יוצר=יצירה ?

צליליתה1

Well-known member
האם מה שאתם יודעים על היוצר משפיע על ההנאה (והבנה) מהיצירה?

האם אתם מחרימים את סרטיו של וודי אלן, ולא שומעים אייל גולן?
אני לא שומעת אייל גולן לא כי אני לא אוהבת את האיש (לא אוהבת) אלא כי אני לא אוהבת את המוסיקה
וודי אלן, אני לפעמים רואה סרט, אבל תכלס, הוא משעמם מאוד לעת זקנתו, בלי קשר לחטאיו
(למעט יסמין הכחולה, סרט נהדר)

והנה מגיע רומן פולנסקי עם הסרט קצין ומרגל
שראיתי בפרטיות של ביתי (אפשר לראות היום ומחר עד 1700 ב vod של סינימטק חיפה, או בvod של קולנוע לב, לא יודעת לגבי זמנים)

הסרט מספר על פרשת דרייפוס, ומתמקד בדמותו של ז׳ורז פיקאר.
פיקאר היה, או כך הוא מוצג בסרט, אנטישמי הארד קור, אבל במהלך עבודתו הוא מגלה , די במקרה, ראיות שמוכיחות את חפותו של דרייפוס, והוא מתעקש לזכותו.

כשהסרט הוצג בפסטיבל ונציה היו המון דיבורים על ההאשמות נגד פולנסקי ועל כך שהוא רואה את עצמו, כמו דרייפוס בסרט, כקורבן.

אז להלן 2 הפיאסטר שלי

מה שפולנסקי עשה או לא עשה בסוף שנות השבעים של המאה הקודמת זה דבר נורא ואיום. ואין לי ספק שהוא היה צריך לשלם על הדבר האיום והנורא הזה ולא לחמוק ולברוח למקומות ששם לז**ן ילדה בת 13 נחשב לבסדר. אבל הוא חמק. והמשיך לעשות סרטים. (כשעשה את הסרט הזה היה בן 86, וטפו טפו טפו חמסה חמסה הלוואי עלי ככה כשאגיע לגיל 86( . אז נכון שהמחיר ששלמתי על הכרטיס מפרנס סוטה, (או כנראה סוטה כי הוא חף עד שתוכח אשמתו? ) ועדיין, אני חושבת שאם אחליט לא לצפות בסרט אני רק מענישה את עצמי. ואני מעולם לא ז****תי קטין או קטינה.

גם לא נראה לי שהוא מדבר כאן על עצמו, אלא על העליה באנטישמיות בפרט ושנאת זרים בכלל בעולם כיום. וגם- על הדרך בה גופים נוקשים, כדוגמת צבא אבל זה בהחלט תואם לממשלות, תאגידים, וכו, יעשו הכל כדי לשמר את עצמן, ובקלות ירמסו את כל מה/מי שעומד בדרך.

ואי לכך ובהתאם לזאת לעניות דעתי הסרט הוא סרט חשוב, בלי קשר לפשעים של יוצרו. לא רק חשוב אלא גם עשוי היטב, ובהחלט מומלץ.
 

קלייטון.ש

Well-known member
עלי משפיע, בטח, ואני גם מתעניין בחיים הפרטיים של היוצר. אני לא מחזיק בעמדה שהיצירה נפרדת מהיוצר. יוצר הוא לא פועל ייצור שמפעיל מכונה שפולטת חתיכות זהות בלי קשר למפעיל שלה. היצירה היא ביטוי של האישיות וההיסטוריה של היוצר.
השאלה אם בגלל פשעים שביצע היוצר אני אפסיק לצרוך את היצירות שלו, היא שאלה מורכבת. תלוי קודם כל ברמת היצירה. ככל שהרמה שלה יותר גבוהה כך אהיה יותר סלחני לפשעים.
שנית תלוי בפשע ותלוי במחיר ששילם היוצר. אם הוא אנס והודה שאנס, ועכשיו הוא סובל, הרבה יותר קל לי לסלוח לו מאשר אם הוא אנס, לא מכיר בפשעיו, וממשיך להנות מחייו בלא הפרעה, ועוד גאה במה שעשה.
 

פונדיצ'רי

Active member
האם מה שאתם יודעים על היוצר משפיע על ההנאה (והבנה) מהיצירה?

