יומולדת "שמח" לי...37

[עצובה361]

יומולדת "שמח" לי...37

אז רשמית אני אחרי הכול. עברתי אתמול גרידה שבוע 23....שוב... פחות משנה אחרי גרידה בשבוע 19. כמה קשה בחג כל כך שמח לשכב מדממת כאובה מאוכזבת ובעיקר עצובה. בנוסף לכל מחר יום ההולדת שלי, בדרכ שזה יוצא בפורים זו סיבה כפולה לחגיגה. מחר אני פשוט אעלם- אכבה את הנייד כי לא מסוגלת לשמוע איחולי מזל טוב מאף אחד.
לא ברור לי מי כתב את התסריט הרע הזה של השנתיים האחרונות בחיי ואני מאמינה שבחיים לכל דבר יש סיבה, לא מצליחה למצוא סיבה הגיונית למה שאנחנו עוברים...אני לא ממש מאמינה, אולי בגלל זה? לא מאמינה גם בעין הרע אבל אולי בעצם יש ??
יש לי בעל מדהים ויש לי 2 בנים מקסימים שאני אוהבת יותר מכול. תמיד הערכתי את מה שיש לי ואני לא צריכה אסונות כאלו כדי להעריך יותר...אז למה????
ומה קשור כל הפגמים הגנטיים האלו ?? כל הבדיקות תקינות אבל הדנ"א לא...מה דפוק אצלי פתאום? ביציות זקנות אני מבינה פעם אחת פעמיים אבל כמה אפשר??
כשאני חושבת מה הלאה הפחד מלנסות שוב הוא משתק....אולי בעצם כבר לא כדאי? הביציות שלי יאכזבו בטוח שוב ואז מה?
כל כך מורכבת ההרגשה שלי עכשיו שאין לי כוח אפילו להתמודד עם זה
אז בנתיים אעלם ליום אחד . לא בא לי להתמודד.
מאחלת ימים טובים יותר לי ולכולן
יום הולדת שמח לי

 

[מרעישה בשקט]

אני בהחלט בעד להתנתק מהעולם מחר

יום הולדת. לא שמח ולא עליז, למרות הסמיכות לפורים.
פשוט יום הולדת.
בשנים שבהן אני עוברת קשיים בסמוך ליום ההולדת (או כמו לפני 3 שנים, ממש בתאריך עצמו), אני מציינת את יום ההולדת באיחור של כמה ימים או שבועות, וזה לגמרי בסדר בעיניי.

באופן אישי אני לא מאמינה שלכל דבר יש סיבה, ואני לא מאמינה שהעובדה שאני חילונית מובילה לרצף האובדנים שלי, ואני לא מאמינה בעין הרע או במזוזות לא תקינות או בכל דבר אחר.
אני לא יודעת להגדיר במדויק במה אני כן מאמינה, אבל אני חושבת שבהקשר של הילודה זה שילוב של אקראיות ומזל.

עכשיו זה לא הזמן להחליט מה הלאה.
זה בסדר שהמחשבות על כך עולות, זה לא שאת יכולה באמת להימנע מלחשוב על זה, אבל את ההחלטה אפשר ולדעתי כדאי לשמור לאח"כ. כמה אח"כ זה תלוי בך ובבן זוגך.
ברוב ההפלות לא החלטתי לגבי ההמשך עד לבדיקה שאחרי הוסת הראשונה. במעט הפעמים שהיה ברור לי מה אני רוצה הלאה, בכל זאת חיכיתי לפחות שבוע לפני שדיברתי על כך עם בעלי.

הלוואי שיום ההולדת הבא שלך יהיה יום הולדת שמח באמת.

 

[איןאריותכאלה]

תסריט רע

אפילו רע מאד. את צודקת. אף אחד לא כתב אותו. אין בנמצא איזה מין 'מנהל חיים' שניתן לבוא אליו בטענות (אני חילונית, מישהי דתיה לא תסכים איתי מטבע הדברים). וגם אין הבטחה לאושר, לטוב. כמו שסרטן לא מחסן בפני תאונת דרכים, למרבה הצער אובדן אחד (או יותר) לא מקנה הריון תקין בהמשך. אני חושבת שמאד מוקדם עכשיו לחשוב על ההמשך, למרות שאני לגמרי מבינה למה המחשבות שלך שם. עצובה איתך על הימים הקשים. על ההלם של האובדן הכפול. על הנתיב אליו התגלגלו חייך. זמן ההחלמה רק מתחיל עם הדימום, כמו שאת כבר יודעת. לנפש יש הדרך שלה. מאחלת לך שתצלחי את מחר (איכשהוא) בשלום. והלוואי שיום ההולדת הבא שלך יהיה אחר לגמרי!

 

[אובדתעצות1]

יום הולדת

קשה מאוד לחגוג יום הולדת בתוך אובדן וחושך כזה.... הייתי באותו מקום לפני שבוע וחצי. יומולדת 37.... לא אשכח אותו בחיים. איזו מתנה קיבלנו שתינו.

יכולה רק להגיד שהיום, שבועיים וחצי אחרי הגרדה, ואפילו שהיתה שארית מבאסת בבדיקה, אני במקום נפשי הרבה הרבה יותר אסוף וטוב. מקווה בשבילך שהזמן יעזור לך להשלים עם מה שקרה.

