יחסי עם אימי

[לביאה במנוסה]

יחסי עם אימי

במשך שנות ילדותי ונעוריי היו לי יחסים טעונים ביותר עם אימי שנחשבה בעיני כל כאמא דואגת חמה ועוטפת.....ואכן היא הייתה כזו רק שאני לא הסתדרתי איתה בכלל. לא עבר יום בלי ויכוח, לא עברה שנה משנות נעוריי שהיא חשבה "אה, זה עוד יסתדר, הילדה פשוט בגיל הנעורים ולא קל לה". אז לא! זה לא שייך לגיל הנעורים, היחסים בינינו פשוט היו גרועים. לפני שלוש שנים במסגרת חיפושיי אחר העומק הרוחני והנפשי שלי הגעתי לקורס שהוא בעצם פרה קורס <קורס הכנה> לנומרולוגיה, זה היה קורס למודעות עצמית עם מורה מ ד ה י מ ה שלימדה אותי דבר או שניים על עצמי ועל הסביבה הקרובה ונתנה לי כלים להתמודד עם המציאות שבחוץ. באחת השיחות הבנתי שהבעייה עם אימי נעוצה בשתינו, היא רואה בי את כל החוזק שאין בה ואני רואה בה חולשות שקשה היה לי לקבל בזמנו. לאחר כמה שיחות "נבירה" שכאלה התחלתי להתנהג באופן שונה עם אימי, יותר רכה יותר חמה ועוטפת. התוצאות לא איחרו לבוא והיחסים השתפרו פלאים, היא הרגישה פחות מאויימת לידי והתחילה להחמיא לי <מה שכל השנים עשתה בהחבא כי פחדה מתגובותיי> ולפרגן לי בגלוי. היום, למדתי לא לשפוט אותה וגם לא לנסות לשנות אותה.......זו היא ואני רוצה לקבל אותה איך שהיא ולאהוב אותה ככה בלי שינויים. שנה טובה לכם