היום שמעתי במקרה את השיר סיגליות של ברוזה יקירך באוטובוס. וכמו כל פעם שאני שומעתאת השיר הזה הוא עושה לי ממש עצוב. זה שיר כזה מדהים, פשוט אי אפש רלתאר, הבעיה היא ש.. אוף! למה בעלה לא אמר לה שזה הוא?! כל הסבל הזה היה נחסך.. אוף. כואב הלב..
זה דיון מעניין, אפשר בהחלט לנהל אותו גם בפורום ברוזה , מן הסתם (שמאד גועש בימים אלה טרום מצדה...) הסיפור של השיר הזה מבוסס על מחזה, גם אותו כתב לורקה, אלא שבמחזה, הבעל מתאבד בסופו של דבר...מה שעושה את זה טראגי כפליים...
