יונתן ושלושת החתולים../images/Emo68.gif
היה היה וטרינר שקראו לו יונתן. יונתן היה וטרינר, והוא עבד בשירות הוטרינרי של ראשון לציון. יום אחד, בעת שחברי המועצה לא היו בבית, הוא יצא אל הרחוב הסמוך לביתו כדי לקטוף פרחים. מבלי לשים לב התרחק מהבית עוד ועוד, וכשלפתע שם לב שכבר החשיך, גילה שהוא נמצא במרכז העיר, הרחק מהבית. הוא ניסה ללכת אנה ואנה, אך לחרדתו גילה שאיננו זוכר את הדרך הביתה. מה יעשה יונתן'לה? בעיר קרה וחשוכה, ומסתובבים בו חתולי רחוב נוראים? הוא החל לצעוק: "ראש העיר, ראש העיר", אבל אף אחד לא שמע אותו. לפתע ראה מרחוק אור קטן. הוא הלך לכיוונו וכשהתקרב שמח לגלות שלפניו עומד בית. היה זה בית יפה בן 4 קומות, חצר מטופחת למרגלותיו. יונתן שמח מאד. הוא ניגש אל הדלת והקיש עליה. לא נשמעה כל תשובה. הוא ניגש לחצר ונכנס". אקצר ואספר שיונתן נכנס לחצר, אוכל מהדייסה, יושב לנוח ושוקע לו בשינה מתוקה בשיח הצמחים של החתול הקטן, חוזרים להם פתאום בעלי הבית- שלושת החתולים, ומופתעים לגלות את הפולש הזר שחדר לביתם. יונתן פוקח את עיניו ומגלה שמולו עומדים שלושה חתולים ונועצים בו מבטים שואלים. "סליחה, מה אתם חושבים שאתם עושים כאן?" הוא שואל בכעס. "מה אנחנו עושים כאן?!" שואל אבא חתול בתדהמה, "מה אתה עושה כאן?" "אני? עונה יונתן תוך כדי פיהוק עייף, "אני סתם עברתי פה ונכנסתי". "וטרינר חצוף" אומר אבא חתול בטון רוגז "ההורים שלך לא לימדו אותך שלא מנומס להתפרץ סתם כך לבתים של חתולי רחוב?!" "ולאכול להם מהדייסה ולשבת להם במקום ולישון להם בשיחים..." הוסיפה אמא חתולה בטרוניה. "אין דבר כזה חתולי רחוב" עונה יונתן בלא להניד עפעף "אז פשוט החלטתי... לעשות כרצוני". "מה זאת אומרת 'אין דבר כזה חתולי רחוב'?" כועס אבא חתול, "איך יכולת לחשוב דבר כזה?! אנחנו חיים ברחוב!". "כן" הוסיפה אמא חתולה בתרגשות "אתה יודע כמה השקענו בגורים שלנו?! חודשים של עבודה, טיפוח! אתה יודע כמה זמן הסתובבנו ברחובות להשיג אוכל ומים?! ואתה חשבת אין חתולי רחוב???" "כן" עונה יונתן בקול רגוע, "חתולים לא חיים ברחוב!" "לא חיים?!" שואלים שלושת החתולים יחד, ומסתכלים זה על זה בתמיהה. "בדיוק! " אמר יונתן והתיישב על המיטה "כך למדתי באוניברסיטה". "מה זה 'אוניברסיטה'?" שאל החתול הקטן. "אוניברסיטה זה מקום בו לומדים המון דברים חכמים", ענה לו יונתן, "יש שם שיעור שקוראים לו 'שיעור טבע' ושם למדנו איך נוצרים דברים. 'חתולים לא חיים ברחוב' אמרה לנו המרצה, שהיא אישה מאוד מלומדת ומשכילה". "באמת?" שאל החתול הקטן ותלה ביונתן את עיניו הגדולות "איך זה יכול להיות?" "אומנם הכל נורא מתוחכם ומשוכלל" הטעים יונתן "אבל בהתפתחות אבולוציונית של מליוני שנים, יחד עם כל מיני מוטציות ושיכפולים – יצא כל מה שיצא. עובדה!" יונתן קם מהמיטה ויישר את חליפתו. הוא סקר במבט את שלושת החתולים שעמדו והביטו בו, מצפים למוצא פיו "אז אם אין חתולי רחוב, בודאי שגם הבניין איננו, וכל מה