יחסי אחים - מנסה את כוחי בשרשור חדש

[גלתיאה של הספרות]

יחסי אחים - מנסה את כוחי בשרשור חדש

בניסיון נוסף להחיות את הפורום הנהדר הזה, מעלה נושא שמסתובב אצלי כבר הרבה זמן בראש.
* האם אנחנו כהורים שמים מספיק דגש על היחסים בין הילדים שלנו? מישהי פעם כתבה (אולי פה) שהיא מעדיפה שהילדים שלה יתאחדו נגדה מאשר אחד נגד השני. אני חושבת על זה הרבה. אחת הבעיות היא שלפעמים האיחוד שלהם נוצר במסגרת של יחסי כח ביניהם.
* מה אנחנו יכולות לעשות כדי להבטיח שהיחסים יהיו טובים?
* איך ממזערים תחושות של קנאה?
* מה קורה עם הבכור מאד חזק במתמטיקה למשל, ובכך בעצם מדיר את הצעיר? אני בעצמי ילדה בכורה, ואני יודעת שהבחירות שלי והכישורים שלי השפיעו על אחותי. לדעתי, היא לא בחרה תחומים שהיו טובים לה כי לא רצתה להתחרות איתי. כל ילד מנסה לתפוס לו טריטוריה משלו ולפעמים הצעירים סובלים מכך.
* איך מתמודדים עם ריבים בין ילדים? בסדר, אסור להתערב. אבל, כולנו קצת מתערבים וגם יש מקרים שחייבים להתערב בהם.

הנושא באמת מעסיק אותי הרבה. אפשר גם להפוך את זה לשרשור טיפים - כיצד לטפח יחסים בין אחים והאם זה חשוב.

 

[debby12]

שאלה מעולה

לשאלה הפותחת התשובה שלי היא בטוח: לא שמה על זה מספיק דגש, עסוקה ב"לשרוד". בנוסף, גדלתי בעיקר כבת יחידה כך שאין לי ממש נסיון בתחום או מטעני-עבר שיעודדו אותי לשים לב לזה מספיק.

אצלנו בין הגדולה לקטנה יש מספיק רווח שפותר כל מתחים או בעיות (או אולי זה שהן תואמות אופי - אין לי מושג). אבל בין האמצעית לבין כל אחת מאחיותיה, בעיקר אמצעית-קטנה, המצב רחוק מלהיות מזהיר...

אצלנו מתערבים כשזה מגיע לבכי רם (בעיקר של הצעירה) מה שמשחק תמיד לרעת האמצעית כי בשלב הזה נוזפים רק בה. אני מודעת לעניין שזה לא בסדר אבל זו הדינמיקה.

פעמיים בשנה אמא שלי באה ומותחת ביקורת על כל ההתנהלות

<בתור זו שגידלה בת יחידה בעצמה>

הבכורה תלמידה מאוד מוצלחת ומטילה צל ענק על אחותה אבל אני לא רואה דרך למנוע את זה. נקודת האור היא שהיא גם עוזרת לאחותה בשיעורי בית וכו'

הדבר היחיד שאנחנו עושים זה ליזום פעילויות כלל משפחתיות בשביל "גיבוש כללי" של המשפחה. בנוסף, לתחושתי חיות הבית (הרבות) שלנו הן גם קצת דבק מחבר ביניהן - הן משחקות איתן ביחד, וגם, החיות מספקות עידוד ונחמה במקרים של ריבים

<בקיצור, תואר בפסיכולוגיה כבר כנראה לא יהיה לי>

 

[גלתיאה של הספרות]

ואצלי

זה חשוב לי. משתדלת לקרוא על הנושא ולחשוב, אבל במבחן היום-יום לא תמיד מצליחה או מקדישה מספיק מחשבה. בין הדברים שמנסה לעשות:
למצוא מדי פעם זמן אחד על אחד שלי איתם
לתת חיזוקים לצעירה ולמצוא דברים שהיא טובה בהם יותר מהגדולה
כשהן מסתדרות, לא להפריע להן.
פעילות משפחתית משותפת נוטה לגבש אותן

ולא מצליחה:
לא להתערב. לא הולך לי. אני יודעת שלפעמים זה הורס הכל.
אני משתגעת כשהן מתחילות עם "לא הוגן". ברגע הזה נגמרת אצלי הסבלנות.

