ציףציף1000
New member
יומנו הסודי של רוג'ר ווטרס ../images/Emo13.gif
לרגל הארוע המונומנטלי של חגיגות יום הולדתו של הפסיכי, מוגש בזאת תרגום של יומנו הסודי של רוג'ר ווטרס. ה"יומן" הוא פארודיה אשר התפרסמה בקבוצת הדיון על הפלויד באינטרנט, בשנת 1996, לערך. הקטע מבוסס על פארודיה אחרת שנכתבה כמה שנים קודם לכן, בתחילת שנות התשעים, בעתון NME הבריטי. יש כאן התייחסות לפרוייקט הפקת ה"חומה" בברלין, באותן שנים, ללבוש שהיה אופייני לווטרס באותה תקופה (ראו תמונה) ולריב שלו עם גילמור. הורדתי איזה שניים-שלושה משפטים, שהתייחסו לאנשים שאינם מוכרים לכם, וכן צינזרתי שתיים-שלוש מילים, מפאת הטעם הטוב. שבוע ראשון: יום ב': קמתי. התרחצתי. המים נראו לי כהים משום מה, ואז תפשתי שאני עדיין מרכיב את משקפי-הטייסים הכהים שלי. הקשבתי לרדיו והרגשתי קצת מנוכר. כתבתי עוד אלבום-קונצפט על מכשירי וידאו, לאחר שתפשתי שכבר כתבתי אלבומים על טלוויזיה ורדיו. אכלתי ארוחת צהריים ואז הדוור הגיע. הוא הביא מכתב מאמא המזכיר לי שבשבוע הבא יום הולדתו של הדוד בוב. איך שהיא עוד שולטת בי... האם אי פעם אשתחרר ממנה? הכיתי באגרופיי בקיר בזעם ותסכול במשך 20 דקות. החלטתי לשתות כוס תה. החלב החמיץ. נראה לי שידו של דיוויד גילמור בכך. יום ג': קמתי. חשבתי על המלחמה ועל כוחות השוק ההורסים את העולם, במשך בערך כשעה. הרגשתי קצת מדוכא אז החלטתי ללבוש את מכנסי הג'ינס השחורים שלי, טי-שירט שחורה, ז'קט ספורטיבי שחור ומשקפי טייסים כהים. הרגשתי הרבה יותר טוב והחלטתי לצאת לקנות חלב וכרטיס ברכה לדוד בוב. כמעט יצאתי מהדלת ואז תפשתי שלא קיפלתי את השרוולים של הז'קט!!!. איזה מזל ששמתי לב... יום ד': קמתי. פתאום הבנתי שאבא שלי מת ושאף אחד אינו מבין את הניכור שלי כגאון מוסיקלי. שרפתי את החממה החדשה בתסכול וזעם. השכן ניסה לפתוח איתי בשיחה על כדורגל, לפני ששרפתי גם את החממה שלו. הוא בור ועם הארץ - ואני אמן. הוא נשען על הגדר והביט בי. אני מרגיש שיש כאן אולי איזו יצירת-קונצפט גדולת-מימדים על הפער בין האמנים וההמונים הנבערים. לא יכולתי לחשוב על סמל פיזי סביבו לבנות את היצירה ומשכתי את הז'קט שלי מהגדר בתסכול. בגדר היה תקוע מסמר, והז'קט נקרע. שאלתי את עם-הארץ הזה אם הוא ראה גבר, התואם את תאורו של דייויד גילמור, שדופק את המסמר בגדר - אבל גילמור בטח שילם לעם-הארץ שוחד כדי שישקר. יום ה': קמתי. היה מסר מדייב במשיבון, המבקש ממני לחזור ללהקה. צלצלתי לאריק קלפטון ובקשתי ממנו לשלוח פרחים לאשתו של דייב, יחד עם תודה על הלילות הנהדרים שבילו ביחד. זה יסדר אותו. הרגשתי כל כך טוב שעלה בי רעיון גדול לאלבום חדש – "הגדר"!!!. אני אוכל להעלות את זה כפרודוקציה בבית הלבן, או אפילו על הירח! חשבתי על כך שעדיף שאשחק את עצמי, אבל מי ישחקו את אמא והדוד בוב? שינייד [אוקונור]? ואן [מוריסון]? מדונה? טילפנתי לבוב גלדוף לראות אם הוא מעוניין להיות מעורב בפרוייקט. הוא אמר לי "ללכת לחפש את החברים שלי". הרגשתי רע, כמעט