שיש בו איננו - המעלית, הדיירים, הצמחייה, האוכל, המים, זה מן הסתם לקח הרבה שנים, אבל בסופו של התהליך זה מה שיצא. ועכשיו, חתולים, תסתלקו מפה. אני הייתי פה לפניכם ותפסתי ראשון את העיר הזו. היא שלי עכשיו ואני לא אוהב בעלי חיים שיסתובבו לי בין הרגליים. תחזרו לטבע עד שתסתיים ההתפתחות האבולוציונית שלכם. אולי ניפגש בהסגר לפעמים, כשהמדינה תאשר לי לזרוק אתכם לשם..." החתולים לא ידעו מה להגיד. אומנם הם השקיעו כל כך הרבה וטיפחו את צאצאיהם, הזיעו ועמלו על מזונם, אבל לא הייתה להם שום תשובה לדברים המלומדים של המרצה לטבע. ככלות הכל, אם יש שאומרים שהאדם על כל המורכבות והתכנון שיש בו- המוח, העיניים, הלב, מערכת העיכול, הדם, העצבים, ה- D.N.A קיימים- אז מדוע לא יכול להיות שגם חתולי רחוב קיימים? "אני סופר עד עשר, ואני לא רוצה לראות אתכם כאן יותר!" אמר יונתן בקשיחות "אחת, שתיים, שלוש..." "רגע, רגע" התחנן החתול הקטן "תרשי לפחות לקחת איתי את בובת החתול שלי..." "לא חתול ולא נעליים" התעקש יונתן, "הסתלקו מפה עכשיו. שש, שבע, שמונה..." לחתולים לא הייתה ברירה. הם הסתובבו על עקבותיהם ויצאו מן החצר עצובים ומאוכזבים. יונתן התיישב בחצר, והתרווח בצל השיחים. "אח, כמה טוב ונעים פה", אמר לעצמו, "נדמה לי שחוץ מהמצאת המיקרוגל לא הייתה עוד המצאה חכמה כמו האבולוציה. פשוט נהדר. אוכלים עם כרטיס אשראי בסופרמרקט מחממים במיקרו...גאוני ממש! השאלה הגדולה היא האם יש חיה כזו 'אנשים מחוסרי דיור'???"
היה היה וטרינר שקראו לו יונתן. יונתן היה וטרינר, והוא עבד בשירות הוטרינרי של ראשון לציון. יום אחד, בעת שחברי המועצה לא היו בבית, הוא יצא אל הרחוב הסמוך לביתו כדי לקטוף פרחים. מבלי לשים לב התרחק מהבית עוד ועוד, וכשלפתע שם לב שכבר החשיך, גילה שהוא נמצא במרכז העיר, הרחק מהבית. הוא ניסה ללכת אנה ואנה, אך לחרדתו גילה שאיננו זוכר את הדרך הביתה. מה יעשה יונתן'לה? בעיר קרה וחשוכה, ומסתובבים בו חתולי רחוב נוראים? הוא החל לצעוק: "ראש העיר, ראש העיר", אבל אף אחד לא שמע אותו. לפתע ראה מרחוק אור קטן. הוא הלך לכיוונו וכשהתקרב שמח לגלות שלפניו עומד בית. היה זה בית יפה בן 4 קומות, חצר מטופחת למרגלותיו. יונתן שמח מאד. הוא ניגש אל הדלת והקיש עליה. לא נשמעה כל תשובה. הוא ניגש לחצר ונכנס". אקצר ואספר שיונתן נכנס לחצר, אוכל מהדייסה, יושב לנוח ושוקע לו בשינה מתוקה בשיח הצמחים של החתול הקטן, חוזרים להם פתאום בעלי הבית- שלושת החתולים, ומופתעים לגלות את הפולש הזר שחדר לביתם. יונתן פוקח את עיניו ומגלה שמולו עומדים שלושה חתולים ונועצים בו מבטים שואלים. "סליחה, מה אתם חושבים שאתם עושים כאן?" הוא שואל בכעס. "מה אנחנו עושים כאן?!" שואל אבא חתול בתדהמה, "מה אתה עושה כאן?" "אני? עונה יונתן תוך כדי פיהוק עייף, "אני סתם עברתי פה ונכנסתי". "וטרינר חצוף" אומר אבא חתול בטון רוגז "ההורים שלך לא לימדו אותך שלא מנומס להתפרץ סתם כך לבתים של חתולי