castles made of sand
New member
יוצא להגנת שני אלבומים אהובים!
קראתי באחד השרשורים פה כמה דברים על אובסקיורד וMORE שלא זכו להרבה הערכה מכמה ממכם. כל דירוג כלשהו לאלבום של פינק פלויד, ולמוסיקה טובה בכלל, זה פשע. אבל אם כבר אז כבר. אני חייב לצאת להגנת OBSCURED. הוא אלבום מצויין! מאוד נוגה, מאוד מרגיע, סולואים לא רעים בכלל של גילמור, יש רגעים שפותחים שיאים ברגש שממש מזכירים לי את TIME. ובכלל האלבום לוקח אותך למקום מוזר מאוד אבל מרגיע. הרבה פעמים שאני שומע אותו אני תוהה לעצמי איך אני שומע דבר שחובר לפני ארבעים שנה והם קולעים כל כך טוב, ובכלל - האם יש מישהו בעולם הזה, איזו נשמה אי שם ששומעת אובסקיורס בדיוק בזה הרגע שאני שומע, או שאני היחידי, לבד עם הרגש הזה שהאלבום נותן, והוא לא רגש קל. או שמע זה אלבום כל כך בודד ונשכח שתמיד תרגיש איתו לבד ותחשוב פעמיים לפני שתלחץ PLAY אם בא לך שוב לחזור לספירה הזו שOBSCURED מציע. פינק פלויד בתקופה הזו מאוד מעניינים, דקה לפני הפריצה המסחררת של DARK SIDE וכל הבלגן שהוא הביא איתו לטובה ולרעה, אפשר לראות להקה מגובשת שנשארה בה תמימות מסויימת. מה גם שהאלבום הוא עוד צעד בהתפתחות הסגנונית שלהם, וניתן לראות זאת בבירור. הרוק היותר פסיכודלי נרגע מעט, ונכנס למן סוג של רוק מתקדם (אל תתפסו אותי בהגדרות), שלא מחוייב לז'אנר כזה או אחר, אבל עדיין ממש לא סטנדרטי וממש לא כמו כל דבר אחר שעשו בתקופה הזו. אפילו העריכת סאונד של האלבום היא מצויינת, צלולה ועשויה היטב לעומת הציוד שליווה אותם בתקופות קודמות. בשמיעות הראשונות שלי ממש הרגשתי איך האלבום הזה מוביל לDARK SIDE. המון מוטיבים מוסיקליים וסגנונות דומים, רק תוכן שונה, קונספט מפוזר, ולא אמירה אחידה לאלבום שלם. משום מה MORE וOBSCURED הולכים אצלי יד ביד. אולי בגלל ששניהם פחות מוכרים למאזין הממוצע, ושניהם לא זכו להערכה המגיעה להם. מה גם ששניהם פסקולים לסרטים הזויים
(אגב ראיתי את הסרט של OBSCURED, וחוץ מחבורת צרפתים שמסתובבת ביער שעות לא ממש הבנתי מה קורה שם). בתור בנאדם ששומע ג'אז, ומנגן, אני רואה באלתור ערך עליון, ותהיה התוצאה שתהיה, MORE הוא הכי קרוב לאימפרוביזציה שפינק פלויד יכלו לעשות באותו הזמן באולפן, הרי ידוע שהאלבום הוקלט בטייקים ספורים, אם לא שעות בודדות.WHAT YOU SEE IS WHAT YOU GET, מהם בתקופה הזו והתוצאה היא MORE. אפילו בלוז לכאורה פשוט מקבל משמעות שונה לגמרי אצל פינק פלויד, שכמובן לא היו מסתפקים לעולם בלעשות אותו רגיל. הגיטרה גדושה בריוורב, והתופים נכנסים רק ברגעי הPEEK של הבלוז, ואז נעלמים בחלל. תמיד מעלה לי חיוך לזהות משני תוים את פינק פלויד ולראות איך מדבר כל כך פשוט כמו בלוז של שמונה תיבות הם מכניסים את הסגנון שלהם במנות גדושות. הם לא מפחדים להתנסות בסגנונות חדשים, מקצבים חזקים, תופים אפריקאים וממש רוק כבד באלבום הזה, שמכיל בתוכו המון, אם לא יותר מידי דברים באריזה אחת בודדה. וזה אולי למה אנשים מפחדים ממנו. בשנים 69 - 73 בעצם כשחושבים על זה, פינק פלויד נגעו במגוון סגנונות מאוד רחב, אני חושב על ATOM HEART, על MORE, ועל OBSCURED, וכמובן MEDDLE, וכל אחד מהם נראה לי כמו כוכב לכת אחר. בגלקסיה של פינק פלויד כמובן. בעצם זה למה אני מעדיף את התקופה הזו שלהם, בתוספת DARK SIDE, ושתי כפות ANIMALS. אבל עדיין, התקופה הזו היא המרתקת ביותר לטעמי. האזנה נעימה.
