bubble boy
New member
יומיים במדבר - הפקה חד פעמית לפורים
אז מה היה לנו??? כבר כמה שבועות שדחינו את התוכנית לצאת לטיול עומק רציני במדבר, לפני שמזג האוויר יהפוך חם יותר ולא יאפשר את העניין. וככה, אחרי מס' דחיות התאפסנו על סוף השבוע האחרון כשהמטרה ,בגדול, טיול מעגלי עם לילה באיזור מצפה רמון. ולעצם העניין: כבר ביום ה' קיצרנו טווח דרומה והעברנו את הלילה בערד. יום ו' - 5:30 בבוקר מתעוררים ושעה וחצי אח"כ אנחנו כבר בעין יהב - ערבה. פורקים ת'אופניים מארגנים ציוד ויאללה לדרך. כאן המקום להוסיף כי הרעיון היה לטפס למצפה רמון מהערבה על דרך הבשמים ולרדת למחרת לערבה על דרב' אל סולטנה (שלוחת צלמון). היום הראשון , כאמור, התחיל כבר, אנחנו (bubble boy ו voodoochild) בכניסה לדרך הבשמים העולה מערבה (במתינות יש לציין) בתוך נחל קצרה. מזג האוויר קריר ושמשי, בסה"כ נעים, הצבעים ססגוניים, יש פריחה פה ושם, עצי שיטה מקשטים את הדרך - נוף ערבתי אופייני. רק דבר מציק בלי הפסקה, כמו עינוי סיני , סזיפי כזה... ה ד - ש -ד- ש!!! כן , כן, אותם חלוקי נחל קטנים שנדחסו ועורבלו ע"י ג'יפים , והופכים את הרכיבה על אופניים למאתגרת במיוחד - לא נכנענו!!! בנחישות , דישדשנו במשך 18 ק"מ את דרכנו, בטוחים בצידקתנו, ונחושים להגיע עוד היום לאכסנייה במצפה... עברנו את מצד קצרה ואת מצד נקרות וכמעט לפני שהתייאשנו מהדשדש, הגיע השביל הגואל שהוציא אותנו מתוואי הנחל וחשף את אחד הסינגלים המדהימים שפגשנו לאחרונה- המדובר הוא ב 8 ק"מ של סינגל בראשיתי העובר מעל נחל נקרות, עם אין סוף תצפיות וכניסה אלגנטית בסופו לתוך המכתש- חוויה קולינרית לכל רוכב (ובמיוחד לכאלו שדישדשו 18 ק"מ לפני כן...). זהו הגענו לכביש אחרי 55 ק"מ מדהימים, טרמפ קטן למצפה - מקלחת , ארוחת ערב ולישון. למחרת התעוררנו מוקדם , ארוחת בוקר על שפת המכתש וקדימה על הציר הזורם לאורך המצוק הצפון מערבי של המכתש לכיוון מעלה נוח. בדרך פגשנו עוד חבורת רוכבים, אך זה היה המפגש האחרון שלנו באותו היום עם בני אדם , לאורך 70 ק"מ... הגענו למעלה נוח, מנוחה קטנה ותצפית על המכתש ומשם לצפון מזרח לכיוון השממה האמיתית של בקעת אבו טריפה. הדרך בבקעה תופרת בלי סוף, אם אתמול היום עמד בסימן דישדוש, אז היום הוא בסימן תפירה... במרכז בקעת אבו טריפה המצב היה לא קל, הדרך קשה והתחושה של סוף העולם (או לכל הפחות אמצע המדבר...) אלעד גילה לי שהוא במצוקת נוזלים וההמשך התחיל להיראות לא ברור, אך לא וויתרנו, ובנחישות המשכנו לתפור עברנו למשמעת מים ולאחר ק"מ רבים הגענו סוף סוף , לתחילת הסוף... ראש שלוחת צלמון, רק עוד 25 ק"מ מדבריים עד לרכב... המשכנו על השלוחה, אומנם במגמת ירידה , אך התפירות לא נפסקות, לבסוף זה קרה והערבה נחשפה לעיינינו במלוא הדרה, זיהינו כבר את הכתמים הירוקים המוכרים כ"כ - עצי השיטה, שמתחתם כ"כ רצינו לעשות הפסקה... זהו בערך, ההמשך כלל ירידה די טכנית על השלוחה, עוד קצת דישדוש בנחל מרזבה , ואח"כ נקרות (גילינו שניתן להתגבר על הדשדש ע"י רכיבה בערוצונים הקטנים שלצד השביל - כך ניצחנו את הדשדש!!!) - 9 ק"מ אחרונים על הנקרות והופס אנחנו על כביש הערבה, אחרי יומיים של 125 ק"מ מפרכים אך מאתגרים ומה שנשאר זה רק התמונות (וקצת סימנים אדומים של כיסא על התחת, בעיקר של אלעד...) אז להנאתכם התמונות... אלעד (voodoochild) ושחר (bubble boy)