האם אתם מחרימים את סרטיו של וודי אלן, ולא שומעים אייל גולן?
אני לא שומעת אייל גולן לא כי אני לא אוהבת את האיש (לא אוהבת) אלא כי אני לא אוהבת את המוסיקה
וודי אלן, אני לפעמים רואה סרט, אבל תכלס, הוא משעמם מאוד לעת זקנתו, בלי קשר לחטאיו
(למעט יסמין הכחולה, סרט נהדר)

והנה מגיע רומן פולנסקי עם הסרט קצין ומרגל
שראיתי בפרטיות של ביתי (אפשר לראות היום ומחר עד 1700 ב vod של סינימטק חיפה, או בvod של קולנוע לב, לא יודעת לגבי זמנים)

הסרט מספר על פרשת דרייפוס, ומתמקד בדמותו של ז׳ורז פיקאר.
פיקאר היה, או כך הוא מוצג בסרט, אנטישמי הארד קור, אבל במהלך עבודתו הוא מגלה , די במקרה, ראיות שמוכיחות את חפותו של דרייפוס, והוא מתעקש לזכותו.

כשהסרט הוצג בפסטיבל ונציה היו המון דיבורים על ההאשמות נגד פולנסקי ועל כך שהוא רואה את עצמו, כמו דרייפוס בסרט, כקורבן.

אז להלן 2 הפיאסטר שלי

מה שפולנסקי עשה או לא עשה בסוף שנות השבעים של המאה הקודמת זה דבר נורא ואיום. ואין לי ספק שהוא היה צריך לשלם על הדבר האיום והנורא הזה ולא לחמוק ולברוח למקומות ששם לז**ן ילדה בת 13 נחשב לבסדר. אבל הוא חמק. והמשיך לעשות סרטים. (כשעשה את הסרט הזה היה בן 86, וטפו טפו טפו חמסה חמסה הלוואי עלי ככה כשאגיע לגיל 86( . אז נכון שהמחיר ששלמתי על הכרטיס מפרנס סוטה, (או כנראה סוטה כי הוא חף עד שתוכח אשמתו? ) ועדיין, אני חושבת שאם אחליט לא לצפות בסרט אני רק מענישה את עצמי. ואני מעולם לא ז****תי קטין או קטינה.

גם לא נראה לי שהוא מדבר כאן על עצמו, אלא על העליה באנטישמיות בפרט ושנאת זרים בכלל בעולם כיום. וגם- על הדרך בה גופים נוקשים, כדוגמת צבא אבל זה בהחלט תואם לממשלות, תאגידים, וכו, יעשו הכל כדי לשמר את עצמן, ובקלות ירמסו את כל מה/מי שעומד בדרך.

ואי לכך ובהתאם לזאת לעניות דעתי הסרט הוא סרט חשוב, בלי קשר לפשעים של יוצרו. לא רק חשוב אלא גם עשוי היטב, ובהחלט מומלץ.
זה יכול מעט להעיב אבל אני מוצאת את עצמי נהנית מהשירה של איילן גולן ( לטעמי, הזמר הכי טוב בז'אנר), או מהשירה של זוהר ארגוב.
נהנית מהשירים וההופעה של מאיר זילבר, למרות דעותיו הפוליטיות. בזמנו, ההומופוביה של מאיר אריאל לא גרמה לי להחרים אותו.
אפילו, הייתי אומרת שהחטאים שלהם עושים אותם יותר אנושיים ופחות משעממים.
 

Zadig

Well-known member
האם מה שאתם יודעים על היוצר משפיע על ההנאה (והבנה) מהיצירה?

האם אתם מחרימים את סרטיו של וודי אלן, ולא שומעים אייל גולן?
אני לא שומעת אייל גולן לא כי אני לא אוהבת את האיש (לא אוהבת) אלא כי אני לא אוהבת את המוסיקה
וודי אלן, אני לפעמים רואה סרט, אבל תכלס, הוא משעמם מאוד לעת זקנתו, בלי קשר לחטאיו
(למעט יסמין הכחולה, סרט נהדר)

והנה מגיע רומן פולנסקי עם הסרט קצין ומרגל
שראיתי בפרטיות של ביתי (אפשר לראות היום ומחר עד 1700 ב vod של סינימטק חיפה, או בvod של קולנוע לב, לא יודעת לגבי זמנים)

הסרט מספר על פרשת דרייפוס, ומתמקד בדמותו של ז׳ורז פיקאר.
פיקאר היה, או כך הוא מוצג בסרט, אנטישמי הארד קור, אבל במהלך עבודתו הוא מגלה , די במקרה, ראיות שמוכיחות את חפותו של דרייפוס, והוא מתעקש לזכותו.

