"יחי ההבדל הקטן"

[d i n d i n i]

"יחי ההבדל הקטן"

..כתבתי גם בפורום ואני רוצה לשתף גם אתכם בבעייתי אני אפתח בהקדמה קצרצרונת אנחנו יוצאים כשנה וחצי אוהבים מאוד ואפילו יותר. כמו לכולנו יש עליות וירידות.. זוג יחסית נורמלי לחלוטין חחחח אני רוצה לשאול איך מתמודדים עם הבדלי אישיות? לדוגמא אני מאוד אוהבת לצאת לבלות אבל אני רחוקה מלהיות קבועה באיזה מקום.. והוא יותר בייתי. אנחנו חוסכים למטרה משותפת כך שכלכלית לא מתאפשר לי לצאת הרבה, וממש כיף לנו לבלות ביחד בבית.. הבעיה היא איפה שמים את הגבול? נאמר האם מקובל לבקש ממנו לקחת חלק באירועים משפחתיים? חברתיים? ולא מבחינה כלכלית כמובן אלא חברתית גרידא, אני מבינה שהוא ביתי אבל לפעמים הוא חסר לי באירועים כאלו ואחרים, אני לא לוחצת עליו לעשות הכל ביחד אבל ישנם דברים שאני רוצה שהוא יקח בהם חלק.. איך פותרים מצב שכזה שנידון מראש להתלקחות (אני אומרת מניסיון טרי חחח)? ושוב שאלת מיליון הדולר איפה הגבול??? אני מודה למי שמתייחס , ומבקשת בלי הערות ילדותיות כמו "תעזבי אותו" או "תמצאי חיים" כי אני שואלת מכל הלב דינדיני מבולבליני

 

[זמשוש]

תקשיבי

בזוגיות, כל אחד מהצדדים צריך לתת מעצמו, להתקדם לכיוון השני ולהתפשר גם אם זה אומר לצאת טיפה לאירועים חברתיים כשאתה אדם ביתי. לפי מה שאת מספרת נראה שרק שהמשקל נוטה יותר לכיוון שלו (את מתקדמת לעברו הרבה יותר ממה שהוא מוכן לוותר למענך). איפה הגבול? אם דיברת איתו על זה והוא ממשיך בשלו וזה מתחיל להפריע לך ואת מרגישה שאת יותר מדי משתנה למענו ובעצם מוותרת על האני העצמי שלך ומצידו אין כלום, אז יש כאן בעיה וזה סוג של גבול (לדעתי).

 

[רחל הדרומית]

הוא לא בדיוק קטן......

הוא דוקא דיי גדול, כי זה חלק מאד חשוב בזוגיות, שיתוף הפעולה שלכם, ללכת יחד לארועים, למפגשים חברתיים, לצאת לבלות, זה מאד תורם וגם גורם לכם להבין את הצד השני, האם הוא מקבל יפה את חברייך, בניי משפחתך וכך גם מהצד שלך. מה יהיה כשתחליטו להתמסד? גם תלכי לבד? הוא יחליט להשאר בבית? "לא, תלכי את לי אין כוח" ואז מה יחשבו הסובבים אותכם?. את חייבת לנסות ולהבהיר לו שחשוב לך שהוא יבוא איתך, לומר לו גם אני נהנית להיות איתך בבית, אני משתפת פעולה אז גם אתה יכול לעשות צעד בשבילי ומידיי פעם לבוא איתי לארוע. גם אני מאד ביתית, אוהבת להיות בבית, והוא מאד אוהב לצאת לבלות, אז מידיי פעם בשביל לא לפגוע בו אני מצטרפת אליו, כמו שאני אומרת לו שהיום אין לי חשק לצאת בוא נהיה בבית והוא מסכים כך גם אני צריכה לתת מעצמי בשבילו. מאד חשובה ההדדיות ביניכם.

 

[d i n d i n i]

לרחל..

את פגעת בנקודה בדיוק כנראה חלק ממני מפחד כשנתמסד אז אני אצטרך ללכת להכל לבד.. אני ממש מקווה שזלא כך יתגלגלו העיניינים כי זה נראה לי בלתי אפשרי.. המון תודה על התשובה

 

[TPA]

איך את מרגישה עם זה?

זאת למעשה השאלה הכי חשובה,אם זה מפריע לך אז כנראה זה עבר את הגבול וצריך לעלות את הנושא לדיון ביניכם. אני יצאתי עם מישהי,שנינו טיפוסים בייתים,ולמרות שהכרנו רק 5 חודשים (אבל זה היה רציני מאוד) היא באה איתי לחתונה של חבר שלי ואם היא היתה מבקשת ממני גם אני הייתי הולך איתה,זוגיות זה פשרות.

 

[d i n d i n i]

המון תודה..

תודה על יחס ותשומת לב.. וכל תשובה פה הייתה נכונה ונתנה לי משהו.. אתמול הוצאתי אותו לאירוע ואני לא יכולה להגיד שהייתה הצלחה מזהירה אבל לפחות הוא בא.. ואני כנראה אשלם על זה עוד הרבה זמן חחחחח

 

[magenta73]

בגדול, הגבול הוא במקום

שאת מרגישה שהוא חצה את הגבול. ולעשות הכול בדרך שלו ולפחד בכלל להעלות את הנושא כי "הוא בייתי", זו חציית גבול.

 

[d i n d i n i]

מנג'נטה מקסימה..

מילים כדורבנות.. אבל את מכירה את זה שאת צופה את התגובה , וכנראה פה אני טועה , אולי יש דרך אחרת להעלות את זה שלא ניסיתי ובגלל שאני יודעת למה לצפות אני כבר באה מוכנה להכל .. אז לפעמים אני מעדיפה להמנע מאשר להתחיל ויכוח ולפעמים אני פשוט "מתאבדת" על זה חחחח הלוואי והייתה לי דרך טובה יותר לנהל שיחות שידועות כמוקש..

 

[magenta73]

הדרך היא לבקש

לא לדרוש, זה דבר ראשון. ודבר שני - להגיד לו כמה זה חשוב לך. אולי גם להשאיר את זה רק לאירועים מיוחדים במיוחד, ולתת לו מספיק זמן להתכונן לך מראש

 

[orrin]

יכול להיות

ששווה לשבת ולדבר על הנושא בכלליות, בלי קשר לאירוע ספציפי. שאת תסבירי מה חשוב לך, למה כמה ואיך והוא יגיד את שלו, אבל בלי לחץ סביב אירוע כלשהו. יכול להיות שבגלל שהנושא עולה אצלכם צמוד לאירוע, זה מלחיץ אותו וגורם לשיחות להתפוצץ, ולכן אם תדברו בעקרון, לא סביב תאריך, יהיה קל יותר בהצלחה