יוצאת מהארון ../images/Emo28.gif
ניבי שלנו היום בדיוק בן 10 חודשים. כשימלאו לו שנה וארבעה חודשים טפו טפו טפו חמסה חסמה יוולד לנו אחיו. את סיפורי אתחיל בשיחה מבודחת בייני לבין ענת אמאל´ה של יפתח ובה דנו בסוגיית קבלת המחזור לאחר הלידה והאם אכן יש סיכוי שחזרנו ונהיינו פוריות וברות התעברות שוב. כשחזר המחזור למשכננו דנו בן זוגי ואני בעניין..... האם קיים סיכוי להריון טבעי? ולהתחיל להשתמש באמצעי מניעה? האופציה של הריון טבעי נראתה לי בדיונית והחלטנו שאם הדימיון יהפוך למציאות אהלן וסהלן נקבל אותו בזרועות פתוחות. ובכן.... הדמיון אכן הפך למציאות. למרות בעיית הזרע הקיימת, היותי פוליציסטית קלאסית ובעלת חצוצרה פתוחה אחת בלבד אנחנו היום בחודש הרביעי של הריון ט ב ע י. את שני הפסים בבדיקה הביתית ראינו ולא האמנו, כשניב מתרוצץ וזוחל לנו בין הרגליים מקשקש בשפת הג´יבריש שלו ולא מבין את גודל ההתרגשות וההלם שנחתו על הוריו. אמא יושבת בשירותים עם דלת פתוחה, אבא יושב על הרצפה ליד ומעבירים בינינו את המקלון לבדיקה שוב ושוב, דנים אם זה הגיוני או יש סיכוי לטעות. מצטערת אם כמה מאהובי וחברי הטובים קוראים זאת פה בפעם הראשונה (בבקשה בבקשה לא להעלב), תחילת ההריון נראה לי כל כך דמיוני, לא הגיוני וחסר שחר שפחדתי בעצמי לקוות ולהבין שאכן קרה לנו הנס הזה של הריון בדרך הטבע. יחד עם זה עברנו בדיוק דירה, חיפשנו עבודה, ועדיין אנחנו בהתאקלמות במקום חדש ואני עדיין קצת מבולבלת ולא מאמינה... וגם מוכרחה להודות שיש איזה שהוא קסם במצב הטבעי שלא כל העולם יודע מתי אנחנו בטיפול, מתי בודקים בטא ויש את החופש להתבשל בסוד הגדול ולספר רק כשמוכנים להיחשף. זהו... מוסר השכל???? זה יכול לקרות לכולנו! אז פשוט קחו בחשבון לטוב ולרע. נוב
ניבי שלנו היום בדיוק בן 10 חודשים. כשימלאו לו שנה וארבעה חודשים טפו טפו טפו חמסה חסמה יוולד לנו אחיו. את סיפורי אתחיל בשיחה מבודחת בייני לבין ענת אמאל´ה של יפתח ובה דנו בסוגיית קבלת המחזור לאחר הלידה והאם אכן יש סיכוי שחזרנו ונהיינו פוריות וברות התעברות שוב. כשחזר המחזור למשכננו דנו בן זוגי ואני בעניין..... האם קיים סיכוי להריון טבעי? ולהתחיל להשתמש באמצעי מניעה? האופציה של הריון טבעי נראתה לי בדיונית והחלטנו שאם הדימיון יהפוך למציאות אהלן וסהלן נקבל אותו בזרועות פתוחות. ובכן.... הדמיון אכן הפך למציאות. למרות בעיית הזרע הקיימת, היותי פוליציסטית קלאסית ובעלת חצוצרה פתוחה אחת בלבד אנחנו היום בחודש הרביעי של הריון ט ב ע י. את שני הפסים בבדיקה הביתית ראינו ולא האמנו, כשניב מתרוצץ וזוחל לנו בין הרגליים מקשקש בשפת הג´יבריש שלו ולא מבין את גודל ההתרגשות וההלם שנחתו על הוריו. אמא יושבת בשירותים עם דלת פתוחה, אבא יושב על הרצפה ליד ומעבירים בינינו את המקלון לבדיקה שוב ושוב, דנים אם זה הגיוני או יש סיכוי לטעות. מצטערת אם כמה מאהובי וחברי הטובים קוראים זאת פה בפעם הראשונה (בבקשה בבקשה לא להעלב), תחילת ההריון נראה לי כל כך דמיוני, לא הגיוני וחסר שחר שפחדתי בעצמי לקוות ולהבין שאכן קרה לנו הנס הזה של הריון בדרך הטבע. יחד עם זה עברנו בדיוק דירה, חיפשנו עבודה, ועדיין אנחנו בהתאקלמות במקום חדש ואני עדיין קצת מבולבלת ולא מאמינה... וגם מוכרחה להודות שיש איזה שהוא קסם במצב הטבעי שלא כל העולם יודע מתי אנחנו בטיפול, מתי בודקים בטא ויש את החופש להתבשל בסוד הגדול ולספר רק כשמוכנים להיחשף. זהו... מוסר השכל???? זה יכול לקרות לכולנו! אז פשוט קחו בחשבון לטוב ולרע. נוב
