יום שני הקרוב, 5/11, 22:35, ערוץ 1

[gal33]

יום שני הקרוב, 5/11, 22:35, ערוץ 1

סרטו של ירין קימור על ניתוחי קיצור קיבה. אורית, תדאגי שבערב הזה לא יחדרו לישוב שלכם, בבקשה.

 

[שלגיה**]

נהדר,חיכיתי לזה ! ../images/Emo60.gif הרבה

בפעם הקודמת הוא נדחה בגלל החדירה לאלי סיני....באמת צריך לדאוג שלאצ יהיה כלום באותו ערב. ראיתי את הסרט פעם אחת אבל מנקדת מבט שונה לגמרי מהיום !

 

[אורית א.ס.]

גל יקירתי..... ../images/Emo57.gif ../images/Emo57.gif ../images/Emo19.gif

יש עוד כל מני סימנים ומגינים שיכולים לעזור

כי אם כן... אפשר להוסיף (אני לא מכירה) ועכשיו כשאת מזכירה לי - באמת רציתי ותכננתי לראות את הכתבה הזו באותו ערב...... רק שבשבע ועשרים בערך שמענו כאילו יש סידרה של קפצונים / נפצים שמטיילים בשטח...ולקח כמה שניות והבנו שאין לנו מה לחפש בחוץ (כי היינו בכניסה לבית), וצריך ללכת להביא את הבן הקטן שלנו מהשכנים....וצריך להסגר בבית ולנסות להבין מה קורה ואם זה חד פעמי כמו פצמ"ר...... או שבטעות פלטו צרור יריות...... ותוך 3 דקות בערך הבנו שזה ממש מתחיל להיות רציני וככה זה היה עד שלש וחצי לפנות בוקר...... ובחמש בבוקר הטנקים התחילו להפגיז, ופיצצו את כמות הרימונים שהערבים פיזרו........ והיום כשאני כותבת את זה, זה נראה כל כך לא מציאותי מצד אחד וכל כך אמיתי בעצם....... והיום היה השלושים להרצחם של לירון ואסף ובעצם......... איך נאמר לנו כאן?????????? יותר טוב - לא נראה שיהיה במדינה................ אז בואו נחזיק כולנו אצבעות לכולם שלא יהיו עוד פיגועים לא אצלנו ולא בשום ישוב כלשהו אחר.... כי רק למי שעבר את זה פיזית יש מושג קלוש כלשהו על המשמעויות הקשות של התפקוד היומיומי החל ברמת ילדים שמאז הפיגוע הם מאד אלימים מצד אחד ומאד מפוחדים מנגד......... דרך המבוגרים שחלקם פסק מלתפקד וכולנו בעצם היום לא משאירים ילדים בישוב לבד וברמת הישוב שצריך לדאוג לשוטף אבל גם לכל הנפגעים החל מהמשפחות השכולות דרך הפצועים וכלל התושבים........ טוב, השתפכתי........... לילה טוב לכולם

 

[gal33]

אוריתוש, שתפכי חופשי. זה נראה כל כך

לא מציאותי כל הקיום הזה שלנו. תמיד צריך לחשוב חיובית, כי מחשבות בוראות מציאות. אם נאמין שיהיה רע במדינה אכן יהיה בה רע. ואם נאמין שיהיה בה טוב, אז יום אחד באמת יהיה טוב. להבדיל, כל השנה האחרונה אני מתעמלת פעמיים בשבוע בבריכה מאוד קרובה לגילה. כמעט כל שיעור, אנו היינו קופצות לצלילי מוזיקה והיית שומעת פגזים, ויריות. הייתי מדמיינת חבר´ה מהעבודה שלי שעכשיו יושבים בחשיכה בעוד אנו שורפות שומנים לצלילי אה גה דו דו דו. זה פשוט לא להאמין. זה כמו כל הפיגועים בירושלים. שאני יודעת שבמרחק 200 מטר, 500 מטר, מאיפה שאני יושבת בתוך משרד עם כוס נסקפה, אנשים נאבקים ממש ברגעים אלו על חייהם, שוטרים סורקים מכוניות, פרמדיקים מנסים להציל חיים, כל הרחובות סגורים, המולת אמבולנסים ומשטרה מסביב, ואני ממשיכה לעבוד ולהתעסק בשטויות, כי מה תעשי? זה מבקש את הפקס הזה, ההוא את זה וכך הלאה. מדי פעם אחד מאיתנו מתעדכן מהאינטרנט. מגוחך, הוא הרי פשוט צריך לצאת לרחוב ולספור... אני קוראת לזה: הקלות הבלתי נסבלת של הקיום. שיהיו לנו חיים טובים יותר, אמן. מקווה לראותך בחמישי הבא.

 

[רוייקו]

הפעם אני חייב להקליט את זה !!!

 

[שלגיה**]

מחר !