יומולדת שני בלי אבא :/

[liron162]

יומולדת שני בלי אבא :/

יש לי היום יומולדת 21 ) וזו פעם השניה שאני חוגגת בלי אבא.. הוא נפטר כשהייתי בת 19 וחצי ופתאום אני כבר 21 זה נראלי כ"כ מוזר כאילו עברו שנים מאז שהוא הלך.. נדמה שרק אתמול הייתי בגיל שהוא נפטר ופתאום אני בגיל אחר והוא לא רואה אותי..

 

[שוקו בת]

אבא שלי נפטר קצת אחרי

יומולדת 11 ועד היום (אני תכף בת 25)אני בוכה כמו תינוקת עליו! במיוחד עכשיו שאני עומדת להיות אמא! אז תדעי שזה נורא אינדיוידואלי לגבי איך שכל אחד מרגיש. אגב אני חדשה נעים ביותר ברוכים הנמצאים! משיח נאו!

 

[מיסייגון]

ברוכה הבאה, שוקו ../images/Emo9.gif

קודם כל, מזל-טוב על אמהותך המתקרבת. שנית, יש איזו תפישה מוטעית שהזמן מפחית או אפילו מעלים את האבל על אובדן אדם קרוב, אבל לזמן אין כל משמעות בהקשר הזה. צורת האבל אולי משתנה מתקופה לתקופה, ויכולה גם להשתנות מרגע אחד למשנהו, אבל גרעין האבל מלווה לתמיד. זה כאילו שמרגע האובדן אנחנו בפס ייצור עם חותמת של אבל, וכל דבר שאנחנו מייצרים מאז, מקבל את החותמת. אז לפעמים זו חותמת גדולה ובולטת ולפעמים חותמת קטנה בצד או בתחתית, אבל החותמת ישנה...

 

[מיסייגון]

לירוני מתוקה

קודם כל, מזל טוב! ומי כמונו יודע כמה חשוב המזל... הקטע עם זמן בהקשר של אובדן הוא אחד המוזרים - מצד אחד, זה מרגיש כאילו עבר נצח מאז ראית אותו, ומצד שני, זה כאילו קפאת בשנייה שהוא נפטר ואי אפשר להאמין שאת חיה כל-כך הרבה זמן בלעדיו. לי, אישית, יש בעיה בעניין הזמן, כי אבי נפטר בדיוק חודש לפני חתונתי, אז מצד אחד, כל שנה שעוברת אומרת שאני כבר יותר שנים נשואה לבעלי, שזה נפלא (אני אוהבת להרגיש נשואה וותיקה...), ומצד שני, כל שנה שעוברת אומרת שאני כבר יותר שנים מצליחה לחיות בלי אבא, שזה קשה לי נורא. אבל אני חושבת שהסתירות המטורפות האלה הן חלק בלתי נפרד מחוויית האובדן - יש המון מהן... חיבוק-יום-הולדת-שמח, מיכל

 

[liron162]

תודה חמודה