יומן התקדמות../images/Emo122.gif
ביום ראשון קבלתי את החד-אופן שהזמנתי ממייק-בייק וכבר כשהגעתי הביתה גיליתי שהונטיל בגלגל אינו סטנדרטי כמו באופניים שיש לנו בבית ולכן לא רק שלא יכולתי לנפח אותו, אלא שתוך כדי המאמצים שלי לעשות את זה בדרכים חלופיות – הצלחתי להוציא גם את האוויר שכבר היה בגלגל. למה לא מספרים לנו שצריך לקנות גם משאבה מיוחדת או מתאם למשאבה רגילה כשאנחנו עוד בחנות??? בכל מקרה – אתמול בן זוגי מצא רוכב אופניים בעל משאבה מתאימה וניפח לי את הגלגל. וכאן החלו האימונים: טוב – אז אני מתאמנת במסדרון קצרצר בתוך הבית, כך שאני יכולה להיתמך עם שתי הידיים בשני הקירות בצדדים. האמת – ברגע שמנסים זה נראה ממש בלתי אפשרי!!! המקסימום שהצלחתי לעשות בלי ידיים אחרי איזה חצי שעה של אימונים זה שלשת רבעי מחזור של הרגליים. ז"א – אם התחלתי עם רגל ימין בתשעים מעלות קדימה – סיימתי (נפלתי) כשהיא היתה למעלה, אחרי שעשתה שלשת רבעי סיבוב. והאמת – הרגשתי שזה הישג גדול ממש! פתטי, לא??? אבל מה שכן הצלחתי לעשות זה ליצר לעצמי כמה שריטות וחבלות יפות: אני עולה על החד-אופן לפי ההוראות עם הפדל הימני בתשעים מעלות אחורה ועושה רבע סיבוב אחורה כדי לישר את החד-אופן ואז השוק הימנית שלי חוטפת את הפדל הימני מקדימה. יש לי שם יופי של שריטה!!! בנוסף – המושב בחד-אופן שלי אינו משולש אלא מלבני וכשאני יושבת עליו אני ממש מרגישה אותו בירכיים (במקום שהירכיים לופתות את המושב). בערב ממש הופתעתי לגלות שבירך הימני יש לי ממש סימן כחול מהמושב. אני מניחה שזה ישתפר כאשר אני אשב יותר רגועה, אבל יש לי עוד הרבה זמן (אם בכלל) עד שאגיע למצב הזה, ובינתיים – זה ממש כואב. ובינתיים – תוך כדי שאני מזיעה ומתוסכלת – בן-זוגי ובני מנהלים התערבות ביניהם: מתי אני אשבור את היד? אף אחד מהם לא נתן לי יותר משבוע... איזה פירגון
...
ביום ראשון קבלתי את החד-אופן שהזמנתי ממייק-בייק וכבר כשהגעתי הביתה גיליתי שהונטיל בגלגל אינו סטנדרטי כמו באופניים שיש לנו בבית ולכן לא רק שלא יכולתי לנפח אותו, אלא שתוך כדי המאמצים שלי לעשות את זה בדרכים חלופיות – הצלחתי להוציא גם את האוויר שכבר היה בגלגל. למה לא מספרים לנו שצריך לקנות גם משאבה מיוחדת או מתאם למשאבה רגילה כשאנחנו עוד בחנות??? בכל מקרה – אתמול בן זוגי מצא רוכב אופניים בעל משאבה מתאימה וניפח לי את הגלגל. וכאן החלו האימונים: טוב – אז אני מתאמנת במסדרון קצרצר בתוך הבית, כך שאני יכולה להיתמך עם שתי הידיים בשני הקירות בצדדים. האמת – ברגע שמנסים זה נראה ממש בלתי אפשרי!!! המקסימום שהצלחתי לעשות בלי ידיים אחרי איזה חצי שעה של אימונים זה שלשת רבעי מחזור של הרגליים. ז"א – אם התחלתי עם רגל ימין בתשעים מעלות קדימה – סיימתי (נפלתי) כשהיא היתה למעלה, אחרי שעשתה שלשת רבעי סיבוב. והאמת – הרגשתי שזה הישג גדול ממש! פתטי, לא??? אבל מה שכן הצלחתי לעשות זה ליצר לעצמי כמה שריטות וחבלות יפות: אני עולה על החד-אופן לפי ההוראות עם הפדל הימני בתשעים מעלות אחורה ועושה רבע סיבוב אחורה כדי לישר את החד-אופן ואז השוק הימנית שלי חוטפת את הפדל הימני מקדימה. יש לי שם יופי של שריטה!!! בנוסף – המושב בחד-אופן שלי אינו משולש אלא מלבני וכשאני יושבת עליו אני ממש מרגישה אותו בירכיים (במקום שהירכיים לופתות את המושב). בערב ממש הופתעתי לגלות שבירך הימני יש לי ממש סימן כחול מהמושב. אני מניחה שזה ישתפר כאשר אני אשב יותר רגועה, אבל יש לי עוד הרבה זמן (אם בכלל) עד שאגיע למצב הזה, ובינתיים – זה ממש כואב. ובינתיים – תוך כדי שאני מזיעה ומתוסכלת – בן-זוגי ובני מנהלים התערבות ביניהם: מתי אני אשבור את היד? אף אחד מהם לא נתן לי יותר משבוע... איזה פירגון