כשהסרט הוצג בפסטיבל ונציה היו המון דיבורים על ההאשמות נגד פולנסקי ועל כך שהוא רואה את עצמו, כמו דרייפוס בסרט, כקורבן.

אז להלן 2 הפיאסטר שלי

מה שפולנסקי עשה או לא עשה בסוף שנות השבעים של המאה הקודמת זה דבר נורא ואיום. ואין לי ספק שהוא היה צריך לשלם על הדבר האיום והנורא הזה ולא לחמוק ולברוח למקומות ששם לז**ן ילדה בת 13 נחשב לבסדר. אבל הוא חמק. והמשיך לעשות סרטים. (כשעשה את הסרט הזה היה בן 86, וטפו טפו טפו חמסה חמסה הלוואי עלי ככה כשאגיע לגיל 86( . אז נכון שהמחיר ששלמתי על הכרטיס מפרנס סוטה, (או כנראה סוטה כי הוא חף עד שתוכח אשמתו? ) ועדיין, אני חושבת שאם אחליט לא לצפות בסרט אני רק מענישה את עצמי. ואני מעולם לא ז****תי קטין או קטינה.

גם לא נראה לי שהוא מדבר כאן על עצמו, אלא על העליה באנטישמיות בפרט ושנאת זרים בכלל בעולם כיום. וגם- על הדרך בה גופים נוקשים, כדוגמת צבא אבל זה בהחלט תואם לממשלות, תאגידים, וכו, יעשו הכל כדי לשמר את עצמן, ובקלות ירמסו את כל מה/מי שעומד בדרך.

ואי לכך ובהתאם לזאת לעניות דעתי הסרט הוא סרט חשוב, בלי קשר לפשעים של יוצרו. לא רק חשוב אלא גם עשוי היטב, ובהחלט מומלץ.
לדעתי אין אמן שפוי/בריא. היכולת שלו לתאר משהו מבחוץ (בתכלס) ולפרוס את היריעה או לפרשן עוצר נשימה או להמחיש נוגע, לא אפשרית בלי טירוף/סטיה/סמים וכיוב'. אחרת היה משעמם כמו כל אחד אחר... לכן, אני סולח :) ופשוט נהנה/מועשר/משכיל.
 

שיח סלימאן

Well-known member
מנהל
האם מה שאתם יודעים על היוצר משפיע על ההנאה (והבנה) מהיצירה?
השאלה מורכבת, התשובה עוד יותר.

אני מעריך שלא אשמע מוסיקה שכתב מלחין נאצי גם אחרי עשרות רבות של שנים. מאידך על עבירות שנעשו לפני יותר מארבעים שנה ושאינן בגדר השמדת עם או פשע נורא אחר חל חוק ההתיישנות דבר שלכשלעצמו סביר בעיני.

יש כמובן אבחנה בין הרשעה בעבירה לבין אישום בעבירה וכמובן חומרתה של העבירה (לדעתנו הסופר סובייקטיבית כמובן).

אני מקבל את זכותו של כל אחד להעניש באופן אישי אמן על ידי המנעות מצריכת האמנות שלו בין אם הורשע או לא אבל באותה מידה מותר לאדם לבחון את מי בדיוק הוא מעניש.

לפני כעשר שנים מוכר בחנות לחמרי בניין שליד הבית עשה לי תרגיל והחלטתי לא להכנס לשם יותר, העדפתי ללכת עוד שני רחובות ואולי לשלם אפילו כמה אגורות יותר אבל לא להכנס אליו. באחד הימים נזקקתי בדחיפות לאיזה חלק שידעתי שנמצא אצלו והאלטרנטיבה היתה לנסוע לבית מסחר במפרץ ולרכוש שם את החלק. בתחילה חשבתי לא לשבור את ההחלטה שלי להחרים אותו אבל בהמשך החלטתי כי אין שום סיבה להעניש את עצמי על משהו שפגע בי ורכשתי אצלו את הרכיב אבל בשוטף אני עדיין נמנע מלהכנס לחנותו.
 

