יחסים

[nutmeg]

אז ככה:

(לוקחת אויר) לי יש בן ובת בוגרים. שניהם גרים בבית ולשניהם חבר/חברה. לפעמים יוצא שאני ובעלי לבד בבית כששניהם ישנים אצל החברים, ולפעמים אנחנו 6 בוגרים בבית עם המון צחוקים והתקלות במסדרונות, בסלון ובמטבח. הדבר היחיד שעשיתי הוא ללמד את כולם לספר על התכניות שלהם ולשתף. בקשתי שיבינו שיש הבדל גדול בין לבשל ארוחה ל-6 לבין לבשל ל-2. שלפעמים גם לנו יש תכניות (דה!) וחברים שבאים, שלפעמים גם אנחנו לא בבית... בקיצור התחלנו גם "לשלוף יומנים" וגם להגיד מתי חשוב שיבואו כולם ומתי לא. האמת, כולנו היינו צריכים לעבור תהליך הסתגלות. הבית בהחלט מנוהל אחרת גם מבחינת הארוחות גם מבחינת הארוח, וגם מבחינת הרכב. אנחנו למדנו לבקש את נוכחותם באופן ספציפי ולהגיד מה חשוב לנו וכנ"ל גם הם. אני בהחלט יכולה להבין הורים שקשה להם עם החדירה הזו לפרטיות - כשפתאום בבית שלך יש עוד בוגרים מסתובבים - מעין דיירי משנה שלא אתה בחרת ולא אתה רצית. מה שהנחה אותי בסופו של דבר היא המחשבה שאושרם של לידי והאוירה המשפחתית המקבלת חשובה לי יותר מלהפליץ בסלון. יהיו לי עוד שנים רבות להפליץ בסלון בבדידות מזהרת לכשיעזבו את הבית. למה לפספס את כל הצחוקים של השלב הנוכחי?

 

[קרני]

אהבתי את התגובה שלך

ואת הקלות בה את מקבלת את האורחים... רציתי רק להבהיר שבמקרה שלי, אני מגיעה אליו מאוחר בלילה, ישנה אצלו, מצחצחת שיניים בשעות הצהריים, כשקמים, ולאחר מכן אנחנו יוצאים. כך שאני לא אוכלת אצלהם ושורצת אצלהם... מעבר לשירותים ולפעמים המקלחת, אני משתדלת כמה שפחות לצאת מהחדר על מנת לא למנוע מהם להפליץ בסלון (זה תפס טוב הדוגמא הזאת

)) לא יודעת... כל אחד והציפיות שלו...

 

[קרני]

כמוך, כמוני...

מסכימה עם כל מה שכתבת, והדרך בה פעלת... אני עוד בשלב של טרום סיפורי אישיים, ויותר מחייכת יפה כשמספרים לי בדיחה (גם אם היא לא מצחיקה...) אבל בהחלט מצודדת בדרך שלך ומזדהה עם הרגישות לפרטיות. ואיך את מרגישה עם מערכת היחסים איתם?

 

[nutmeg]

את יכלה להסביר לי

מה זה השלב הזה של "טרום הסיפורים האישיים?" לא הבנתי. אני לא יודעת איך הייתי מגיבה אם החברים של ילדי היו באים רק מאוחר בלילה ישנים עד הצהריים אומרים לי מילה וחצי והולכים. כנראה מדובר ביחס של החבר שלך אל הוריו, משהו שכבר היה שם לפני שהגעת. את לא זו שאמורה לתת את הטון ביחסים עם הוריו. זו העבודה שלו. כנראה שיש משהו שהוא לא מאפשר שיקרה. כנראה גם הוא לא נוהג לשבת עם הוריו לדבר על דא והא ולשאול לשלומם... אז למה שאת תעשי זאת? אני מאוד אוהבת את החברים של ילדי. העניין הוא שאני התחלתי להיות מודעת למשהו מהכוון השני: למשל - שאני נקשרת לחברים הללו גם, ואז אם פתאום קורה מה שקורה וילדי נפרדים מהחברים שלהם - בין יום אותם אנשים שהכרתי וארחתי בביתי פשוט נעלמים לי מהאופק בלי שלום בלי כלום ועל לא עוול בכפי ובלי להתחשב ברגשותי... כי אני, הרי לא צד בעסק. האמנם? איך אפשר להיות כאן בביתי ולצפות ממני ליחס כזה או אחר, ואחר כך להגיד לי שאני לא צד בעסק? יש משהו מאוד כואב בתהליך הזה של קבלת החברים של ילדיך. אני כאילו מתבקשת לארח ולקבל את אותם אנשים אבל לא לפתח רגשות כלפיהם? איך אפשר? מה אני, כבד קצוץ? אין לי פתרונות - רק שאלות. כמובן שיהיו מי שיגידו שזו הסיבה שאינם מרשים לילדיהם להביא את "החבר/ה הנוכחי/ת" הביתה עד שיתחתנו. מצד שני - רבאק! איזה עולם מגעיל שם בחוץ לפחות בבית שיהיה טוב, נעים ומקבל, לא?

 

[25אירית]

דר"כ, זה הדדי!

גם לחבר/ה הנפרד/ת קשה להתנתק מההורים של בן הזוג. זה אחד הדברים שתמיד כאבו לי מאוד בפרידות מבני זוג , זה שלא מאבדים רק אותו אלא את כל המשפחה איתה ביליתי ואצלה התארחתי. כמובן שעוצמת הכאב תלויה באופי ואינטנסיביות הקשר עם ההורים. מסקנה: פרידות זה דבר עצוב. לכולם.

