יושב על הגדר רגל פה, רגל שם
והפעם: קצונה - בעד ונגד. הלב אומר לא המשפחה אומרת כן והפעם אני כן צריך עצה, או סתם כמה משפטים חכמים
היום התחלתי רשמית (ת'כלס) את המיונים לקצונה (מעבר לשיחות עם מכובדים כאלה ואחרים שאני לא מחשיב כי זה הכל קטע של לצאת דיפלומט ופלצן בשיחה ואז אתה נשלח בלי בעיה לכל מיון, כי בעיקר הנתונים קובעים) אז היה לי היום מרכז הערכה שזה יום כזה שאוספים את כל מיועדי מחזור קצונה הבא למיון ראשוני שניתן לעבור פעם אחת בלבד. היו משהו כמו 80 איש, והתחלקנו לקבוצות של 8-10 אנשים ובמהלך כל היום היינו צריכים לדבר מול הקבוצה, להציג דברים, ולעשות רושם טוב על המנחים של הקבוצה. מי שעובר את היום הזה יכול להגיע אולועדה שבה מחליטים אם לשלוח אותך למבדקים בבקו"ם (עוד שיחה דיפלומטית מול איזה מישהו בדרגה גבוהה
) או ישר למבדקים לקצונה בבקום או להיכשל ולא להיכנס לכל תהליך המיון הזה. הלכתי למיון הזה כי אני עוד בהתלבטות נוראית ות'כלס עשיתי לדעתי רושם ממש טוב. אין לי הרבה ביטחון עצמי, אבל כשאני רוצה משהו, או רוצה להוכיח לעצמי שאני יכול לעשות משהו אני משתנה שזה לא יתואר. פתחתי את הפה, הפגנתי נוכחות, ואפילו בראיון אישי שלי אמרו לי שהשארתי רושם טוב ושאני לא צריך לדאוג כי אני בטוח אהיה קצין אם אני ארצה
סבבה, הכל טוב ויפה... אבל, כל היום הייתי בהרגשה של - אני עושה את המיון רק בשביל להוכיח לעצמי שאני יכול להיות קצין..... ומצד שני כל היום חשבתי על - בשביל מה לי. לצערי אני לא שואב הרבה סיפוק מהמסגרת הזאת, אפילו סובל הרבה, המון רגעי שבירה. ובכל זאת, אולי תהייה טעות לוותר? אני חושב על זה בלי סוף ועדיין לא שלם עם החלטה. אני גם ממש מפחד שאם אני אצה לקצונה אני אשובץ אחרי כל התהליך בתפקיד שאני לא אוהב (כי יש סיכוי גדול שאני אצא ממגזר החקירות של משטרה צבאית - שם אני משרת, מצ"ח ואתקע כמפקד מתקני מעצר, מעברי גבול או משהו) ובכלל אם אני אשובץ רחוק מהבית אני אשתגע, המרחק לא עושה לי טוב. מה דעתכם? לצאת בכל זאת? אני מתכוון בכל מקרה להמשיך בתהליך כמה שיותר רחוק ולפני הקורס קצינים עצמו לפרוש - רק בשביל להוכיח לעצמי שאני מסוגל. (וגם כדי לשבור קצת שיגרה ולהתמודד עם דברים חדשים) זהו, זה היה ארוך, ואפילו לא יצאתי בכיין הפעם
זקוק לעזרתכם
והפעם: קצונה - בעד ונגד. הלב אומר לא המשפחה אומרת כן והפעם אני כן צריך עצה, או סתם כמה משפטים חכמים
