יחסי אחים ויציאה מה-

[חצישלישרבע]

יחסי אחים ויציאה מה- ../images/Emo82.gif

אני מתארת לעצמי שלרובכם יש אחים ו/או אחיות, בין אם מבוגרים יותר או צעירים יותר. לדעתי, כשאח או אחות יוצאים מהבית זה מהווה מעין "מודל" עבור האחים הצעירים יותר, לא במובן שהם ישר ירוצו לעשות בדיוק אותו הדבר, אלא יותר כמו חוויה לימודית, לא רק למי שעובר, אלא גם להם: בסופו של דבר, זו הדוגמא הכי קרובה שהם רואים ל"יציאה מהבית", וזה משפיע. לדוגמא, אנשים שאחיהם הגדולים עזבו בגיל מבוגר - לרוב גם לא מזדרזים לעזוב. האם למדתם מניסיונם של האחים לגבי המעבר ? האם אחים או אחיות צעירים מכם שואלים אתכם איך זה ורוצים לשאוב מניסיונכם? מה לדעתכם יכול ללמוד מישהו ממעבר של אח או אחות

ואיך זה עם האחים והאחיות שלכם

 

[מכונית אדומה]

לא ממש

האחים שלי יצאו שאני היתי בגיל מאוד קטן ביסודי ולא חזרו הביתה לגור ממש כך די תמיד היה לי חדר משלי והיתי היחידה בבית

 

[חצישלישרבע]

אבל עכשיו כשאת מנסה לצאת

לא עניין אותך לפנות אליהם ולשאול, להתייעץ?

 

[מכונית אדומה]

אצלי זה אחרת

אחד היה בקיבוץ ילד חוץ והשני היה בטכני חיל האוויר, היום הם הורים ולא קל להם לגור בשכירות לאחי הגדול יש שני ילדים ואין לו עבודה רבה אז השכרות די קשה לו ואנחנו עוזרים לו כמה שאפשר גם בכסף וגם באוכל

 

[Mיקי_]

יש לי אחים ממש גדולים

יש לי אחות שכשנולדתי היא הייתה בת 18 עזבה את הבית ומעולם לא חזרה לגור שם... ויש לי אח שגדול ממני ב13 שנה שעזב את הבית רק בגיל 27. אני עזבתי ולא חוזרתי גם כן בגיל 18 (וחצי). אני מעולם לא ראיתי את העזיבה של אחותי, כך שלשאוב ממנה דוגמאות לא ממש יכולתי, אבל כן שמעתי עליה... היא עזבה לעבוד ולגור בלונה גל לפני הגיוס ואח"כ שירתה רחוק מהבית וכשהשתחררה עברה לגור בת"א. אני עזבתי את הבית לשנת שירות בגולן (אחי עשה ש"ש בחרמון), ומשם עברתי לגור בת"א. היה ברור לי גם כשאחי נשאר בבית עד גיל מאד מאוחר (27.5), שזה טפיליות (ויסלחו לי אנשים אחרים שנשארים עד מאוחר, אני אישית מדברת על האח האישי שלי) ושאני גם לא אוכל בחיים להחזיק מעמד עם אמא שלי באותו בית (וזו הייתה גם הסיבה שאחותי עזבה) מה גם שכשהגעתי לגיל 18 הובהר לי שאני לא ממש יכולה לגור שם יותר (נשארתי עד סוף הבגרויות)... מעבר לסיפור הכללי, לא למדתי מאחותי ואחי כלום, אח שלי תמיד היה גר קרוב להורים ומגיע כל הזמן, וממשיך להשתמש ב"שירותי הבית" אני עברתי לעצמאות מוחלטת, הרחק הרחק מהצפון. אבל זה גם קשור לטיב היחסים שלו עם אמא שלי, והיותו הבן ה"קטן" שלה... מה יכולים ללמוד? האם אתה רוצה "לעבור כמוהו" אתה רואה איך האחים שלך עזבו, ותוהה האם העזיבה שלהם מוצאת חן בעינייך, האם הית רוצה לצאת כ"כ מאוחר או מוקדם כמוהם או אולי באמצע, האם היית רוצה ש"הבית ימשיך לשרת אותך" או לצאת לעצמאות, האם היית רוצה להתחיל בחיים בוגרים ומלאים מחוץ לבית, או עד הקמת משפחה משלך, לחסות בצילה המוגן של המשפחה ולהרשות לעצמך להיות תלוי בה. זה הדברים שאני אישית התבוננתי בהם, וגם על איך כל אח ואחות השאירו את "חדר הנעורים" שלהם... כדי לחשוב מה אני לוקחת איתי לדרך...

 

[לקשמי]

אני מה שקרוי "ילדת סנדויץ'"

ואני בינתיים היחידה שיצאתי מהבית. שתי האחיות שלי, הצעירה בת 21 והבכורה בת 31, עדיין גרות עם ההורים. אחרי שיצאתי מהבית לפני 4 וחצי שנים בערך, אחותי הגדולה קיבלה השראה והתחילה לחפש דירות וכו' וגם ניסתה לעבור לגור לבד אבל חזרה אחרי משהו כמו שבוע-שבועיים. אחותי הצעירה יותר השתחררה לא מזמן מהצבא, היום היא חוזרת מטיול בתאילנד שארך 3 וחצי חודשים כך שהיא כבר התנסתה בלהיות מחוץ לבית כמה זמן ולדעתי היא תהיה הבאה שתעזוב את הבית. כך שזה לא עניין של אחים בכורים/צעירים או עניין של גיל אלא עניין של אופי.

 

[gal-or]

אצלנו, אחי יצא קודם

 

[לקשמי]

איזה אח?

צעיר/בכור?

 

[gal-or]

הוא צעיר ממני

 

[קישקוש]

אני מתייעצת המון!

בתור האחות הקטנה (והמפונקת ) יצאתי אחרונה מהבית, אחרי שכמעט כל האחים שלי (חמישה!) יצאו לגור בשכירות לפני שהתחתנו והתקבעו במקום אחד. אז לפני שעברתי לשכירות שאלתי אותם מה צריך לבדוק, מה צריך לשים לב שיהיה/לא יהיה, כמה נראה להם מחיר סביר, כמה בערך ההוצאות השוטפות וכו'.. אבל אלו בעיקר שאלות טכניות.. לא שאלתי אותם איך זה מבחינת ההרגשה לגור לבד.. <מה גם שאצלינו לא מדברים הרבה בקול רם על רגשות.. ) > אבא שלי גם עוזר לי הרבה. הוא זה שבא איתי לחתום על החוזה עם בעל הבית, בדק שהחוזה לא דופק אותי ושכל מה שצריך- כתוב. (כמובן שהוא גם חתם לי על הערבות..) עכשיו יש לי בן-דוד שגר אצלינו כמה שנים שיצא לפני כמה חודשים מהצבא ועכשיו ההורים שלי מתחילים לעלות לו על העצבים, והוא רוצה לשכור דירה, אז הוא תמיד שואל אותי את כל השאלות.. כיף להיות בצד של המייעצים! )