פרופ' יורם יובל - פסיכיאטר, חוקר מוח ומרצה
20 שעות ·חברות וחברים שלי,
הדרמה של הבחירות מאחורינו. הגיע חג הפסח, זמן של התחדשות והתחלות. עדיין קר כאן בארץ ישראל, אבל אין לטעות: האביב הגיע והגבעות פורחות. מחר בערב נשב עם האנשים שאנחנו הכי אוהבים, ויחד נחגוג את היציאה של העם היהודי מעבדות לחרות. יחד נקרא את הסיפור הישן על המעבר של בני ישראל מסיר הבשר של שעבוד מצרים, אל החופש והאתגרים של המדבר.
אבל ההתמודדות שלנו עם עריץ חסר מעצורים, שמסרב להודות בכישלון ולשחרר את ישראל מן השלטון הרקוב שלו, עדיין לא הסתיימה. נראה שהמאבק באימפריית השקר של נתניהו יימשך עוד זמן רב, ורק זירת הפעולה שלו השתנתה: המאבק עובר עכשיו מן הפרהסיה של הרחובות והגשרים אל חדרי החדרים של הפוליטיקאים – אל עולם הדילים, המזימות והקומבינות החשאיות בין מפלגות ומחנות.
ועדיין אנחנו, (א)נשי המחאה ותומכיה, לא יכולים לנוח על זרי הדפנה. המון עבודה עוד לפנינו. היריב ינצל את הפוגת החג כדי להכין לעצמו מהלכי מילוט חדשים וערמומיים. הזמן קצר והמלאכה מרובה. אבל בואו ניקח לנו רגע אחד של הפוגה כדי להסתכל אחורה בסיפוק, להביט קדימה בתקווה, ולתכנן בשום-שכל את דרכנו בהמשך.
אז ככה: בניגוד לתמונת הניצחון המזוייפת, שאותה עדיין מנסה לשווק השקרן מבלפור, תוצאות האמת של הבחירות הרביעיות אף טובות מכפי שציפינו: מספר המצביעים שנתנו את קולם לנתניהו צלל ביותר מרבע מיליון אישה ואיש לעומת הבחירות הקודמות, ומפלגת הליכוד התכווצה בשישה מנדטים.
ההתרסקות הזאת משמעותית במיוחד לאור העלייה הגדולה בתמיכה בנתניהו במגזר הערבי. זה קרה בעקבות החיזור המושקע והנואש שלו אחרי מצביעים ערבים, שנתנו את קולם לאיש שמתגאה בחוק הלאום. אבל לדעתי אין מה להאשים את ערביי ישראל. הם עדיין לא למדו להתמודד עם מלכודות הדבש המפתות של השקרן מבלפור, שהופנו עד עכשיו רק כלפי מצביעים יהודים.
ובכל זאת, למרות הפיתויים והקריצות של נתניהו למצביעים הערבים, הקולות שנוספו לליכוד מן המגזר הערבי השאירו אותו בגירעון ענק של יותר מרבע מיליון מצביעים, כלומר, צניחה של יותר מ-20% בתמיכה העממית בליכוד בראשות נתניהו. זה לא קרה במקרה. עשיתן ועשיתם עבודה טובה, חברות וחברים שלי למחאה -- והכל בזכותכם.
יותר מזה: הסקרים ניבאו שגוש "רק ביבי" לא יקבל רוב של 61 חברי כנסת בבחירות האלה, וכך אכן קרה. אבל רבים, ואני ביניהם, חששו שתוצאות הבחירות יהפכו את "ימינה" המזגזגת של נפתלי בנט ללשון המאזניים בין הגושים. הסכנה היתה שתמיכה של בנט תשאיר את הנאשם בשלטון, ואולי אף תאפשר לו לנסות להעביר בכנסת את קומבינת ה"חסינות-התגברות" הנכספת שלו, שתהפוך אותו לראיס הניצב מעל החוק, סטייל פוטין וארדואן.
אבל זה לא קרה. קמפיין "לך" ו"נכשלת" שלנו, שבא מן השטח ומן הלב, ונישא על כתפיהם של מיליוני ישראליות וישראלים כועסים ונחושים, ניצח את האיש שכל הקלפים בידו, והוא יודע לשחק בהם היטב.
קלף אחד של נתניהו הוא התקשורת החנפנית, ששבויה בידיו ובידי חבריו הטייקונים – יצחק תשובה בערוץ 12, נוני מוזס בידיעות ו-ynet, והדובדבן שבקצפת – ישראל היום, החינמון שהוא שופר השלטון, מתנתו של איל ההימורים המנוח שלדון אדלסון לשקרן מבלפור.