צליליתה1

Well-known member
המשך החלטתי כי אין שום סיבה להעניש את עצמי על משהו שפגע בי ורכשתי אצלו את הרכיב אבל בשוטף אני עדיין נמנע מלהכנס לחנותו.

אני ככה עם הסופר, כל פעם מתרגזת על משהו, נשבעת לא לחזור, עוברת לסופר הבא, מתרגזת על משהו, נשבעת לא לחזור, עוברת לסופר הבא...וכך הלאה. בעצם בדיוק כמו החברה שממחזרת חברות. כי בסוף מרוב עצבים נגמרים לי הסופרים ואני צריכה להתחיל הכל מההתחלה.
 

צליליתה1

Well-known member
לדעתי אין אמן שפוי/בריא.
.

בעלת גלריה פעם אמרה לי שכמעט כל האמנים שהיא עובדת איתם משוגעים על כל הראש, לעומת האמניות, לפחות אלה שהן אמהות לילדים, שהן נורמאליות לגמרי. שזו כמובן הכללה, ואולי גם לא נכונה.
מידע אישי, (כמה מידידי הטובים ביותר הם אמנים), יש מכל הסוגים.
וגם זה מידע אישי, העובדה שמישהו פגוע נפש לא הופכת אותו לאמן.

יש ספר של פסיכיאטר שכותב על היצירה (לא מצליחה להיזכר בשם הספר או בשם הכותב. אמור להיות לי עותק, אבל לא מצליחה לאתר . הנה עוד סיבה למה אני כל כך נהנית מספרים דיגיטליים: קלי קלות למצוא את הספר ואת הפסקה המתאימה בתוך הספר) ועל הסיבות שאנשים יוצרים.
יש מגוון של סיבות, כשאחת מהן היא כדי לשמור על שפיות. ומשתמע מכך שלא אצל כולם יש בכלל עניין של בריאות נפש
 

פונדיצ'רי

Active member
אני ככה עם הסופר, כל פעם מתרגזת על משהו, נשבעת לא לחזור, עוברת לסופר הבא, מתרגזת על משהו, נשבעת לא לחזור, עוברת לסופר הבא...וכך הלאה. בעצם בדיוק כמו החברה שממחזרת חברות. כי בסוף מרוב עצבים נגמרים לי הסופרים ואני צריכה להתחיל הכל מההתחלה.
אני הפוכה. מקדשת רק את הנוחות שלי גם אם זה אומר לחזור לבעל עסק קרוב שהרגיז אותי. רכיכה, חסרת חוט שדרה 🤷🏽‍♀️🙈
כמו קרמר וחנות הפירות.
 

צליליתה1

Well-known member
כמו קרמר וחנות הפירות.


למיטב זכרוני, נאסר על קרמר להכנס לחנות
ולכן נאלץ לשלוח חברים

קרמר צודק, הירקן צריך לתת אחריות על הפירות. פעם התפוח שקניתי טעים, שבוע אחרכך, אותו הזן, טעם קרטון. אני איתו במאבקו הצודק ודורשת פירות וירקות טעימים 100% מהזמן
 

יוסי ר1

Active member
עלי משפיע, בטח, ואני גם מתעניין בחיים הפרטיים של היוצר. אני לא מחזיק בעמדה שהיצירה נפרדת מהיוצר. יוצר הוא לא פועל ייצור שמפעיל מכונה שפולטת חתיכות זהות בלי קשר למפעיל שלה. היצירה היא ביטוי של האישיות וההיסטוריה של היוצר.
השאלה אם בגלל פשעים שביצע היוצר אני אפסיק לצרוך את היצירות שלו, היא שאלה מורכבת. תלוי קודם כל ברמת היצירה. ככל שהרמה שלה יותר גבוהה כך אהיה יותר סלחני לפשעים.
שנית תלוי בפשע ותלוי במחיר ששילם היוצר. אם הוא אנס והודה שאנס, ועכשיו הוא סובל, הרבה יותר קל לי לסלוח לו מאשר אם הוא אנס, לא מכיר בפשעיו, וממשיך להנות מחייו בלא הפרעה, ועוד גאה במה שעשה.
גם אותי מעניין לדעת על היוצר. מסתבר שהרבה מאוד האישיות והביוגרפיה של היוצר משפיעה עמוקות על יצירתו.