 

[amitmom]

לקרני ואגוז מוסקט...

קרני ~ אני לא מתה על ההורים של בעלי. אני מכבדת את העובדה שהם הוריו אבל דורשת שיכבדו את מה שחשוב לי וזה פרטיות. סתם דוגמא קטנה: חמותי אוהבת להכנס לי לכול דבר, למיטה, לחשבון בנק, לשיטת חינוך ילדי ועוד. בקשר למיטה הספיקה לי פעם אחת והודעתי לה שאני לא שואלת אותה ולא צריכה את רשותה להכנס להריון ואני מאוד מצטערת אם לא בא להיות סבתא עכשיו. בקשר לחשבון בנק: אני לא לוקחת ממנה אגורה, לא רוצה ולא מעונינת לקחת ממנה אפילו שקל אחד אבל היא חושבת שאם רשום בחשבון הבנק את אותו שם משפחה אז יש לה היתר לשאול אותנו על מצבנו הכלכלי או לחילופיןלבקש לראות חשבונות בנק ולמחות על פעולות מסוימות שעשינו. "מה פתאום לקנות דירה" היה אחד מהחביבים עלי. בקשר לילדים..יהרג ובל יעבור..לאף אחד אין זכות להגיד לי אייך לגדל את ילדי (גם לא לאמא שלי) אני סחבתי 9 חודשים, לי היו תפרים כואבים, אני דיממתי ואני כאבתי ואחרי הקטע הכואב אף אחד לא יקח לי את הקטע המהנה של חינוך ילדי (במיוחד שהשקפת עולמי שונה משל חמתי). אגוז מוסקט ~ מסכימה איתך לגמרי שיש הבדל בלבשל ל-2 או 6 אבל ופה בא האבל הגדול . אני חושבת שזה התפקיד של ילדיך לעדכן אותך בתוכניות שלהם. אמא שלי תמיד אמרה לי, אני עושה את התוכניות שלי אם לא תגידי לי מראש מתי החבר שלך בא, לא יהיה אוכל ואת תאלצי לבשל לו כי אני את התוכניות של לא מבטלת. כעסתי עליה אז אבל אני מבינה אותה היום. בקשר לסיפורים הטרום אישיים..תשמעי, אני אדם שאוהב וזקוק לפרטיות שלו. אני לא אוהבת שאלות חטטניות ומגיבה לכך בחריפות. כשחמתי שואלת שאלות אז לא על-מנת לדעת באמת מה שלום x או y או מה קורה איתי. היא פשוט אוהבת רכילות ושניה אחרי שבטעות פעם אחת שיתפתי אותה וסיפור אישי כל העולם ואשתי ידעו על זה. אני מאוד מבינה את קרני ותומכת בהחלטתה לא לשתף יותר מדי. יש אנשים כמוני שלהם לפרטיות יש ערך עליון עוד יותר לעובדה שלא מכבדים את זה ואפילו מפיצים את סיפור האישי שלי זה או אחר בתור הרכילות הטריה..חם ישר מהתנור. סליחה על המגילה. זה פשוט אחד הנושאים שקרובים ללבי. הרבה בריאות וחיבוקים.

 

[קרני]

עמית

אני מבינה אותך, ומניחה שהייתי מתעצבנת בדיוק כמוך על חמות חטטנית כזאת. אני רוצה למנוע מצבים כאלו עוד לפני שיתחילו, ולכן לא מוצאת לנכון שהקשר צריך להיות כזה הדוק. אני לא טוענת שאמא של החבר שלי דומה לחמותך "הרכלנית המלעונה", למעשה אני לא ממש יודעת, אבל אני לא מתכוונת לנסות ולברר את זה... אם את מבינה למה אני מתכוונת... ובטח זה מאוד קשה להדוף את כל החיטוטים האלו... מה בעלך חושב?

 

[amitmom]

קרני, ראשית אני אמא של עמית ולא עמי

ת...סליחה על הבלבול. דבר שני..בעלי מודע לעובדה המצערת שהוריו סופר רכלנים. אפילו על דבר הריוני הראשון. למרות שביקשנו שישמרו בסוד עד לחודש החמישי (בעלי לחוץ) כול העולם ואשתו ידעו על זה תוך שעה. ממש מרגיז במיוחד לנוכח העובדה שזה היה הריון ראשון, נכדה ראשונה ודבר כזה לא רצים לספר לכל שכן שבמקרה פגשת בחדר אשפה. בקיצור, הבעל יודע אבל חושב שזו הדרך שלהם להתקרב אלי. אני מנסה לשמור כמה שיותר מרחק. תאמיני לי..ככה הכי בריא.

 

[קרני]

זה בדיוק!

את יוצאת איתו ולא עם כל המשפחה שלו, ולכן אם את נפרדת ממנו, אז את נפרדת רק ממנו ולא מכל המשפחה שלו... את נשמעת לי בן אדם "עלהכייפק", ואני מניחה שהיית מקבלת שמספיק שהחברה של הבן שלכם נחמדה והוא מאושר ואוהב אותה... את צודקת שהוא צריך לתת את הטון ביחסים עם ההורים, אין לי שום כוונה להתערב או לומר משהו בעניין, אבל אני רק חייבת לתקן ולומר שאין לו בעיות עם ההורים שלו, להיפך היחסים מאוד טובים. זה פשוט קצת רגיש כנראה עניין החברה- הם היו רגילים למודל המנשק, המחבק והמספר סיפורים, ופתאום הגיעה מישהי ששברה את הכללים... כן, זה דבר חדש שצריך להתמודד איתו.... נראה איך נתמודד...