יופי. פשוט יופי.

[PopPy]

יופי. פשוט יופי.

אני מוקפת במטומטמים. כל סיפור ההריון היה מתיחה חולנית של משהו כמו שבוע, פרי מוחם הגאוני של החברה חולת הצומי והידיד המטומטם. העניין הוא שלי, רשמית, עדיין לא סיפרו על זה - הייתי צריכה לגלות על זה מחברה אחרת. מקסים. אידיוטים. לחשוב שאני דאגתי לטיפשה הזו, עם התמימות שלי. בדיוק בגלל דברים כאלה אני לא בוטחת בבני-אדם.

 

[יעל ניסן]

חבל

אבל באמת יש אנשים עם חוש הומור כזה. כל ג'אנר המתיחות יושב על הדחף הזה לראות אנשים נופלים בפח. לא יודעת אם ראית, אבל יש תכנית שלמה בטלויזיה איך מפחידים ישוב שלם עם כל מיני שטויות, שלא לדבר על יגאל שילון שמתפרנס מאנשים שרוצים למתוח חברים שלהם ובני משפחה. אישית, אני שונאת מתיחות. לא מצחיק אותי שאדם מגיב באופן ספונטאני כמו בן אדם לסיטואציה מציאותית בעיניו, אבל שמישהו אחר הינדס. הרי אם זה היה ההיפך, גם המהנדס היה מגיב ספונטאנית למציאות, לא? מה מצחיק בלראות תגובה ספונטאנית למציאות? במקום שהמסקנה שלך מכל זה היא לא לבטוח בכווולם עלי אדמות פשוט התחילי לגבש בינך לבינך מה את כן אוהבת, אילו אנשים, איזה הומור וכו' ועם אנשים כמו אלה שנהנים מדברים שלא ממש עושים לך את זה, פשוט לא להתעסק, זה הכל. קחי את השבוע האחרון כשיעור עבורך, שיעור בהגדרות לטעמך בהומור ובאנשים. אני בטוחה שחוץ ממך וממני יש פה ושם עוד אנשים בעולם שמתיחות זה לא כוס התה שלהם. נסי לאתר אותם

 

[PopPy]

שיעור?

אני העברתי את השבוע בלברר לבחורה הזו על פתרונות להפלה, לדבר איתה, לשכנע אותה. חשבתי עליה בלי הפסקה, למרות שאנחנו כבר מזמן לא קרובות כמו פעם. זה כמו סטירה ישר לפנים, וזו לא הפעם הראשונה שאני חוטפת אחת כזו. אסור להאמין באנשים, אסור להאמין לאנשים ואסור להיקשר אליהם, כי התוצאה בסוף היא תמיד אותו הדבר.

 

[דנטל]

קצת (מאוד) קיצוני

זה שמתחו אותך אולי אומר שיש להם הומור שונה משלך, אבל לא בהכרח עושה אותם לא-אמינים, וגם אם הם כן לא-אמינים, זה מעיד על עצמם בלבד ולא צריך להכליל את האנושות. כשאת מגיעה למסקנה שלילית/חיובית לגבי מישהו, זו מסקנה שהוא אישית גרם להסקתה ולכן רק הוא צריך לשאת בה. אפילו קשר דם לא מספיק בשביל להקביל/להכליל מסקנות. עכשיו, אני מבינה ביותר את הצורך בזהירות כדי להגן על עצמך, אבל גם מהזהירות צריך להזהר. פשוט לא להגזים בשום דבר.

 

[Nimst]

../images/Emo45.gif

 

[PopPy]

הרבה יותר מדי אנשים התגלו

כלא אמינים.

 

[יעל ניסן]

ברור ששיעור

אני לא יודעת איך קוראים לזה שהחיים מלמדים אותך משהו חוץ משיעור. נסי להפריד בין העלבון שחשת לבין המסקנות שאת מסיקה. לא שזה מי יודע מה קל אבל אם תצליחי זה יועיל לך הרבה יותר מניתוק טוטאלי מכלל האנושות. מה שחשוב שיכוון את החלטותיך להבא זה לא תחושת העלבון והניסיון לעשות הכל כדי לא ליפול בפח שוב... קרי: העלאת סף החשדנות גם היכן שלא צריך ועיבוי חומות הבדידות. חשוב שמה שיכוון את החלטותיך להבא זה איזו ידיעה מה את רוצה, מה את אוהבת, מה את בשום פנים לא מרשה... גבולות וסדרי עדיפויות. לא עלבון.

