יום שני בבית אבות

יום שני בבית אבות

אתמול היה קשה
אחי ואני נלחמנו בשיניים לא להקשיב לקול הפנימי שלנו שאמר לנו לקחת את אמא שתבוא לגור עם מישהו מאיתנו.
בדיוק כמו שרוצים לגונן על תינוק.

ברגע מסויים של צלילות היא הבינה שאנחנו הולכים והיא נשארת שם, מן הסתם זה ישר גרר סצנה של התכרבלות לתנוחת עובר אבל לשמחתנו אחת מהעובדות ישר הכניסה את אמא ואותנו לחדר הסנוז ואמא נרגעה בערך חצי דקה אחרי שנכנסנו לשם.

בבוקר כשבאתי מצאתי אותה יושבת עם כולם בפינת אוכל (סוף סוף מחוץ למיטה) והאחיות ישר רצו לספר לי איך היא רקדה להם לפני שהגעתי.
היא נראת יותר רגועה
אחרכך היא סיפרה לי דיי בעצבים על מקרה שהיה לה בבוקר עם אחד האחים.
מסתבר שלמרות שאמרנו להם שהיא אצמעית לחלוטין האח נכנס לחדר שלה פתח את הארון ונתן לה בגדים

לא יודעת מאיפה זה בא לה, יכול להיות מכל מניי דברים שהיו ב8 חודשים של האישפוז המיותר שהיה לה במחלקה פסיכיאטרית. אבל היא ממש פוחדת מגברים ומאנשים שמדברים בקול רם

לשמחתי היא גם דיי אוהבת את האוכל שם (האחיות אומרות שמבחינתן היא לא אוכלת מספיק) אבל ביחס למה שהיה בבית חולים היא אוכלת יפה.

אבל הלילה אני ממש ממש מתגעגעת לאמא.
אני מתגעגעת לשיחות, לספר לה מה עובר עליי ביום יום, זה שאני מובטלת שאין לי ברירה אלא לעבור דירה
להתייעץ איתה.
היא תמיד איתה שם כשהייתי צריכה

אני מרגישה דיי לבד עכשיו
 
אני כמו אמא שלך

מרגישה בדיוק על מה את מדברת, אמא ככותל שלך בשעות הקשות ועכשו את צריכה לטפל בה
ממה שכתבת, התרשמתי שהמקום בו היא נמצאת טוב עבורה, יש יחס רגיש אליה ואני בטוחה שהיא תסתגל ותראו שהיא תהיה שמחה יותר

אל תחשבי שאם היא תהיה איתך בבית יהיה לה טוב
לא תהיה לה פעילות כמו שצריך וחברה מתאימה
את יכולה לתת לה אהבה אך הסבלנות שלנו נגמרת לפעמים כי זה קשה לטפל בחולה דמנטי, מניסיון שלי ושל אחרים, צריך לצאת מהבית ולהתאוורר
את
חייבת למצוא לך עבודה ולהתקדם בחיים שלך כי זה מה שאמא שלך רוצה,
מאחלת לכם רק טוב
חיבוק ענק, טובה
 
למעלה