יושב ובוכה כמו תינוק....
שוב כמו תמיד אני נופל... שוב כמו תמיד אני לבד... שוב כמו תמיד אני שנוא... שוב כמו תמיד אני מיואש... שוב כמו תמיד אני מאבד תקוה... כל החיים שלי הם הצגה אחת גדולה, מצד אחד כל אחד שמכיר אותי חושב שאני מוצלח ועוד דברים, אבל אף אחד לא מכיר את הרגשות שלי את החושך המאפיל והאינסופי שנמצא בליבי... הפכתי לדו- פרצופי בזה שכולם חושבים שאני בחור מוצלח, ומצד שני בוכה בלילות, וכשאני לא יכול לישון אז אני מסתובב כמו חתול סביב הזנב, ובין היתר לובש את הפרצוף האמיתי וכותב לכם ולעצמי מה עובר עלי בראש. אני שואל את עצמי לאן הגעתי אחרי שירות צבאי בהחלט מכובד בהגנה על המולדת???... אני מסתובב ללא עבודה. עד כדי כך שמעסיק אומר לי בטלפון שאני לא מספיק טוב בשביל העסק שלו... ועל סמך מה הוא אומר את זה ???... למרות שיש לי נסיון בתחום שלוש שנים, על מה? על זה שהוא בכלל ראה אותי?!?!?!... שאל מישהו עלי?!?!?!... על מה ולמה?!?!?!... אולי הוא באמת גילה את האופל שבי??? אבל זה לא יכול להיות! כי הסובבים אותי בכלל חושבים שאני בסדר גמור ואפילו מוצלח.... למה כל הזמן אני שואל: למה נולדתי? למה רע לי? למה אני מבולבל? למה אני טיפש? למה לי אין משפחה תומכת? למה הקרוב משפחה היחיד שמדבר איתי לא מקבל אותי כמו שאני ? למה הוא לא מוכן להקשיב לי? למה אבא שונא אותי? למה אמא לא מבינה אותי? למה על כל דבר אני צריך להילחם ובסופו של דבר גם להפסיד? למה הפלאפון שלי דומם? למה הוא מתעורר רק כשאנשים צריכים ממני עזרה? אבל שמישהו ישאל וירים טלפון היי מה שלומך על זה אף אחד לא חושב?!?!?!... למה אני בודד ללא כלום??? אבל דבר אחד על החיים שלי אני אשמור! רק בגלל שמישהו אמר לי שאני עוד אתאבד והוא יחכה עד שהוא ימות!!! אני יודע שאם אמות גם ככה אף אחד לא יידע. ואבא גם ישמח שסוף סוף נפטר ממני... להם את התענוג הזה אני לא אתן!!!... למה אני בעצם כותב פה הרי אני כבר לא יודע מי איכפת לו, אני הופך לחבר וירטואלי של עצמי, ומחכה למשפט או שניים מאנשים שאיכפת להם, אבל גם מזה יש לי איזשהו פחד בלתי מוסבר. אאוווווףףףףףףף....... למה אני שוב מדמיין שאפשר לצפות מאנשים הרי למדתי חזק שאי אפשר לסמוך על אף אחד... נ ו צ ה
שוב כמו תמיד אני נופל... שוב כמו תמיד אני לבד... שוב כמו תמיד אני שנוא... שוב כמו תמיד אני מיואש... שוב כמו תמיד אני מאבד תקוה... כל החיים שלי הם הצגה אחת גדולה, מצד אחד כל אחד שמכיר אותי חושב שאני מוצלח ועוד דברים, אבל אף אחד לא מכיר את הרגשות שלי את החושך המאפיל והאינסופי שנמצא בליבי... הפכתי לדו- פרצופי בזה שכולם חושבים שאני בחור מוצלח, ומצד שני בוכה בלילות, וכשאני לא יכול לישון אז אני מסתובב כמו חתול סביב הזנב, ובין היתר לובש את הפרצוף האמיתי וכותב לכם ולעצמי מה עובר עלי בראש. אני שואל את עצמי לאן הגעתי אחרי שירות צבאי בהחלט מכובד בהגנה על המולדת???... אני מסתובב ללא עבודה. עד כדי כך שמעסיק אומר לי בטלפון שאני לא מספיק טוב בשביל העסק שלו... ועל סמך מה הוא אומר את זה ???... למרות שיש לי נסיון בתחום שלוש שנים, על מה? על זה שהוא בכלל ראה אותי?!?!?!... שאל מישהו עלי?!?!?!... על מה ולמה?!?!?!... אולי הוא באמת גילה את האופל שבי??? אבל זה לא יכול להיות! כי הסובבים אותי בכלל חושבים שאני בסדר גמור ואפילו מוצלח.... למה כל הזמן אני שואל: למה נולדתי? למה רע לי? למה אני מבולבל? למה אני טיפש? למה לי אין משפחה תומכת? למה הקרוב משפחה היחיד שמדבר איתי לא מקבל אותי כמו שאני ? למה הוא לא מוכן להקשיב לי? למה אבא שונא אותי? למה אמא לא מבינה אותי? למה על כל דבר אני צריך להילחם ובסופו של דבר גם להפסיד? למה הפלאפון שלי דומם? למה הוא מתעורר רק כשאנשים צריכים ממני עזרה? אבל שמישהו ישאל וירים טלפון היי מה שלומך על זה אף אחד לא חושב?!?!?!... למה אני בודד ללא כלום??? אבל דבר אחד על החיים שלי אני אשמור! רק בגלל שמישהו אמר לי שאני עוד אתאבד והוא יחכה עד שהוא ימות!!! אני יודע שאם אמות גם ככה אף אחד לא יידע. ואבא גם ישמח שסוף סוף נפטר ממני... להם את התענוג הזה אני לא אתן!!!... למה אני בעצם כותב פה הרי אני כבר לא יודע מי איכפת לו, אני הופך לחבר וירטואלי של עצמי, ומחכה למשפט או שניים מאנשים שאיכפת להם, אבל גם מזה יש לי איזשהו פחד בלתי מוסבר. אאוווווףףףףףףף....... למה אני שוב מדמיין שאפשר לצפות מאנשים הרי למדתי חזק שאי אפשר לסמוך על אף אחד... נ ו צ ה