קלף נוסף הוא הנדסת התודעה סביב משבר הקורונה. נתניהו, אמן התעמולה, דאג לפתוח את המשק הישראלי לרווחה בדיוק שבוע לפני הבחירות. במקביל, הוא לא התבייש להשתמש בסיסמה "חוזרים לחיים" כדי להסיח את הדעת מן הניהול הכושל והנפשע שלו, שהשאיר את ישראל עם אחוז חללי קורונה מהגבוהים בעולם, עם אלפי מתים שניתן היה למנוע את הדבקתם, ועם הנזק הגדול ביותר בעולם לכלכלה ולמערכת החינוך בעקבות ניהול כושל של ההתמודדות עם הנגיף.
כפי שכתב אבי בניהו, הנאשם מבלפור הגשים במערכת הבחירות הזאת את דבריו של הפילוסוף וולטר: "הפוליטיקה היא האמצעי של אנשים חסרי עקרונות לשלוט באנשים שהם חסרי זיכרון".
מפלגות גוש "די ביבי" מיעטו לתקוף את הנאשם חזיתית, ולא הדגישו מספיק את פשעיו. אבל לרוע מזלו של נתניהו, אל החלל הזה נכנסנו אנחנו, (א)נשי תנועת המחאה על כל חלקיה. אנחנו היינו אלה שזכרו בשביל מדינת ישראל את מה שהשקרן ניסה בכל כוחו להשכיח ממנה – את כשלונותיו ואת פשעיו הרבים. אנחנו הרמנו דגלים, הנפנו שלטים, ומחינו, והם הקשיבו.
זה השג אדיר, ואנחנו יכולים לא רק לשמוח אלא גם להתגאות בו. אז בואו ותפרגנו לעצמכם על הלילות בקור ובגשם במאהל בבלפור, על משמרות הדגלים השחורים שהתייצבו שוב ושוב על הגשרים ובצמתים, על שלטי "נכשלת" שנתלו ברחבי ישראל על ידי מתנדבים אלמונים וחסרי פחד גבהים, על ההפגנות ההמוניות בכיכר פריז מול אלימות המשטרה, ועל מצעדי הצוללות האמיצים בכל רחבי הארץ. כל אלה היו מרכיבים הכרחיים בהשג של מחנה "די ביבי" בבחירות האלה.
ומה עכשיו?
אין רגע דל. עכשיו מתברר שכדי להקים ממשלה שתציל אותו מגורלו, נתניהו מנסה בכל כוחו, במהלך מתוכנן היטב שהחל להתבשל לפני זמן רב, לגייס את תמיכתם של אנשי תנועת האחים המוסלמים בישראל, השותפים האידאולוגים של תנועת חמאס.
ד"ר מנצור עבאס, בן הברית החדש של נתניהו, מצהיר על עצמו בגאווה שהוא תלמידו של האסיר הבטחוני והמטיף האסלאמי עבדאללה נימר דרוויש, מייסד ארגון הטרור "אוסרת אל-ג'יהאד" (בערבית: "משפחת הג'יהאד").
לדעתי, רוב אנשי מחנה "רק ביבי", כולל מצביעי הליכוד, יהדות התורה וש"ס, יקבלו בסופו של דבר בהכנעה ואולי אפילו בברכה את המהלך ה"מבריק" הזה של השקרן מבלפור. הרי הם בלעו בעבר כל צפרדע ושרץ שיצאו ממטבחם של השפים נתן אשל ובצלאל סמוטריץ, שעבדו בשירות נתניהו. גם מפלגתם החדשה של סמוטריץ ובן גביר עלולה, למרות מה שהיא מצהירה היום, לגלות שיש לה הרבה מן המשותף עם תנועת האחים המוסלמים ההומופובית והמיליטנטית.
ואיפה אנחנו בסיפור הזה?
לעניות דעתי, אסור לנו לתת לנתניהו להפוך את תנועת "רע"מ" ההומופובית לכשרה לפסח, כדי להימלט מגורלו המר. הקמפיין הבא של תנועת המחאה צריך לעשות לנתניהו, לדעתי, את מה שהוא עשה בנבזות וללא היסוס לבני גנץ וליאיר לפיד בבחירות הקודמות ובאלה שלפניהן: להאשים אותו בחבירה לתומכי טרור השוללים את זכות קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית.
איך עושים את זה?
יש הרבה דרכים לאותה מטרה. בואו נחשוב, נתכנן, ואחרי החג נצא לדרך. תנועת המחאה שלנו היא עממית וספונטנית, ואין בה מנהיגה או מנהיג אחד שמכתיבים את דף המסרים מלמעלה, כמו במחנה נתניהו. לעניות דעתי "הקרקס של נתניהו ועבאס" צריך להיות היעד הבא שלנו. אבל זוהי רק דעתי, וכל אחת ואחד מאיתנו יחליטו, יתכננו, ויצאו לדרך לפי מיטב הכרתם ומצפונם.
אז אנא, אספו כוח במשך החג. טיילו בארץ היפה הזאת, אל תאכלו יותר מדי, והתכוננו להמשך המסע לשחרור ישראל משלטונו המושחת והכושל של נתניהו.
יחד ננצח!
שלכם באהבה ובאופטימיות,
יורם יובל