יותר זול מלהתקשר לקואלה!!
(אבל גם את זה אעשה בהמשך) חוויותי מ-3121...בסגנון פריסטייל, כי זמני קצר כעת מכדי לרשום רשימה אימתנית כפי שעשיתי באירועים דומים בעבר. הגענו - אנוכי וחבר טוב (זמר מוכר) לווגאס ביום רביעי בבוקר. קיווינו להופעה מענינית ב-3121 ברביעי, ולכן הגענו יום קודם, אבל ESTHERO לא עושה לי את זה אז ויתרנו והלכו לקניות במקום. מזל שכך, כי למחרת החלה שביתה בנתבג שהיתה גומרת לי על הטיול. ווגאס לא הפכה ליותר פרינסית מבדרך כלל, למעט כמה בילבורדים שציינו שפרינס בעיר. המקומיים ממש לא ידעו על זה שפרינס נמצא. אפילו נהג מונית מבוגר שמחבב יחסית את פרינס באולדסקול, לא ידע על זה. הוא כן סיפר לנו שפעם הוא ספסר כרטיסים בהופעה של פרינס VS ריק ג'יימס - וזה לבד מראה לכם כמה הוא ישיש. לאחר ביקורים במלונות ההכרחיים ובבופטים ההכרחיים לא פחות, הצטרפו אלינו עוד שני חברים מניו יורק, אחד מעריץ שרוף והשני חדש לפרינס. חוץ מסטריפ קלאב והסטאר טרק אקספיריינס בהילטון לא פקדנו שום מקום ראוי לציון. בשישי בערב (7) הגענו למלון ריו, שממוקם רחוק יחסית מהסטריפ - בערך מייל וחצי. זה דורש מונית, כי בווגאס קר מאוד בימים אלה. הריו הוא מלון ענק אם כי בסטנדרטים של ווגאס לאו דווקא מהמרשימים ביותר. הוא הרגיש הכי אילתי מבין כל המלנוות שסיירנו בהם, עם צוות בידור נודניקי בלובי העצום. אזור המועודן הפך לממותג 3121 לחלוטין, וזה אומר הרבה פוסטרים של הטווינז הלהקה ופרינס, וגם הרבה לוגואים וחנות מזכרות יקרה במיוחד. התור כבר הכיל כ-15 איש כשהגענו, כולם כמובן מעריצים. את הכרטיסים קיבלנו מדיילת שעברה בין האנשים ולקחה את ה - PHOTO ID - וחזרה עם הכרטיסים. לא נדרשנו להמציא אשראי, ולא היה שום הבדל בין חברי המועדון (אנחנו) לבין אחרים. הכניסו אותנו למועדון בערך בשבע וחצי. מדובר במועדון מקסים, די קטן, שבנוי כמעגל. על השוליים של המעגל ממוקמים שולחנות ה-VIP, במפלס גבוה מעט מעל החלק העיקרי של המועדון - שהוא רחבת הריקודים העגולה. הבמה ממוקמת מול הכניסה, והיא די גדולה. זה קצת הרגיש כמו סינרמה מוקטן, בלי כיסאות. אפשר לדחוף שם בלחץ 1000 איש. התמקמנו קרוב מאוד לבמה, מרחק נגיעה בפדלים של הגיטרה. במשך שעה וחצי הושמעה מוזיקת רקע (בעיקר סלואים) והמקום התמלא לאיטו, ממש לאיטו. בערך בתשע וחצי עלתה לתקלט DJ RASHEEDA - כוסית על שפרינס מרבה להסתובב איתה לאחרונה. היא מנגנת שילוב של אולדסקול ג'אמז, היפהופ קלאסי, קצת להיטי היפהופ והרבה מאוד פרינס, בעיקר מאזורי 1999 עד PARADE. מענין למה דווקא התקופה הזו. יש לה גם כמה מש-אפים לא הכי מוצלחים של פרינס עם היפהופ עכשווי. לא שמעתי בשני הלילות שום רמיקס או גרסה מיוחדת שאני לא מכיר, אם כי היה שיר אחד שנשמע קצת כמו פרינס ולא זיהיתי. על המסכים שמקיפים את המועדון מראים קטעים מסרטי בוליווד שנראו מאוד, מאוד מאוד מזכירים קליפים וסרטים של פרינס. במיוחד הכוכב. אח"כ, כשהענינים קצת התחממו עם RASHEEDA, היו קולאז'ים של הופעות של ג'יימס בראון, SOUL TRAIN, וכו' - וגם קצת פרינס. נראה ש - SAM NATION JENKINS שאחראי לאחרונה על העיצוב של פרינס, עשה עבודה טובה. בערך בחצות ועשרים כבו האורות ועל המסכים הוקרן הסרטון שקדם להענקת הפרס שפרינס קיבל לאחרונה ב-UK. היינו מאוד מאוד קרובים לבמה.
