יושבת על הגדר

יושבת על הגדר

שלום לכולם,
כותבת לכם ועל הדרך עושה לי סדר בראש, אני נשואה 14 שנים, יחד עם בעלי 19 שנים.
יש לנו 3 ילדים (13,11,6) ומרגישה בודדה יותר מתמיד.
אין ביננו אינטימיות כבר 7 שנים מרגיש שאני חייה עם שותף ולא עם בעל, שוקלת את המשך דרכנו, האם להישאר ביחד ולהמשיך להרגיש הכי לבד?
ייאמר להגנתו שלא שוחחתי איתו על הנושא מאחר ואני לא רוצה שיתחיל לעשות דברים מתוך אילוץ אלא מתוך רצון וכוונה.
תודה על האפשרות לפרוק
 

סיגלית 2014

New member
מנהל
סליחה, לא הבנתי

למה לא לדבר איתו על זה?
כיצד הוא "יתחיל לעשות דברים מתוך אילוץ אלא מתוך כוונה" (איתך) אם לא העלת את הנושא איתו?
להסביר לך מה הוא כן יכול לעשות מתוך אילוץ אם לא דיברתם על הנושא 7 שנים?

יקירתי, לא לדבר, על כל נושא הקשור לזוגיות, במשך 7 שנים, זו הזנחה ופעולה חסרת הגיון.
עוד לפני שאת שוקלת צעדים משמעותיים, שוחחי עם בעלך!
ואת מוזמנת תמיד לפרוק.
 
מצטרף בשמחה לסגלית

רק היום העברתי בראשי את העשור הראשון של נישואינו, שהיה לא קל. אבל שנינו הקפדנו לדבר על כל דבר שמפריע, שמטריד. היום זה מצחיק - אני רוצה לדבר אתך על...
אבל היום שנינו מבינים כמה זה הציל את החיים שלנו יחד, כזוג אוהב, אבל שני יחידאים קיצוניים, רגישים לטריטוריה שלהם, לזמן שלהם.
בטח היו מריבות, ובטח היו שתיקות, אבל שבע שנים?
 
למעלה