אחד הדברים שמעסיקים אותי הוא בדיוק מה שהעלית, דבי, הבכורה המוצלחת. גם הצעירה שלי מוצלחת אבל היא לא תמיד יודעת את זה, אפילו שאנחנו אומרים לה שוב ושוב.

 

[debby12]

אז יש שאלה הפוכה...

בתור מי שכן גדלה עם אח/ות או אחים/יות, האם ההורים שלך התערבו/ניהלו את הקשר ביניכם? האם בראייה לאחור את מתבאסת על כל שהם לא התערבו יותר או פחות?

אלה שאלות שלי אין תשובות אליהן כי גדלתי כמעט לגמרי כבת יחידה.

 

[גלתיאה של הספרות]

ההורים שלי לא ניהלו את זה נכון

אין לי פתרון קסם, ולכן אני לא מאשימה אותם. הם תמיד אמרו לנו שחשוב שנהיה ביחסים טובים, אבל לא פעלו בנושא. היום יש לנו יחסים סבירים אבל לא מאד קרובים. אני מסכימה עם מה שנאמר בהמשך השרשור - יש חשביות גם למין של הילדים. לי יש שתי בנות. כשמדובר בבן ובבת אז לכל אחד יש משהו שאוטומטית מבדל אותו. גם כשאני הייתי צעירה, עיקר החיכוך היה ביני לבין אחותי, בעוד ששתינו הסתדרנו מצוין עם אחי.

 

[mykal]

דעתי,

חשוב, בעיני, שההורים יתיחסו לשני דברים,
הראשון לתת לכל ילד את המקום שלו, להחמיא לכל ילד באוזני אחיו.
השני ליצור הרבה חויות משותפות.

אבל ואבל גדול, --זה לא בהכרח בונה מערכות יחסים לכשיהיו גדולים--
זה תלוי מגורים, יכולת להפגש, למצוא בני/בנות זוג שישתלבו במערכת יחסים
בלי להפריע. אצל ילדי הבנים חברים טובים יחד, והבנות בקשר טוב יחד.
הבנים גדולים יותר ואז עוזרים ומדריכים את הבנות (חלק נשואים חלק לא)

לי יש אח ואחות---ובשבעה על אבי--אמרתי להם (אני הבכורה)
"תראו עכשיו כל אחד יפרוש למשפחתו וה"דבק" ההורים אינם,
אני מציעה שניפגש אנחנו כל ראשון לחודש. (בלי בני זוג--לבד שלושתינו)
וזה עובד נהדר, אנחנו ממש חברים טובים, ומדווחים על הילדים והנכדים,
ומידי פעם מפגש גדול של כולם.
אם רוצים אפשר.(אנחנו גרים מרחק גדול אחד מהשני).

 

[פרפרי אהבה]

לקטנה שלי אין אח/ות וכרגע לא ברור אם יהיו

אבל אם יש משהו שלמדתי כאחות קטנה זה שזה לא תמיד כיף כמו שחושבים להיות הכי צעירה כי די גידלתי את עצמי והייתי על הדרך. כן הקדישו לי זמן והאחים שיחקו איתי וכו' אבל זה היה בעיקר דברים על הדרך. אבל מצד שני- זה מאוד ביגר אותי ולא הייתי בת זקונים טיפוסית.
&nbsp
אצלנו כיום הקשר לא משהו בין האחים-הוא השתפר מאז הלידה של הקטנה, כאילו "עליתי כיתה" מבחינתם, אפשר לומר (יש הפרש של 8-9 שנים ביני לביניהם) אבל יש עוד מה לשפר ועל מה לעבוד.
&nbsp
אני חושבת שאם לקטנה יהיה אח/ות- אני אשתדל לדאוג לקשר טוב ביניהם ואשים על זה דגש.