האם זה משמש עבורי לסנן? לא.
אני יכול לתעב את קורנד לורנץ על הנטיות הנאציות שלו ועל זה שהיה חרא של בנדם, אבל לקרא בשקיקה את הספרים שלו.
גם את היצירות של ואגנר לא אמנע מלשמוע, גם אם אוקיע את דעותיו.
כנ"ל אייל גולן. אשמע בהנאה את שיריו , אבל אוקיע את אישיותו והתנהגותו.
 

קלייטון.ש

Well-known member
אני ככה עם הסופר, כל פעם מתרגזת על משהו, נשבעת לא לחזור, עוברת לסופר הבא, מתרגזת על משהו, נשבעת לא לחזור, עוברת לסופר הבא...וכך הלאה. בעצם בדיוק כמו החברה שממחזרת חברות. כי בסוף מרוב עצבים נגמרים לי הסופרים ואני צריכה להתחיל הכל מההתחלה.
על מה אפשר להתרגז במרכול? זה אחד המקומות הכי מרגיעים שאני מכיר. למשל לא מזמן ניגשתי במרכול למעדניה לקנות קילו עמק פרוס (בשביל הספגטי עם גבינה צהובה וקטשופ שלי), ואין אף אחד. זו לא תופעה חדשה ובדרך כלל מבקשים מהעובד בחלק של הבשר, שהוא משום מה תמיד נמצא, שיקרא בכרוז למי שעובדת בחלק של הגבינות. ביקשתי והמסכן עונה לי שאין אף אחד. ניגשתי לקופה הראשית ושאלתי מי במעדניה. ענתה לי גם הקופאית הראשית המסכנה, שאין אף אחד במעדניה. אמרתי טוב, אז לא ניקח קילו עמק פרוס. אין דבר מרגיע מהשלמה מלאה עם הגורל.
 

קלייטון.ש

Well-known member
גם אותי מעניין לדעת על היוצר. מסתבר שהרבה מאוד האישיות והביוגרפיה של היוצר משפיעה עמוקות על יצירתו.

האם זה משמש עבורי לסנן? לא.
אני יכול לתעב את קורנד לורנץ על הנטיות הנאציות שלו ועל זה שהיה חרא של בנדם, אבל לקרא בשקיקה את הספרים שלו.
גם את היצירות של ואגנר לא אמנע מלשמוע, גם אם אוקיע את דעותיו.
כנ"ל אייל גולן. אשמע בהנאה את שיריו , אבל אוקיע את אישיותו והתנהגותו.
נו לפחות אפשר להגיד לזכותו של אייל גולן שהוסיף מקרה בוחן מובהק לשאלה הגדולה של השפעת אישיותו ומעשיו של אמן (נגיד) על הלגיטימיות של יצירותיו (נגיד).
 

יוסי ר1

Active member
נו לפחות אפשר להגיד לזכותו של אייל גולן שהוסיף מקרה בוחן מובהק לשאלה הגדולה של השפעת אישיותו ומעשיו של אמן (נגיד) על הלגיטימיות של יצירותיו (נגיד).
אגב, שכחתי להוסיף דוגמא עתיקת יומין העוסקת בשאלה הזו.
רחל המשוררת כתבה שיר מופלא, כתגובה לסיפור המופיע בספר מלכים, על מצור ארם על שומרון, והרעב הנורא שהביא אמהות לבשל ולאכול את בשר ילדיהן.
המצור נגמר כשארבעה אנשים מצורעים - שנודו מהמחנה של ישראל - הולכים לחפש מזון אצל הארמים - ומגלים שמחנה ארם ריק, ברחו בלילה.

