיים טיפולים וסדנאות לחולי סרטן ובני משפחותיהם. הרבה אנשים חזרו לחיים בזכותו. הרבה אנשים למדו ממנו להנות, לשמוח בחייהם, ככל שנותרו להם טרם מותם, או לראות טעם בהמשך גם אחר מות יקירם. אני בוכה כשאני כותב את הדברים האלה. בוכה בלי קול. בוכה מצער אך גם משמחה ומהכרת תודה שאין לה שיעור. האנשים שהיו בפורום בתקופה הכל כך קשה ההיא, שליוו אותי בחיזוק, בחיבוק, בעצה מועילה, להם אני חב את ה"דיווח" הזה. וגם לאנשים שלא היו אז אך באו למקום הזה, בין שהתגלה להם אחרי שנים של מצוקה, או בין שהגיעו ימים ספורים אחרי אסונם הטרי... והמסר שלי הוא משולש: יש חיים, יש כוחות בפנים ויש אנשים שעוזרים. אם בוחרים בחיים, אז אפשר לגלות את הכוחות הפנימיים. ולפעמים הסחרור כל כך חזק עד שצריך מישהו מבחוץ שיעזור ויעצור את הסחרחרה. לפעמים הבור כל כך עמוק שצריך יד מושטת מלמעלה... זהו שבת שלום אורי
לפני כשנה וחצי התחלתי לחפש כיוון טיפולי ושיקומי חדש. לאחר כ - 3 חודשים בערך נכנסתי בו זמנית למסגרת אבחון ושיקום של הביטוח הלאומי ולטיפול נפשי אצל עמרי ציטרון (בהשתתפות של מ´ הביטחון שהואיל להכיר סוף סוף בקיומם של "אחים שכולים"). כבר 6 חודשים אינני מובטל ו - 3 חודשים אני מקבל משכורת ושמח שקצבאות הנכות של הבט"ל יגיעו לאנשים אחרים שנזקקים. ואילו היום בעוד כשעה אני עומד להיפגש עם עמרי, בפעם האחרונה. למרות שדלתו תהיה פתוחה עבורי גם בעתיד (ואיני משלה עצמי שלא תהיינה נפילות), אני לא יכול וגם לא מנסה להשתחרר מהתרגשות עזה שיש בי. כבר שבועות מפרפרים לי פרפרים בבטן. אני יודע שאני אוהב את האיש הזה שהעניק לי כל כך הרבה. אני אתגעגע אליו. לידיים שלו שנגעו בי, לקול שלו שליטף אותי, לעינים שלו שחייכו אלי. עמרי לימד אותי להעריך את עצמי בצורה אחרת. לאהוב את עצמי כפי שהנני, לאתר בעצמי כוחות, לפרגן להצלחות קטנות ואף לשאוב עידוד מאי הצלחות. עמרי לימד אותי לנשום, להזרים דם וחמצן למקומות כואבים, בין שזה גרון דלוק ובין שזה לב שבור. הוא הראה לי את הקשר בין נשימה ונשמה, בין גוף ונפש. עמרי לימד אותי לבכות על יואב, לקלל את אבא שלי ז"ל, לדבר עם אנשים חיים שיש לי אתם מחלוקת. הוא לימד אותי שאני יכול להתנועע, להתפרע, לרקוד בכיף לצלילי מוסיקה בלקנית או לצרוח בעונג בזמן נסיעה ביחד עם להקת ה"קווינס", ושכולם יכולים לקפוץ, כי אלה החיים שלי. עמרי הוא איש נדיר שחי בצניעות, שלוקח תשלום סמלי ממי שאין לו. עמרי הוא פסיכולוג קליני שבשלב די מוקדם החל לשלב בעבודתו אלמנטים משיטות ריפוי אלטרנטיביות. עמרי הקים את אגודת חוס"ן. הוא מקיים טיפולים וסדנאות לחולי סרטן ובני משפחותיהם. הרבה אנשים חזרו לחיים בזכותו. הרבה אנשים למדו ממנו להנות, לשמוח בחייהם, ככל שנותרו להם טרם מותם, או לראות טעם בהמשך גם אחר מות יקירם. אני בוכה כשאני כותב את הדברים האלה. בוכה בלי קול. בוכה מצער אך גם משמחה ומהכרת תודה שאין לה שיעור. האנשים שהיו בפורום בתקופה הכל כך קשה ההיא, שליוו אותי בחיזוק, בחיבוק, בעצה מועילה, להם אני חב את ה"דיווח" הזה. וגם לאנשים שלא היו אז אך באו למקום הזה, בין שהתגלה להם אחרי שנים של מצוקה, או בין שהגיעו ימים ספורים אחרי אסונם הטרי... והמסר שלי הוא משולש: יש חיים, יש כוחות בפנים ויש אנשים שעוזרים. אם בוחרים בחיים, אז אפשר לגלות את הכוחות הפנימיים. ולפעמים הסחרור כל כך חזק עד שצריך מישהו מבחוץ שיעזור ויעצור את הסחרחרה. לפעמים הבור כל כך עמוק שצריך יד מושטת מלמעלה... זהו שבת שלום אורי