כתבתי עוד אלבום אבל החלטתי לסלוח לבוב והצטרפתי אליו ושנינו היכינו באגרופים בקיר במשך כמה שעות. יום ששי: קמתי, ואז חזרתי למיטה כי לא יכולתי להתמודד עם היום – האם אף אחד אחר לא רואה שחיינו סובבים כולם סביב הטלוויזיה? בשם אלוהים– חיינו צריכים לחוג סביב הגאונות המוסיקלית שלי!! אמא צלצלה אמש לבדוק אם אני בסדר. היא הגיעה והביאה איתה מרק עוף – לא טעמתי ממנו מכיוון שאולי יש בו את הסמים האלו שמשתלטים לך על המוח, אבל לפחות היא החזירה את הז'קט השחור השני שלי מהמכבסה. מתי האשה הזו תפסיק לשלוט בחיי!!!!. שבת: טלפנתי לשינייד. מסתבר שהיא צריכה לנקות את החדר שלה בעתיד הנראה לעין. ואן טילפן, אבל היה קשה לדעת האם הוא מעוניין בפרוייקט או לא משום שהיה הרבה רעש ברקע – בקבוקים מצטלצלים ומרוצי סוסים. מדונה לא טילפנה בחזרה. נראה לי שידו של דייויד גילמור בכך. יום א': הפרוייקט התפרק. הדוור הגיע והמכתב הראשון היה התמלוגים שלי מסיבוב ההופעות האחרון של פינק פלויד. אני בטוח שהם שילמו לי פאונד אחד פחות מהמגיע לי! מכתב מאמא: הדוד בוב נהרג בתאונת אוטובוס אתמול. אני מרגיש שמתקרב ובא אלבום-קונצפט גדול-מימדים על הסכנות שבתחבורה ציבורית במדינה מונופוליסטית. סיימתי אותו בדיוק בזמן כדי לצפות ב-MTV לפני שהלכתי לישון. ראיתי את דייויד גילמור רוקד עם מדונה!!! נראה לי שידה של אמי בכך!!!. ---------------------------------- יש גם שבוע שני ביומן. אם תהיה דרישה, אעלה גם אותו. כ"כ, אני מכינה חידון המוקדש לווטרס - יועלה בהמשך.
לרגל הארוע המונומנטלי של חגיגות יום הולדתו של הפסיכי, מוגש בזאת תרגום של יומנו הסודי של רוג'ר ווטרס. ה"יומן" הוא פארודיה אשר התפרסמה בקבוצת הדיון על הפלויד באינטרנט, בשנת 1996, לערך. הקטע מבוסס על פארודיה אחרת שנכתבה כמה שנים קודם לכן, בתחילת שנות התשעים, בעתון NME הבריטי. יש כאן התייחסות לפרוייקט הפקת ה"חומה" בברלין, באותן שנים, ללבוש שהיה אופייני לווטרס באותה תקופה (ראו תמונה) ולריב שלו עם גילמור. הורדתי איזה שניים-שלושה משפטים, שהתייחסו לאנשים שאינם מוכרים לכם, וכן צינזרתי שתיים-שלוש מילים, מפאת הטעם הטוב. שבוע ראשון: יום ב': קמתי. התרחצתי. המים נראו לי כהים משום מה, ואז תפשתי שאני עדיין מרכיב את משקפי-הטייסים הכהים שלי. הקשבתי לרדיו והרגשתי קצת מנוכר. כתבתי עוד אלבום-קונצפט על מכשירי וידאו, לאחר שתפשתי שכבר כתבתי אלבומים על טלוויזיה ורדיו. אכלתי ארוחת צהריים ואז הדוור הגיע. הוא הביא מכתב מאמא המזכיר לי שבשבוע הבא יום הולדתו של הדוד בוב. איך שהיא עוד שולטת בי... האם אי פעם אשתחרר ממנה? הכיתי באגרופיי בקיר בזעם ותסכול במשך 20 דקות. החלטתי לשתות כוס תה. החלב החמיץ. נראה לי שידו של דיוויד גילמור בכך. יום ג': קמתי. חשבתי על המלחמה ועל כוחות השוק ההורסים את העולם, במשך בערך כשעה. הרגשתי קצת מדוכא אז החלטתי ללבוש את מכנסי הג'ינס השחורים שלי, טי-שירט שחורה, ז'קט ספורטיבי שחור ומשקפי טייסים כהים. הרגשתי הרבה יותר טוב