 

[עדיקים]

ואצלנו

לי יש משני המינים ולדעתי זה ממש משנה במאזן המשפחתי לעומת ילדים מאותו מין.
אני תמיד אומרת שכמו שזוגות רבים וזה בריא ככה גם הילדים רבים ביניהם מה שחשוב לנו ואנחנו מדגישים להם תמיד זה שהאח/אחות הם החשובים להם ביותר בעולם כדי שילמדו לאהוב לכבד ולקיים מערכת יחסים חמה ואוהבת אחד עם השניה.
אני לא מרגישה שיש קנאה רבה ביניהם. יש קנאה טבעית ורגילה. יודעים לפרגן אחד לשני כשצריך.
אצלנו דווקא הקטן הוא החזק יותר בלימודים וזה קשה לי מאוד כי אני לא יודעת איך להתמודד עם הקשיים של הגדולה גם ככה אז עם החוזק שלו זה קשה לי עוד יותר.
אני משתדלת לא להתערב כשרבים אבל כמובן חוטאת כל פעם מחדש. בעבר בעלי היה מעניש ודורש רק מהגדולה עד שהארתי את עיניו שזה לא הוגן. הוא עדיין לא תמיד הוגן אבל הרבה פחות מפעם.
שנינו שמים דגש גדול מאוד על היחסים בין הילדים ורוצים שיהיו מדהימים ככל האפשר. אני באתי מבית שלא חיברו ביננו בילדותנו והיום כשאנחנו גדולים בנינו בכוחות עצמנו מערכות יחסים וזה בכלל לא פשוט ולא קל לעשות את זה בגיל הזה.

 

[michal@gal]

זה הטריד אותי מאד כשהיו קטנים

כשהבנות היו ממש קטנות, היחסים ביניהן היו על סף מריבה רוב הזמן.
הגישה שלי הייתה להשתדל לא למצוא אשמה (בדרך כלל הקטנה הייתה האשמה

). לנסות לתת להן לפתור לבד. היו כמה שנים מאד קשות.
הפעם הראשונה שבה נכנסתי לפורומי הורות הייתה בנסיון למצוא את פתרון הקסם למניעת המריבות ביניהן.
כשגדלו היחסים ביניהן נעשו טובים וקרובים.
&nbsp
בין הבנים היה דומה. היו מריבות אינסופיות. זה נמשך הרבה יותר שנים מאשר עם הבנות, אבל משתפר עם השנים.
&nbsp
יצאנו לטיולים משפחתיים משותפים. גם כשהבנות הגיעו לגיל ההתבגרות, היה לנו חשוב שיצאו איתנו ותמיד היה נראה שהן נהנות מהפעילויות המשותפות. אפילו היו מאוכזבות אם הייתה להן מחוייבות אחרת ולא יכלו להשתתף.
&nbsp
אצלי ישנו 2 בחדר, למרות שיכולתי להפריד. אני מרגישה שהשיחות ביניהם בלילה לפני השינה תרמו הרבה ליחסים הטובים ביניהם.
&nbsp
עכשיו כשהבית מתחיל להתרוקן והצעיר נשאר כילד יחיד רוב הזמן, אני מרגישה שהקשרים עם האחים מאד חסרים לו והוא מחכה בקוצר רוח לסופ"ש כשהם חוזרים הבייתה.

 

[debby12]

ומה איתך? הם בטח חסרים גם לך?

מסיטה קצת את נושא הדיון כי סקרנית איך מתרגלים לזה שהילדים פרחו מהקן, וכמה זמן לוקח להתרגל/להתאפס וכו'.

 

[michal@gal]

אני עדיין מתרגלת

כשהגדולה עזבה את הבית זה כמעט לא היה מורגש, נשארו עוד שלושה והבית המשיך להרגיש מלא.
עכשיו, בהפרש של חודשיים, שניים פרחו מהקן.

זה תופס אותי מחדש כל פעם בבוקר, כשאני מכינה רק 3 כוסות קפה.
הבית שקט, כמעט לא צריך לבשל, אין מריבות שצריך להפריד.
המקרר הרבה יותר ריק. אני עדיין לומדת איזה כמויות צריך לקנות בסופרמרקט ואיזה כמויות לבשל בבית עם כל כך מעט אנשים.

מצד שני, נוצרת קירבה יותר חזקה ביני לבין הבן הצעיר, אז יש גם יתרונות לעניין.
הוא תמיד היה בצל של הגדולים ועכשיו יותר זוכה לעמוד בזכות עצמו.