אז מה היה לנו??? כבר כמה שבועות שדחינו את התוכנית לצאת לטיול עומק רציני במדבר, לפני שמזג האוויר יהפוך חם יותר ולא יאפשר את העניין. וככה, אחרי מס' דחיות התאפסנו על סוף השבוע האחרון כשהמטרה ,בגדול, טיול מעגלי עם לילה באיזור מצפה רמון. ולעצם העניין: כבר ביום ה' קיצרנו טווח דרומה והעברנו את הלילה בערד. יום ו' - 5:30 בבוקר מתעוררים ושעה וחצי אח"כ אנחנו כבר בעין יהב - ערבה. פורקים ת'אופניים מארגנים ציוד ויאללה לדרך. כאן המקום להוסיף כי הרעיון היה לטפס למצפה רמון מהערבה על דרך הבשמים ולרדת למחרת לערבה על דרב' אל סולטנה (שלוחת צלמון). היום הראשון , כאמור, התחיל כבר, אנחנו (bubble boy ו voodoochild) בכניסה לדרך הבשמים העולה מערבה (במתינות יש לציין) בתוך נחל קצרה. מזג האוויר קריר ושמשי, בסה"כ נעים, הצבעים ססגוניים, יש פריחה פה ושם, עצי שיטה מקשטים את הדרך - נוף ערבתי אופייני. רק דבר מציק בלי הפסקה, כמו עינוי סיני , סזיפי כזה... ה ד - ש -ד- ש!!! כן , כן, אותם חלוקי נחל קטנים שנדחסו ועורבלו ע"י ג'יפים , והופכים את הרכיבה על אופניים למאתגרת במיוחד - לא נכנענו!!! בנחישות , דישדשנו במשך 18 ק"מ את דרכנו, בטוחים בצידקתנו, ונחושים להגיע עוד היום לאכסנייה במצפה... עברנו את מצד קצרה ואת מצד נקרות וכמעט לפני שהתייאשנו מהדשדש, הגיע השביל הגואל שהוציא אותנו מתוואי הנחל וחשף את אחד הסינגלים המדהימים שפגשנו לאחרונה- המדובר הוא ב 8 ק"מ של סינגל בראשיתי העובר מעל נחל נקרות, עם אין סוף תצפיות וכניסה אלגנטית בסופו לתוך המכתש- חוויה קולינרית לכל רוכב (ובמיוחד לכאלו שדישדשו 18 ק"מ לפני כן...). זהו הגענו לכביש אחרי 55 ק"מ מדהימים, טרמפ קטן למצפה - מקלחת , ארוחת ערב ולישון. למחרת התעוררנו מוקדם , ארוחת בוקר על שפת המכתש וקדימה על הציר הזורם לאורך המצוק הצפון מערבי של המכתש לכיוון מעלה נוח. בדרך פגשנו עוד חבורת רוכבים, אך זה היה המפגש האחרון שלנו באותו היום עם בני אדם , לאורך 70 ק"מ... הגענו למעלה נוח, מנוחה קטנה ותצפית על המכתש ומשם לצפון מזרח לכיוון השממה האמיתית של בקעת אבו טריפה. הדרך בבקעה תופרת בלי סוף, אם אתמול היום עמד בסימן דישדוש, אז היום הוא בסימן תפירה... במרכז בקעת אבו טריפה המצב היה לא קל, הדרך קשה והתחושה של סוף העולם (או לכל הפחות אמצע המדבר...) אלעד גילה לי שהוא במצוקת נוזלים וההמשך התחיל להיראות לא ברור, אך לא וויתרנו, ובנחישות המשכנו לתפור עברנו למשמעת מים ולאחר ק"מ רבים הגענו סוף סוף , לתחילת הסוף... ראש שלוחת צלמון, רק עוד 25 ק"מ מדבריים עד לרכב... המשכנו על השלוחה, אומנם במגמת ירידה , אך התפירות לא נפסקות, לבסוף זה קרה והערבה נחשפה לעיינינו במלוא הדרה, זיהינו כבר את הכתמים הירוקים המוכרים כ"כ - עצי השיטה, שמתחתם כ"כ רצינו לעשות הפסקה... זהו בערך, ההמשך כלל ירידה די טכנית על השלוחה, עוד קצת דישדוש בנחל מרזבה , ואח"כ נקרות (גילינו שניתן להתגבר על הדשדש ע"י רכיבה בערוצונים הקטנים שלצד השביל - כך ניצחנו את הדשדש!!!) - 9 ק"מ אחרונים על הנקרות והופס אנחנו על כביש הערבה, אחרי יומיים של 125 ק"מ מפרכים אך מאתגרים ומה שנשאר זה רק התמונות (וקצת סימנים אדומים של כיסא על התחת, בעיקר של אלעד...) אז להנאתכם התמונות... אלעד (voodoochild) ושחר (bubble boy)