והחלטתי לצאת לקנות חלב וכרטיס ברכה לדוד בוב. כמעט יצאתי מהדלת ואז תפשתי שלא קיפלתי את השרוולים של הז'קט!!!. איזה מזל ששמתי לב... יום ד': קמתי. פתאום הבנתי שאבא שלי מת ושאף אחד אינו מבין את הניכור שלי כגאון מוסיקלי. שרפתי את החממה החדשה בתסכול וזעם. השכן ניסה לפתוח איתי בשיחה על כדורגל, לפני ששרפתי גם את החממה שלו. הוא בור ועם הארץ - ואני אמן. הוא נשען על הגדר והביט בי. אני מרגיש שיש כאן אולי איזו יצירת-קונצפט גדולת-מימדים על הפער בין האמנים וההמונים הנבערים. לא יכולתי לחשוב על סמל פיזי סביבו לבנות את היצירה ומשכתי את הז'קט שלי מהגדר בתסכול. בגדר היה תקוע מסמר, והז'קט נקרע. שאלתי את עם-הארץ הזה אם הוא ראה גבר, התואם את תאורו של דייויד גילמור, שדופק את המסמר בגדר - אבל גילמור בטח שילם לעם-הארץ שוחד כדי שישקר. יום ה': קמתי. היה מסר מדייב במשיבון, המבקש ממני לחזור ללהקה. צלצלתי לאריק קלפטון ובקשתי ממנו לשלוח פרחים לאשתו של דייב, יחד עם תודה על הלילות הנהדרים שבילו ביחד. זה יסדר אותו. הרגשתי כל כך טוב שעלה בי רעיון גדול לאלבום חדש – "הגדר"!!!. אני אוכל להעלות את זה כפרודוקציה בבית הלבן, או אפילו על הירח! חשבתי על כך שעדיף שאשחק את עצמי, אבל מי ישחקו את אמא והדוד בוב? שינייד [אוקונור]? ואן [מוריסון]? מדונה? טילפנתי לבוב גלדוף לראות אם הוא מעוניין להיות מעורב בפרוייקט. הוא אמר לי "ללכת לחפש את החברים שלי". הרגשתי רע, כמעט כתבתי עוד אלבום אבל החלטתי לסלוח לבוב והצטרפתי אליו ושנינו היכינו באגרופים בקיר במשך כמה שעות. יום ששי: קמתי, ואז חזרתי למיטה כי לא יכולתי להתמודד עם היום – האם אף אחד אחר לא רואה שחיינו סובבים כולם סביב הטלוויזיה? בשם אלוהים– חיינו צריכים לחוג סביב הגאונות המוסיקלית שלי!! אמא צלצלה אמש לבדוק אם אני בסדר. היא הגיעה והביאה איתה מרק עוף – לא טעמתי ממנו מכיוון שאולי יש בו את הסמים האלו שמשתלטים לך על המוח, אבל לפחות היא החזירה את הז'קט השחור השני שלי מהמכבסה. מתי האשה הזו תפסיק לשלוט בחיי!!!!. שבת: טלפנתי לשינייד. מסתבר שהיא צריכה לנקות את החדר שלה בעתיד הנראה לעין. ואן טילפן, אבל היה קשה לדעת האם הוא מעוניין בפרוייקט או לא משום שהיה הרבה רעש ברקע – בקבוקים מצטלצלים ומרוצי סוסים. מדונה לא טילפנה בחזרה. נראה לי שידו של דייויד גילמור בכך. יום א': הפרוייקט התפרק. הדוור הגיע והמכתב הראשון היה התמלוגים שלי מסיבוב ההופעות האחרון של פינק פלויד. אני בטוח שהם שילמו לי פאונד אחד פחות מהמגיע לי! מכתב מאמא: הדוד בוב נהרג בתאונת אוטובוס אתמול. אני מרגיש שמתקרב ובא אלבום-קונצפט גדול-מימדים על הסכנות שבתחבורה ציבורית במדינה מונופוליסטית. סיימתי אותו בדיוק בזמן כדי לצפות ב-MTV לפני שהלכתי לישון. ראיתי את דייויד גילמור רוקד עם מדונה!!! נראה לי שידה של אמי בכך!!!. ---------------------------------- יש גם שבוע שני ביומן. אם תהיה דרישה, אעלה גם אותו. כ"כ, אני מכינה חידון המוקדש לווטרס - יועלה בהמשך.