(אבל גם את זה אעשה בהמשך) חוויותי מ-3121...בסגנון פריסטייל, כי זמני קצר כעת מכדי לרשום רשימה אימתנית כפי שעשיתי באירועים דומים בעבר. הגענו - אנוכי וחבר טוב (זמר מוכר) לווגאס ביום רביעי בבוקר. קיווינו להופעה מענינית ב-3121 ברביעי, ולכן הגענו יום קודם, אבל ESTHERO לא עושה לי את זה אז ויתרנו והלכו לקניות במקום. מזל שכך, כי למחרת החלה שביתה בנתבג שהיתה גומרת לי על הטיול. ווגאס לא הפכה ליותר פרינסית מבדרך כלל, למעט כמה בילבורדים שציינו שפרינס בעיר. המקומיים ממש לא ידעו על זה שפרינס נמצא. אפילו נהג מונית מבוגר שמחבב יחסית את פרינס באולדסקול, לא ידע על זה. הוא כן סיפר לנו שפעם הוא ספסר כרטיסים בהופעה של פרינס VS ריק ג'יימס - וזה לבד מראה לכם כמה הוא ישיש. לאחר ביקורים במלונות ההכרחיים ובבופטים ההכרחיים לא פחות, הצטרפו אלינו עוד שני חברים מניו יורק, אחד מעריץ שרוף והשני חדש לפרינס. חוץ מסטריפ קלאב והסטאר טרק אקספיריינס בהילטון לא פקדנו שום מקום ראוי לציון. בשישי בערב (7) הגענו למלון ריו, שממוקם רחוק יחסית מהסטריפ - בערך מייל וחצי. זה דורש מונית, כי בווגאס קר מאוד בימים אלה. הריו הוא מלון ענק אם כי בסטנדרטים של ווגאס לאו דווקא מהמרשימים ביותר. הוא הרגיש הכי אילתי מבין כל המלנוות שסיירנו בהם, עם צוות בידור נודניקי בלובי העצום. אזור המועודן הפך לממותג 3121 לחלוטין, וזה אומר הרבה פוסטרים של הטווינז הלהקה ופרינס, וגם הרבה לוגואים וחנות מזכרות יקרה במיוחד. התור כבר הכיל כ-15 איש כשהגענו, כולם כמובן מעריצים. את הכרטיסים קיבלנו מדיילת שעברה בין האנשים ולקחה את ה - PHOTO ID - וחזרה עם הכרטיסים. לא נדרשנו להמציא אשראי, ולא היה שום הבדל בין חברי המועדון (אנחנו) לבין אחרים. הכניסו אותנו למועדון בערך בשבע וחצי. מדובר במועדון מקסים, די קטן, שבנוי כמעגל. על השוליים של המעגל ממוקמים שולחנות ה-VIP, במפלס גבוה מעט מעל החלק העיקרי של המועדון - שהוא רחבת הריקודים העגולה. הבמה ממוקמת מול הכניסה, והיא די גדולה. זה קצת הרגיש כמו סינרמה מוקטן, בלי כיסאות. אפשר לדחוף שם בלחץ 1000 איש. התמקמנו קרוב מאוד לבמה, מרחק נגיעה בפדלים של הגיטרה. במשך שעה וחצי הושמעה מוזיקת רקע (בעיקר סלואים) והמקום התמלא לאיטו, ממש לאיטו. בערך בתשע וחצי עלתה לתקלט DJ RASHEEDA - כוסית על שפרינס מרבה להסתובב איתה לאחרונה. היא מנגנת שילוב של אולדסקול ג'אמז, היפהופ קלאסי, קצת להיטי היפהופ והרבה מאוד פרינס, בעיקר מאזורי 1999 עד PARADE. מענין למה דווקא התקופה הזו. יש לה גם כמה מש-אפים לא הכי מוצלחים של פרינס עם היפהופ עכשווי. לא שמעתי בשני הלילות שום רמיקס או גרסה מיוחדת שאני לא מכיר, אם כי היה שיר אחד שנשמע קצת כמו פרינס ולא זיהיתי. על המסכים שמקיפים את המועדון מראים קטעים מסרטי בוליווד שנראו מאוד, מאוד מאוד מזכירים קליפים וסרטים של פרינס. במיוחד הכוכב. אח"כ, כשהענינים קצת התחממו עם RASHEEDA, היו קולאז'ים של הופעות של ג'יימס בראון, SOUL TRAIN, וכו' - וגם קצת פרינס. נראה ש - SAM NATION JENKINS שאחראי לאחרונה על העיצוב של פרינס, עשה עבודה טובה. בערך בחצות ועשרים כבו האורות ועל המסכים הוקרן הסרטון שקדם להענקת הפרס שפרינס קיבל לאחרונה ב-UK. היינו מאוד מאוד קרובים לבמה.