יחסים בעייתיים עם הגיסה *לא לציטוט בראשי בבקש
*לא לציטוט בדף הראשי בבקשה*
שלום לכולם,
לא בטוחה אם הגעתי למקום הנכון אבל אספר כאן בתקווה שאוכל לשמוע דעה או עצה.
אז ככה, יש לי בעיה עם גיסתי. בעלי ואני נשואים מזה שנה וחצי, יש לנו באמת קשר נהדר ואנחנו די מרגישים שאנחנו חברים טובים אחד של השניה.
ביני לבין בעלי יש פער גילאים של יותר מעשר שנים (הוא המבוגר) ואחותו מבוגרת ממנו, כך שיוצא שביני לבינה יש פער לא מבוטל של דור.
היא נשואה ואם לילדה קטנה יחסית.
במהלך השנים שאנחנו מכירות, ניסיתי מס' פעמים ליצור הזדמנויות של קירבה בינינו. אני מאמינה שגם היא, כי בבסיסה אני יודעת שהיא אדם לא רע ואחות טובה (עזרה לבעלי כלכלית ותמיד התייצבה כשהיה צריך). על מכשול הגיל עוד היה אפשר להתגבר אני מניחה, אבל קשה לי איתה, היא "קשה לעיכול" בעיני. אני מייחסת לרגשות שלי כלפיה רמה מודעת ורמה לא מודעת:
ברמה הלא מודעת, אני מניחה שהגיל, המקום שהיא נמצאת בו בחיים ורמת החיים השונה לחלוטין שבה היא חיה, לא מקרבים בינינו. היא חיה ברמת חיים גבוהה מאוד בעוד אנחנו זוג בתחילת דרכו ובאופן כללי באישיות שלנו שתינו שונות מאוד, מה שמוביל אותי לרמה היותר מודעת של העניין:
היא לא נעימה לי. היא מרשה לעצמה להביע דעה על הכל ולדחוף את האף שלה לכל עניין. היא משוכנעת שהדרך שלה היא הנכונה וכנראה לא מפנימה שיש אנשים שחושבים או פועלים אחרת, גם מהסיבה הפשוטה שאולי הם לא יכולים להרשות לעצמם כלכלית את הפתרונות שלה. היא נצלנית ואופורטוניסטית לא קטנה בעיני-מנצלת את עבודתי שכרוכה בנסיעות לא מעטות לבקשות של קניות. פעם הייתה מבקשת דברים גדולים או יקרים שידעה שאסור לי מבחינת העבודה להביא, אחרי שהערתי לה זה התמתן אבל היא עדיין מנסה את מזלה. היו פעמים שקניתי ולא קיבלתי כסף חזרה אלא אחרי שהזכרתי את זה חודשיים אחרי. ברגע שהיא שומעת על נסיעה היא ישר מבקשת, למרות שהיא טסה הרבה יותר ממני ובתדירות מטורפת. היא לא עובדת אבל מבקרת אותי על הרגלי השינה שלי שנובעים במידה רבה מהעבודה ומהלימודים. השיחה ההיא "שברה" אותי והתעמתתי איתה ואמרתי לה שאני לא היא וככה אני מנהלת את חיי. הקטנה שלה ילדה חכמה ואני מאוד מחבבת אותה, אבל היא במידה רבה מאוד מפונקת ומקבלת הכל על מגש של כסף. כשהייתה קטנה יותר היה לה נוח שאני הבייביסיטר באירועים משפחתיים כי הרי "אנחנו קרובות יותר בגיל". הצעתי לעשות יום כיף יצירתי עם הקטנה אבל אמרתי לה שזה יהיה אחרי המבחן האחרון שלי הסימסטר. בשיחה היום היא התעלמה מזה לחלוטין ואמרה לי רק מתי הקטנה יכולה או לא יכולה ושהחופש הגדול נגמר אוטוטו. שום התחשבות בלו"ז שלי. אלה הדברים הגלויים. הדברים הלא גלויים הם הטון של השיחות שלנו: איכשהוא אני מרגישה שאני מתגוננת יתר על המידה כי אני מרגישה מאוד לא בנוח לדבר איתה. יש לה הערות עקומות וגם היא מתכוונת לטוב, ויכול להיות שלזה היא מתכוונת, יוצא לה עקום. גם ההורים שלה ביקורתיים אליה ומכירים את הצד הזה שלה, וגם בעלי, אבל אף אחד לא ממש מעיז לומר לה מה הוא חושב, גם לא לבד. אני שמה לב שלבעלי לא נוח לדבר איתה, כי הוא מודע לאיך היא גורמת לי להרגיש. הוא אומר שמאז שהוא מכיר אותי, הוא למד לשים לב לדברים האלה אבל שבבסיס היא לא אדם רע, ושאני צריכה להפסיק לקחת אותה ללב או להתייחס להערות שלה יותר מדי. לטענתו ציניות וירידות הם חלק מהמשפחה שלהם. האמת היא שיחסית דברים נאמרים במשפחה שלו מאוד בגלוי לטוב ולרע, גם בפניי, אבל
קשה לי איתה. הוא אומר שאני צריכה להיות יותר אסרטיבית איתה. קשה לי ולא נעים לי להיות בסיטואציה הזו. השיחות או המגעים איתה תמיד
מסתיימים בשאט נפש שלי.
אני די בטוחה שהיא מרגישה את הוייב הזה.
מה עושים?
*לא לציטוט בדף הראשי בבקשה*