הם חוזרים לדווח לאנשי העיר, והחגיגה מתחילה.
האם ראוי לקבל בשורע מפי מצורע?
רחל בחרה שלא.
התנ"ך בחר הפוך ממנה

"בשכבר הימים האויב הנורא / את שומרון הביא במצור / ארבעה מצורעים לה בשרו בשורה. כשומרון במצור - כל הארץ כולה / וכבד הרעב מנשוא;
אך אני לא אובה בשורת גאולה / אם מפי מצורע היא תבוא.
הטהור יבשר, יגאל הטהור / ואם ידו לא תמצא לגאול -
אז נבחר לי לנפול ממצוקת המצור / אור ליום בשורה הגדול".
 

קלייטון.ש

Well-known member
אגב, שכחתי להוסיף דוגמא עתיקת יומין העוסקת בשאלה הזו.
רחל המשוררת כתבה שיר מופלא, כתגובה לסיפור המופיע בספר מלכים, על מצור ארם על שומרון, והרעב הנורא שהביא אמהות לבשל ולאכול את בשר ילדיהן.
המצור נגמר כשארבעה אנשים מצורעים - שנודו מהמחנה של ישראל - הולכים לחפש מזון אצל הארמים - ומגלים שמחנה ארם ריק, ברחו בלילה.

הם חוזרים לדווח לאנשי העיר, והחגיגה מתחילה.
האם ראוי לקבל בשורע מפי מצורע?
רחל בחרה שלא.
התנ"ך בחר הפוך ממנה

"בשכבר הימים האויב הנורא / את שומרון הביא במצור / ארבעה מצורעים לה בשרו בשורה. כשומרון במצור - כל הארץ כולה / וכבד הרעב מנשוא;
אך אני לא אובה בשורת גאולה / אם מפי מצורע היא תבוא.
הטהור יבשר, יגאל הטהור / ואם ידו לא תמצא לגאול -
אז נבחר לי לנפול ממצוקת המצור / אור ליום בשורה הגדול".
רק שרחל המשוררת היא בעצמה היתה מצורעת. כידוע סולקה מדגניה בשל מחלת השחפת, ומתה בודדה בחדר בת"א. כך שההבנה הנכונה לדעתי של השיר היא שהמבשר עליו היא כותבת הוא היא עצמה.
 

יוסי ר1

Active member
תודה, את זה פספסתי.
אבל זה רק מוכיח את שנטען לעיל, שהכרת סיפור חייו של היוצר, היא כלי עזר רב עוצמה להבנת היצירה.
 
על מה אפשר להתרגז במרכול? זה אחד המקומות הכי מרגיעים שאני מכיר. למשל לא מזמן ניגשתי במרכול למעדניה לקנות קילו עמק פרוס (בשביל הספגטי עם גבינה צהובה וקטשופ שלי), ואין אף אחד. זו לא תופעה חדשה ובדרך כלל מבקשים מהעובד בחלק של הבשר, שהוא משום מה תמיד נמצא, שיקרא בכרוז למי שעובדת בחלק של הגבינות. ביקשתי והמסכן עונה לי שאין אף אחד. ניגשתי לקופה הראשית ושאלתי מי במעדניה. ענתה לי גם הקופאית הראשית המסכנה, שאין אף אחד במעדניה. אמרתי טוב, אז לא ניקח קילו עמק פרוס. אין דבר מרגיע מהשלמה מלאה עם הגורל.
:-D
 

אבח"י

Well-known member
האם מה שאתם יודעים על היוצר משפיע על ההנאה (והבנה) מהיצירה?

האם אתם מחרימים את סרטיו של וודי אלן, ולא שומעים אייל גולן?
אני לא שומעת אייל גולן לא כי אני לא אוהבת את האיש (לא אוהבת) אלא כי אני לא אוהבת את המוסיקה
וודי אלן, אני לפעמים רואה סרט, אבל תכלס, הוא משעמם מאוד לעת זקנתו, בלי קשר לחטאיו
(למעט יסמין הכחולה, סרט נהדר)

והנה מגיע רומן פולנסקי עם הסרט קצין ומרגל
שראיתי בפרטיות של ביתי (אפשר לראות היום ומחר עד 1700 ב vod של סינימטק חיפה, או בvod של קולנוע לב, לא יודעת לגבי זמנים)

הסרט מספר על פרשת דרייפוס, ומתמקד בדמותו של ז׳ורז פיקאר.
פיקאר היה, או כך הוא מוצג בסרט, אנטישמי הארד קור, אבל במהלך עבודתו הוא מגלה , די במקרה, ראיות שמוכיחות את חפותו של דרייפוס, והוא מתעקש לזכותו.