קראתי באחד השרשורים פה כמה דברים על אובסקיורד וMORE שלא זכו להרבה הערכה מכמה ממכם. כל דירוג כלשהו לאלבום של פינק פלויד, ולמוסיקה טובה בכלל, זה פשע. אבל אם כבר אז כבר. אני חייב לצאת להגנת OBSCURED. הוא אלבום מצויין! מאוד נוגה, מאוד מרגיע, סולואים לא רעים בכלל של גילמור, יש רגעים שפותחים שיאים ברגש שממש מזכירים לי את TIME. ובכלל האלבום לוקח אותך למקום מוזר מאוד אבל מרגיע. הרבה פעמים שאני שומע אותו אני תוהה לעצמי איך אני שומע דבר שחובר לפני ארבעים שנה והם קולעים כל כך טוב, ובכלל - האם יש מישהו בעולם הזה, איזו נשמה אי שם ששומעת אובסקיורס בדיוק בזה הרגע שאני שומע, או שאני היחידי, לבד עם הרגש הזה שהאלבום נותן, והוא לא רגש קל. או שמע זה אלבום כל כך בודד ונשכח שתמיד תרגיש איתו לבד ותחשוב פעמיים לפני שתלחץ PLAY אם בא לך שוב לחזור לספירה הזו שOBSCURED מציע. פינק פלויד בתקופה הזו מאוד מעניינים, דקה לפני הפריצה המסחררת של DARK SIDE וכל הבלגן שהוא הביא איתו לטובה ולרעה, אפשר לראות להקה מגובשת שנשארה בה תמימות מסויימת. מה גם שהאלבום הוא עוד צעד בהתפתחות הסגנונית שלהם, וניתן לראות זאת בבירור. הרוק היותר פסיכודלי נרגע מעט, ונכנס למן סוג של רוק מתקדם (אל תתפסו אותי בהגדרות), שלא מחוייב לז'אנר כזה או אחר, אבל עדיין ממש לא סטנדרטי וממש לא כמו כל דבר אחר שעשו בתקופה הזו. אפילו העריכת סאונד של האלבום היא מצויינת, צלולה ועשויה היטב לעומת הציוד שליווה אותם בתקופות קודמות. בשמיעות הראשונות שלי ממש הרגשתי איך האלבום הזה מוביל לDARK SIDE. המון מוטיבים מוסיקליים וסגנונות דומים, רק תוכן שונה, קונספט מפוזר, ולא אמירה אחידה לאלבום שלם. משום מה MORE וOBSCURED הולכים אצלי יד ביד. אולי בגלל ששניהם פחות מוכרים למאזין הממוצע, ושניהם לא זכו להערכה המגיעה להם. מה גם ששניהם פסקולים לסרטים הזויים
(אגב ראיתי את הסרט של OBSCURED, וחוץ מחבורת צרפתים שמסתובבת ביער שעות לא ממש הבנתי מה קורה שם). בתור בנאדם ששומע ג'אז, ומנגן, אני רואה באלתור ערך עליון, ותהיה התוצאה שתהיה, MORE הוא הכי קרוב לאימפרוביזציה שפינק פלויד יכלו לעשות באותו הזמן באולפן, הרי ידוע שהאלבום הוקלט בטייקים ספורים, אם לא שעות בודדות.WHAT YOU SEE IS WHAT YOU GET, מהם בתקופה הזו והתוצאה היא MORE. אפילו בלוז לכאורה פשוט מקבל משמעות שונה לגמרי אצל פינק פלויד, שכמובן לא היו מסתפקים לעולם בלעשות אותו רגיל. הגיטרה גדושה בריוורב, והתופים נכנסים רק ברגעי הPEEK של הבלוז, ואז נעלמים בחלל. תמיד מעלה לי חיוך לזהות משני תוים את פינק פלויד ולראות איך מדבר כל כך פשוט כמו בלוז של שמונה תיבות הם מכניסים את הסגנון שלהם במנות גדושות. הם לא מפחדים להתנסות בסגנונות חדשים, מקצבים חזקים, תופים אפריקאים וממש רוק כבד באלבום הזה, שמכיל בתוכו המון, אם לא יותר מידי דברים באריזה אחת בודדה. וזה אולי למה אנשים מפחדים ממנו. בשנים 69 - 73 בעצם כשחושבים על זה, פינק פלויד נגעו במגוון סגנונות מאוד רחב, אני חושב על ATOM HEART, על MORE, ועל OBSCURED, וכמובן MEDDLE, וכל אחד מהם נראה לי כמו כוכב לכת אחר. בגלקסיה של פינק פלויד כמובן. בעצם זה למה אני מעדיף את התקופה הזו שלהם, בתוספת DARK SIDE, ושתי כפות ANIMALS. אבל עדיין, התקופה הזו היא המרתקת ביותר לטעמי. האזנה נעימה.