לעניות דעתי, את המחשבות על העתיד תשאירי לעוד קצת, מתוך הכאב העצום של האובדן אין בכלל אפשרות לחשוב בצלילות.
כמו שכתבה אין אריות, שום רע לא מחסן מרע אחר, הביציות שלך לא בטוח יאכזבו שוב.... וגם לא בטוח שלא. וככה גם שלי. אנחנו רק יכולות יחד לקוות שנזכה לביציות תקינות ועוברים בריאים שיהפכו לילדים בביתנו. לקוות לטוב. ומצד שני לוודא שיש בנו את בכח להתמודד אם הרע חלילה יקרה. מזדהה מאוד גם עם הפחד המשתק מלנסות שוב.
יכולה להעיד רק על עצמי שכרגע נראה לי שננסה שוב, בנקודה הזאת הכאב בלא לנסות גרוע יותר מהכאב בלא להצליח. אבל ברור לי שנקודות שונות וחיים שונים יניבו גם תשובות שונות.

באמת כדאי ביומולדת להתנתק, אני נתתי מקום רק לאנשים הכי הכי אהובים שידעתי שלא יכאיבו לי.
נתתי לעצמי מתנה ליום ההולדת חופשה, החלטתי לשים לרגע את עצמי במקום הראשון והבנתי שהנפש שלי זקוקה לחופש והתנתקות בכדי לחזור חזרה שלמה וחזקה יותר להתחיל הכל מחדש.

תקשיבי לרגע לנפש שלך ביום ההולדת ותני לעצמך את המתנה שהכי היית רוצה לקבל.

חיבוק

 

[עצובה361]

תודה לכן בנות על התמיכה

טוב שיש מקום כזה לפרוק מקום שרק בו נראה כי יש בנות שבאמת מבינות לצערי את מה שאני עוברת.
התנתקות ביומולדת היתה נכונה לי מאוד. הייתי עם משפחתי בלבד וזה חיזק אותי מאוד. גם חימם את הלב לקרוא את כל הודעות המזל טוב בסוף היום למרות הכול.
אני חושבת שאין ספק שפרופורציות זו מילת המפתח ואני סהכ זכיתי בבעל נדיר וילדים מדהימים ובריאים וגם בהורים ומשפחה מחבקת ותומכת מאוד.
נכון כתבתן ששום אסון לא מחסן בפני אסונות נוספים. עד לפני כמה שנים חייתי בתחושה שכלום לא יכול עלי: איבדתי אב בגיל 8 ואיפושהוא האמנתי שאני מוגנת מכל רע בגלל העובדה הזו...שאולי הוא שומר עלי מלמעלה או משהו כזה....לצערי תם עידן התמימות ואני מבינה אט אט שאף אחד לא חסין מכלום. זה ברור לכולם אבל אף פעם לא האמנתי בזה באמת.
קשה להשלים עם זה ובאיזשהוא מקום צומחות ומטפסות אצלי חרדות שמא יקרה משהו לא טוב לי או לאהובים לי...אף פעם לא הייתי חרדתית ואני פוחדת ליפול למקום הזה. ניסיתי לטפל בזה לאחר האובדן הקודם אבל הינה כעת זה מחלחל שוב. יש כאן מישהי שזה קרה לה גם? איך מסלקים את החרדה הזו?
ותודה לכן בנות שאתן כאן

 

[כבשה0פועה]

חרדות

קודם כל - משתתפת בצערך על האבדנים בחייך. זה נורא וקשה, ונשמע (והגיוני) שהפעם ההלם אפילו יותר עמוק. החרדות שאת מתארת הן מאוד טבעיות ומובנות במצב בו את נתונה כרגע, ממש בתוך האבדן, כשהגוף עצמו טרם החלים מההריון ומהגרידה. אחרי שעברת כאלה טלטלות, שערערו את הסדר הטוב בחייך שוב ושוב - הגיוני כל מנעד רחב של תחושות קיצוניות. מניחה שהתקופה הקרובה תהיה לא פשוטה (מי כמוך יודעת, כבר היית שם פעם אחת). כדאי לך לשקול טיפול כבר עכשיו, או לפחות אם תרגישי בעוד כמה שבועות שההרגשה שלך לא השתפרה. מניחה שהחרדה תסתלק עם הזמן או עם טיפול.
מאחלת לך מקרב לב החלמה מהירה בגוף וימים טובים מאלה בקרוב.

 

[שירהד1]

לא הספקתי להגיב לפני כן...

יכולה לספר לך על עצמי, על מספר ימי הולדת קשים שהיו לי, שלמעשה העדפתי להתעלם ולא לציין ולא כלום, למרות שלסביבתי היה קשה עם זה.
אז פעלת לפי מה שהרגשת שנכון עבורך, וזה מעולה.

הצטערתי לקרוא לגבי אביך. לאבד אב או אם זה אחד הדברים הכי הכי קשים שיש, ובוודאי כשמדובר בילדים שמתייתמים.
לצערי הרב, אני לא מאמינה בזה שהמתים הופכים למלאכים ושומרים עלינו. הלוואי ויכולתי להאמין בכך. אני יותר מדי רציונאלית בשביל זה, ולא אשנה דרכיי כך סתם באמצע החיים...יש בי קצת קנאה באלו שכן מאמינים בזה או באלוהים ששומר, אבל זו לא דרכי.

החרדות נורמטיביות והגיוניות נוכח הדברים שעברת. ניתן להתמודד ורצוי להתמודד עימן, כדי שלא תהפכנה לחזות הכל. איך? בטיפול התנהגותי-קוגניטיבי, באמצעות שיטות כמו דמיון מודרך, באמצעות תוספת של טיפול תרופתי נוגד חרדה....
את צריכה להרגיש על עצמך מה הכי נכון עבורך, ולפנות לטיפול כזה או אחר בהתאם לצורך.

ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה

הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
ליווי ותמיכה לנשים לאחר אובדן הריון.
09-7749028

 

[Didi197]

השמש עוד תזרח

משתתפת בצערך