 

[PopPy]

כן, אבל אני לומדת מהר

והחיים מתעקשים ללמד אותי את אותו השיעור שוב ושוב.. אני לא כל כך מבינה למה את מתכוונת. חשוב שמה שיכוון את החלטותיך להבא זה איזו ידיעה מה את רוצה, מה את אוהבת, מה את בשום פנים לא מרשה... גבולות וסדרי עדיפויות. לא עלבון. איזה גבולות, איזה סדרי עדיפויות? איך אני יכולה לשלוט במה שאחרים עושים ואומרים לי, חוץ מבתגובה שלי כלפיהם, כשמבחינתי התגובה (הרגשית) היא בלתי נשלטת?

 

[יעל ניסן]

לא יודעת

אבל לפי איך שאני תופסת את העולם - אם שוב ושוב את עוברת את אותו שיעור, לא למדת משהו. וקשה לי כרגע לדעת בהתכתבות מה עליך עוד ללמוד. הדבר היחידי שאני שמה לב אליו זה שנראה לך שיש משהו שאת יכולה לעשות כדי לגרום לאנשים להתנהג אחרת, ושנראה לך שתגובות רגשיות הן משהו בלתי נשלט. לא יודעת מה להגיד לך חוץ מלהציע לך לשקול להטיל ספק באמונות הללו... קצת לפחות. כהתחלה.

 

[De-Panther]

../images/Emo12.gif וואי חכי שתגיעי../images/Emo23.gif../images/Emo185.gif

ליחידה הרגילה שלך בצבא נראה איך תגיבי שם לנושא השמירות ואיך שאנשים מתייחסים לזה

 

[De-Panther]

בתור אחד שמאוד אוהב../images/Emo23.gif../images/Emo185.gif

מתיחות אני חושב שזה משהו שלא צריך למתוח לגביו וגם אמכבר מותחים אנשים... אז שיהיה לכמה דקות לא לשבוע

בעיקר לא בנושא כל כך רגיש

 

[lollapalooza]

אם היא הייתה חברה שלי,

היא הייתה עפה על טיל, לא לפני שהייתי מבהירה לה כמה היא מטומטמת, כמה היא פגעה בי וכמה היא לא ראויה להיות חברה שלי. אני מסכימה איתך, שאסור לבטוח בכל אחד. הייתה לי תקופה לא קצרה שלא בטחתי באף אחד. גם אחרי שחזרתי לבטוח בבני אדם מסוימים, וזה היה אחרי סינון די רציני, עדיין קרה שנפגעתי. אבל אין ברירה. אי אפשר להיות לבד, אי אפשר לשמור הכל לעצמך, ובסופו של דבר חייבים לבטוח בכמה אנשים. אין לי נוסחה לדעת במי אפשר ובמי לא, כי אם הייתי יודעת, הייתי חוסכת לעצמי הרבה כאב לב, אבל חייבים להמשיך לנסות... (ובלי קשר, החתימה שלך מקסימה)

 

[Shusho]

כנ"ל...

 

[A N I g M A]

../images/Emo45.gif

 

[yuval k]

../images/Emo45.gif

 

[TheBeast]

../images/Emo45.gif

 

[netaK]

../images/Emo45.gif

 

[PopPy]

גם אני הייתי רוצה לשרשר "../images/Emo45.gif"..

היא כבר עפה על טיל, הבהרתי לה כמה היא מטומטמת ואני לא רוצה אותה אפילו ליד החיים שלי. זה לא העניין. העניין הוא שזה קורה לי בכל פעם מחדש. אני לא עיוורת ולא נותנת אמון עיוור באנשים - ממש לא, ההיפך. אני זהירה, כמעט פרנואידית לפעמים. ועדיין, בכל פעם אני נפגעת מחדש, בכל פעם אני מגלה שעם כל הזהירות - אני יוצאת התמימה, המטומטמת ובעיקר - הפגועה. זה כל-כך מעייף - לבסס קשר, להכיר מישהו, להתחיל לבטוח בו ואז להישבר כשהכל מתפוצץ. אני יודעת שאי אפשר לבד, אבל לפעמים נראה כאילו עדיף להיות במצב הזה מלכתחילה, במקום להגיע אליו בכל פעם מחדש. זה הרבה יותר רחב מהמתיחה האינפנטילית הזו. והחתימה היא ציטוט מתוך "שתשתוק כבר ואוכל ללכת" של שילה פרבר.