"יותר קל לתת - האם זה טוב?"
בפגישה הטיפולית עם נערה/ילדה בת 12, שיחקנו במשחק קלפים כולל מילים ותמונות ומחברים ביניהם, בחירת הילדה למילה "נתינה" הייתה אשה מניקה, דיברנו על מה יותר קל? לתת או לקבל? הילדה אמרה במהירות: "ברור שלתת". בפגישה זו סיפרה על הדרך שמצאה להתגבר על הקושי שלה להרדם בלילה, הפיתרון שמצאה הוא להזמין את אחותה בת ה-7 לישון איתה בחדר ולעזור לה (לאחות)להרדם, דבר שאיפשר לה "אפילו" לסגור את הדלת של החדר. היו לה דוגמאות נוספות שבהן הפתרון לבעיות שלה הוא בלקיחת אחריות - כשהיא בעמדת הנתינה. השאלות שהתעוררו אצלי (למרות שהייתי איתה בשמחתה על מציאת פתרון)האם זהו שימוש בדפוס שאותו תיקח איתה להתבגרות? או זהו שלב רגרסיבי בכדי לבנות דרכי התמודדות נוספות - כלומר להיות מסוגלת ל"קבל" ולהפיק ממצב כזה. חשבתי: כמה מאיתנו (אני גם)מפיקות יותר סיפוק מנתינה ומתקשות לבקש - ואיך זה קשור לנשיות שלנו או ל"דפוסים" שמצופים מאיתנו. אז כמו בכותרת "יותר קל לתת - האם זה טוב?"
בפגישה הטיפולית עם נערה/ילדה בת 12, שיחקנו במשחק קלפים כולל מילים ותמונות ומחברים ביניהם, בחירת הילדה למילה "נתינה" הייתה אשה מניקה, דיברנו על מה יותר קל? לתת או לקבל? הילדה אמרה במהירות: "ברור שלתת". בפגישה זו סיפרה על הדרך שמצאה להתגבר על הקושי שלה להרדם בלילה, הפיתרון שמצאה הוא להזמין את אחותה בת ה-7 לישון איתה בחדר ולעזור לה (לאחות)להרדם, דבר שאיפשר לה "אפילו" לסגור את הדלת של החדר. היו לה דוגמאות נוספות שבהן הפתרון לבעיות שלה הוא בלקיחת אחריות - כשהיא בעמדת הנתינה. השאלות שהתעוררו אצלי (למרות שהייתי איתה בשמחתה על מציאת פתרון)האם זהו שימוש בדפוס שאותו תיקח איתה להתבגרות? או זהו שלב רגרסיבי בכדי לבנות דרכי התמודדות נוספות - כלומר להיות מסוגלת ל"קבל" ולהפיק ממצב כזה. חשבתי: כמה מאיתנו (אני גם)מפיקות יותר סיפוק מנתינה ומתקשות לבקש - ואיך זה קשור לנשיות שלנו או ל"דפוסים" שמצופים מאיתנו. אז כמו בכותרת "יותר קל לתת - האם זה טוב?"
