יוצאת מהארון
אני עוקבת אחריכם בערך מההתחלה ובעיקר מברכת על הקמת הפורום החשוב הזה. עוד לפני שהוקם, חשבתי שצריך להקימו, כי אכן משפחות מורכבות הן כשמן - בעלות מורכבות!. אז קצת עלינו: אני פרק ב' של בנזוגי ולו שני ילדים מנישואיו הראשונים (בן בן 15 - יורש העצר ובת בת 12.5 - הנסיכה), עליהם יש לו חזקה משותפת. יש לנו בת משותפת בת שנתיים, הלא היא האלילה ואנחנו מתכננים עוד ילד. האמת שהסיפור שלנו הוא סיפור מוצלח. הילדים חיים אצלנו חצי מהזמן והיחסים ביני לבינם מצוינים. אני מאמינה שהם אוהבים אותי, בוטחים בי וסומכים עלי כעל עוד דמות הורית בחייהם (בשום פנים ואופן לא אמא). הם משוגעים על האלילה (ובצדק) וחיכו זמן רב להגיעה וקבלו אותה בשמחה ואהבה רבה. כשהיא נולדה, הנסיכה (שהיא ילדה מדהימה ורגישה, גם אם היא עולה לי על העצבים לפעמים), אמרה לי: "עכשיו אנחנו קרובות משפחה, כי את אמא של אחותי". היה להם מאד חשוב לקרוא לה אחות ולא אחות חורגת ואני חושבת שהיא באמת קבלה במתנה שני אחים גדולים שאוהבים אותה ומשקיעים בה. מתחילת יחסינו הם "היו שם" והיה לי ברור שזו עסקת חבילה. אני מאד משתדלת להיות שם בשבילם, לענות על צרכיהם והם מחזירים לי אהבה (בד"כ לפחות). בדיוק לפני חודש יצאתי עם הנסיכה ל"בילוי בנות" ושאלתי אותה איך היא מרגישה עם מצבה המשפחתי, אז היא אמרה משפט מדהים: "אני לא יודעת אחרת, וחוץ מזה אני לא יכולה לדמיין את חיי בלעדייך ובלי אלילה", נכון מרגש? הרגשתי שהלב מתרחב לי ושקיבלתי "תמורה בעד האגרה". עם זאת שנראה לי שאנחנו באמת "סיפור הצלחה", יש לי לפעמים קשיים, לא תמיד קל לי עם נוכחותם, לא תמיד בא לי שיהיו שם ואני לא ממש יכולה לשתף את בנזוגי. כי מה אני אגיד לו? לא בא לי לראות את הנסיכה שלך עכשיו? אני לא חושבת שהייתי מוכנה לשמוע דבר כזה שייאמר על בתי שלי, ולכן אני לא אומרת. בדיוק כאן הפורום נכנס לתמונה (אם לא אכפת לכם, כמובן). שיהיה לי מקום להוציא את האיכסים שלי לפעמים. הוא כן מודע לכך שלפעמים קשה לי ואני חושבת שהוא גם מבין, אבל ברמת הפרטים, אני לא חושבת שזה נכון לשתף אותו. בטח יהיה לי מה לומר בהמשך.
אני עוקבת אחריכם בערך מההתחלה ובעיקר מברכת על הקמת הפורום החשוב הזה. עוד לפני שהוקם, חשבתי שצריך להקימו, כי אכן משפחות מורכבות הן כשמן - בעלות מורכבות!. אז קצת עלינו: אני פרק ב' של בנזוגי ולו שני ילדים מנישואיו הראשונים (בן בן 15 - יורש העצר ובת בת 12.5 - הנסיכה), עליהם יש לו חזקה משותפת. יש לנו בת משותפת בת שנתיים, הלא היא האלילה ואנחנו מתכננים עוד ילד. האמת שהסיפור שלנו הוא סיפור מוצלח. הילדים חיים אצלנו חצי מהזמן והיחסים ביני לבינם מצוינים. אני מאמינה שהם אוהבים אותי, בוטחים בי וסומכים עלי כעל עוד דמות הורית בחייהם (בשום פנים ואופן לא אמא). הם משוגעים על האלילה (ובצדק) וחיכו זמן רב להגיעה וקבלו אותה בשמחה ואהבה רבה. כשהיא נולדה, הנסיכה (שהיא ילדה מדהימה ורגישה, גם אם היא עולה לי על העצבים לפעמים), אמרה לי: "עכשיו אנחנו קרובות משפחה, כי את אמא של אחותי". היה להם מאד חשוב לקרוא לה אחות ולא אחות חורגת ואני חושבת שהיא באמת קבלה במתנה שני אחים גדולים שאוהבים אותה ומשקיעים בה. מתחילת יחסינו הם "היו שם" והיה לי ברור שזו עסקת חבילה. אני מאד משתדלת להיות שם בשבילם, לענות על צרכיהם והם מחזירים לי אהבה (בד"כ לפחות). בדיוק לפני חודש יצאתי עם הנסיכה ל"בילוי בנות" ושאלתי אותה איך היא מרגישה עם מצבה המשפחתי, אז היא אמרה משפט מדהים: "אני לא יודעת אחרת, וחוץ מזה אני לא יכולה לדמיין את חיי בלעדייך ובלי אלילה", נכון מרגש? הרגשתי שהלב מתרחב לי ושקיבלתי "תמורה בעד האגרה". עם זאת שנראה לי שאנחנו באמת "סיפור הצלחה", יש לי לפעמים קשיים, לא תמיד קל לי עם נוכחותם, לא תמיד בא לי שיהיו שם ואני לא ממש יכולה לשתף את בנזוגי. כי מה אני אגיד לו? לא בא לי לראות את הנסיכה שלך עכשיו? אני לא חושבת שהייתי מוכנה לשמוע דבר כזה שייאמר על בתי שלי, ולכן אני לא אומרת. בדיוק כאן הפורום נכנס לתמונה (אם לא אכפת לכם, כמובן). שיהיה לי מקום להוציא את האיכסים שלי לפעמים. הוא כן מודע לכך שלפעמים קשה לי ואני חושבת שהוא גם מבין, אבל ברמת הפרטים, אני לא חושבת שזה נכון לשתף אותו. בטח יהיה לי מה לומר בהמשך.
