הכרה בחטא וחזרה בתשובה
כתוב במדרש: "בשעה שברא הקב"ה את האדם הראשון, נטלו והחזירו לפני כל אילני גן עדן ואמר לו: ראה מעשי כמה נאים ומשובחים המה! וכל מה שבראתי, בשבילך בראתי. תן דעתך שלא תקלקל ולא תחריב את עולמי, שאם קלקלת, אין מי שיתקן אחריך". (קהלת רבה ט'). עפ"י המדרש, הקב"ה הסביר לאדם הראשון שהוא ברא עולם מושלם, מלא כל טוב, והעניק לו בחירה שלמה ואמיתית, שנותנת לו שלטון על העולם - לטוב ולרע. ועליו להבין, שאם יבחר ברע, ויקלקל, טיבה של הבחירה החופשית שהקב"ה לא יתערב ולא יתקן את אשר קלקל, אלא הוא יצטרך לשלם על מעשיו, כדי שיידע ויכיר בחטא ויוכל לחזור לבוראו, להכיר בצדקתו ולהתקרב אליו. כעת, לאחר שהאנושות ברוב גאוותה ואמונתה בכשרונותיה, קלקלה את העולם למהדרין שבמהדרין (מתוך גישתו של פרעה הרשע: לי יאורי ואני עשיתיני...) - על האנושות להרכין ראשה ולהודות בחטאה, ולומר: אבל חטאנו, עוינו, פשענו, הסכלנו עשה. ולשוב ולהכיר בגדלות הבורא ובצדקת תורתו, שאם היינו מקיימים אותה מלכתחילה, ולא שטים אחר ההבל והכזב, והאמון במדע וביכולת האדם - לא היינו מקלקלים את העולם ולא היינו צריכים לשלם את התוצאות. וכיוון שקלקלנו, לפחות נפיק מכך את התועלת, ובין זרמי המזגן (עליו אנו משלמים טבין ותקילין מכיסנו, ברחמי הקב"ה המעניק לנו את פרנסתנו למרות שסרחנו) - נחזור בתשובה ונודה בטעותה של האנושות, ונקווה לתיקון העולם במהרה, בזכות שיתגלגלו רחמיו על כך שחזרנו בתשובה והודינו על חטאינו.