רחוב?!" "ולאכול להם מהדייסה ולשבת להם במקום ולישון להם בשיחים..." הוסיפה אמא חתולה בטרוניה. "אין דבר כזה חתולי רחוב" עונה יונתן בלא להניד עפעף "אז פשוט החלטתי... לעשות כרצוני". "מה זאת אומרת 'אין דבר כזה חתולי רחוב'?" כועס אבא חתול, "איך יכולת לחשוב דבר כזה?! אנחנו חיים ברחוב!". "כן" הוסיפה אמא חתולה בתרגשות "אתה יודע כמה השקענו בגורים שלנו?! חודשים של עבודה, טיפוח! אתה יודע כמה זמן הסתובבנו ברחובות להשיג אוכל ומים?! ואתה חשבת אין חתולי רחוב???" "כן" עונה יונתן בקול רגוע, "חתולים לא חיים ברחוב!" "לא חיים?!" שואלים שלושת החתולים יחד, ומסתכלים זה על זה בתמיהה. "בדיוק! " אמר יונתן והתיישב על המיטה "כך למדתי באוניברסיטה". "מה זה 'אוניברסיטה'?" שאל החתול הקטן. "אוניברסיטה זה מקום בו לומדים המון דברים חכמים", ענה לו יונתן, "יש שם שיעור שקוראים לו 'שיעור טבע' ושם למדנו איך נוצרים דברים. 'חתולים לא חיים ברחוב' אמרה לנו המרצה, שהיא אישה מאוד מלומדת ומשכילה". "באמת?" שאל החתול הקטן ותלה ביונתן את עיניו הגדולות "איך זה יכול להיות?" "אומנם הכל נורא מתוחכם ומשוכלל" הטעים יונתן "אבל בהתפתחות אבולוציונית של מליוני שנים, יחד עם כל מיני מוטציות ושיכפולים – יצא כל מה שיצא. עובדה!" יונתן קם מהמיטה ויישר את חליפתו. הוא סקר במבט את שלושת החתולים שעמדו והביטו בו, מצפים למוצא פיו "אז אם אין חתולי רחוב, בודאי שגם הבניין איננו, וכל מה שיש בו איננו - המעלית, הדיירים, הצמחייה, האוכל, המים, זה מן הסתם לקח הרבה שנים, אבל בסופו של התהליך זה מה שיצא. ועכשיו, חתולים, תסתלקו מפה. אני הייתי פה לפניכם ותפסתי ראשון את העיר הזו. היא שלי עכשיו ואני לא אוהב בעלי חיים שיסתובבו לי בין הרגליים. תחזרו לטבע עד שתסתיים ההתפתחות האבולוציונית שלכם. אולי ניפגש בהסגר לפעמים, כשהמדינה תאשר לי לזרוק אתכם לשם..." החתולים לא ידעו מה להגיד. אומנם הם השקיעו כל כך הרבה וטיפחו את צאצאיהם, הזיעו ועמלו על מזונם, אבל לא הייתה להם שום תשובה לדברים המלומדים של המרצה לטבע. ככלות הכל, אם יש שאומרים שהאדם על כל המורכבות והתכנון שיש בו- המוח, העיניים, הלב, מערכת העיכול, הדם, העצבים, ה- D.N.A קיימים- אז מדוע לא יכול להיות שגם חתולי רחוב קיימים? "אני סופר עד עשר, ואני לא רוצה לראות אתכם כאן יותר!" אמר יונתן בקשיחות "אחת, שתיים, שלוש..." "רגע, רגע" התחנן החתול הקטן "תרשי לפחות לקחת איתי את בובת החתול שלי..." "לא חתול ולא נעליים" התעקש יונתן, "הסתלקו מפה עכשיו. שש, שבע, שמונה..." לחתולים לא הייתה ברירה. הם הסתובבו על עקבותיהם ויצאו מן החצר עצובים ומאוכזבים. יונתן התיישב בחצר, והתרווח בצל השיחים. "אח, כמה טוב ונעים פה", אמר לעצמו, "נדמה לי שחוץ מהמצאת המיקרוגל לא הייתה עוד המצאה חכמה כמו האבולוציה. פשוט נהדר. אוכלים עם כרטיס אשראי בסופרמרקט מחממים במיקרו...גאוני ממש! השאלה הגדולה היא האם יש חיה כזו 'אנשים מחוסרי דיור'???"