כשהסרט הוצג בפסטיבל ונציה היו המון דיבורים על ההאשמות נגד פולנסקי ועל כך שהוא רואה את עצמו, כמו דרייפוס בסרט, כקורבן.

אז להלן 2 הפיאסטר שלי

מה שפולנסקי עשה או לא עשה בסוף שנות השבעים של המאה הקודמת זה דבר נורא ואיום. ואין לי ספק שהוא היה צריך לשלם על הדבר האיום והנורא הזה ולא לחמוק ולברוח למקומות ששם לז**ן ילדה בת 13 נחשב לבסדר. אבל הוא חמק. והמשיך לעשות סרטים. (כשעשה את הסרט הזה היה בן 86, וטפו טפו טפו חמסה חמסה הלוואי עלי ככה כשאגיע לגיל 86( . אז נכון שהמחיר ששלמתי על הכרטיס מפרנס סוטה, (או כנראה סוטה כי הוא חף עד שתוכח אשמתו? ) ועדיין, אני חושבת שאם אחליט לא לצפות בסרט אני רק מענישה את עצמי. ואני מעולם לא ז****תי קטין או קטינה.

גם לא נראה לי שהוא מדבר כאן על עצמו, אלא על העליה באנטישמיות בפרט ושנאת זרים בכלל בעולם כיום. וגם- על הדרך בה גופים נוקשים, כדוגמת צבא אבל זה בהחלט תואם לממשלות, תאגידים, וכו, יעשו הכל כדי לשמר את עצמן, ובקלות ירמסו את כל מה/מי שעומד בדרך.

ואי לכך ובהתאם לזאת לעניות דעתי הסרט הוא סרט חשוב, בלי קשר לפשעים של יוצרו. לא רק חשוב אלא גם עשוי היטב, ובהחלט מומלץ.

קראתי את כל השרשור.
אני מאלה שלא קוראים ביוגרפיות של יוצרים, פשוט לא מספיק מענין אותי לדעת מה אבא שלה עשה לה בלילה או כמה מאהבים היו לו, איך הוא העדיף את התה, או אם היה גבוה, נמוך, שעיר או מרוט שיער. לא מענין. לא מענין אותי גם ההקשר הביוגרפי של השיר. בהחלט אני חושב שיש מקום להקשר חברתי-פוליטי-תרבותי ואחר בקריאת אמנות, אופנות, יוצרים ופילוסופים בני הזמן, מוטיבים ונורמות וכו' - בהחלט, אבל חוץ מהדברים הללו, אשכרה.. [ רגע, רחל היתה עקרה? מה לא?! מה היה לה בן שהסתירה מאיזה סיפור אהבה?! ולאה גולדברג, מה היא שכבה עם הסטודנט שלה והאם לו הקדישה את מחזור הסונטות תרזה דה-מון? ומה עם עגנון וברנר? מה באמת ברנר היה מאוהב ונמשך לעגנון? [רמיזה של חיים באר בספר על עגנון ברנר וביאליק. SORRY]
אני מודה שישנה אחת בשם אורלי פרומן, שהיתה מפקחת אזור תל אביב במשרה"ח, אח"כ מנכ"לית של איזה משרד ממשלתי ואאל"ט ח"כ כיום, שהוציאה לאור איזה ספר שירים לנכדים שלה. אותו לא אקרא בגלל שאני מכיר את האדם, וזו חריגה קיצונית, ואפילו מעין "נקמנות" מצדי, אבל היי אני בן אדם.
לא יודע אם אמנים "לא נורמליים" זה חלק אינהרנטי-מבני וחיוני על מנת להיות אמן. כמו שנכתב למעלה, אני מכיר הרבה, אין בהם מאפיין אישיותי מאחד, יש בהם כשרון שמעורר בי קנאה. רגילים, לא רגילים, יפים-מכוערים, נחמדים - לא נחמדים וכו'... כמו כולנו
לגבי פולנסקי - מעולם לא הייתי חסיד של יצירתו, אני רק יכול לטעון שגם המניוקה מאוסטרליה ברחה לישראל מאותן סיבות. והיא נראית רע ממנו, אגב.
 
למעלה