יחסי רוסיה ובריה"מ - מערב אירופה.

[ne ro]

יחסי רוסיה ובריה"מ - מערב אירופה.

פעם התווכחתי באיזה פורום על טיב היחסים בין מדינות מערב אירופה לארה"ב. נטען שם שגם היום- מערב אירופה - נמצאת תחת הגמוניה מאוד חזקה של ארה"ב- ואילו אני טענתי שגם בזמן המלחמה הקרה התקשורת המערב אירופית (בעיקר זו השמאלנית) הייתה אנטי אמריקנית באופן חריף, למרות שחלק גדול ממדינות מערב אירופה היו חברות בברית נאט"ו. בעשור האחרון ובפרט מאז בחירתו השנייה של בוש לנשיאות ארה"ב והמלחמה בעיראק- רגש אנטי אמריקני נהפך להיות פאן-מערב אירופי- וזה- נראה לי- ידוע בכל העולם. רציתי לדעת- מה היו היחסים בין מדינות כמו צרפת או שאר מדינות מערב אירופה לבריה"מ ? ידוע לי שבכירי המפלגה הקומוניסטית הסובייטית יכלו לנסוע לבקר בצרפת , ושאת המכוניות הסובייטיות הראשונות ("לאדה") סיפקה איטליה. האם היחסים הדיפלומטיים והכלכליים בין בריה"מ לאירופה היו כמו בין רוסיה של היום (הנחשבת בעולם ובעיקר בעיני אירופים רבים- גם ממערב היבשת- למדינה אירופית -בעיקר מבחינה תרבותית) - למערב אירופה?

 

[ne ro]

או יותר נכון- שאלה יותר ממוקדת- האם הייתה

בתקופה הסובייטית מדינה מערב אירופית שהיה לה קשרים בילאטרליים או דיפלומטיים עם בריה"מ כמו שיש היום לרוב מדינות מערב אירופה יחסים בילאטרליים ודיפלמטיים עם רוסיה?

 

[mishauli]

מטרת ברה"מ, שנרשמה עם הקמתה ב-1922 ולא בוטלה

עד לפירוקה ב-1991 הייתה צירוף כל מדינות העולם ל"ברית העולמית של רפובליקות סובייטיות סוציאליסטיות". הייתה זו הכרזת מלחמה לכל העולם שמעבר לגבול, והתגובה הייתה בהתאם: עוינות וניתוק יחסים. עוד לפני כן ב-4 רפובליקות שאוחדו בברה"מ (רוסיה, אוקראינה, בלארוס ועבר-קווקז) הולאם ללא פיצוי כל רכוש הפרטים והתאגידים הזרים. לכן מדינות מערב-אירופה לא מיהרו להכיר בברה"מ. אבל לאט-לאט החל המערב להכיר בה DE FACTO. בין היתר, כדי לקיים עמה סחר, כי למשטר הסובייטי היה כסף רב שנשדד מהאוכלוסייה המקומית וגם, כאמור, מהזרים. תהליך ההכרה הושלם, למעשה, ב-1933 אחרי עליית הנאצים לשלטון בגרמניה. גם "סרבניות ההכרה" האחרונות, למשל - צ'כוסלובקיה, בורגריה, בלגיה, רומניה, והונגריה, חששו מהיטלר ומיהרו להכיר בירובו הפוטנציאלי - ברה"מ. מאז ועד היום לברה"מ היו יחסים רגילים עם מערב אירופה. למיטב זכרוני, רק עם ספרד ועם פורטוגל לא היו יחסים כל עוד סאלאזאר ופרנקו היו בשלטון.

 

[אורי-]

על מה מבוססת הקביעה בקשר לאנטי-אמריקאיות?

 

[ne ro]

אני מניח שאתה קורא אנגלית

Europe In a 2003 article, Historian David Ellwood identified what he called three great roots of anti-Americanism: Representations, images and stereotypes (from the birth of the Republic onwards) The challenge of economic power and the American model of modernization (principally from the 1910s and '20s on) The organized projection of U.S. political, strategic and ideological power (from World War II on) He went on to say that expressions of the phenomenon in the last 60 years have contained ever-changing combinations of these elements, the configurations depending on internal crises within the groups or societies articulating them as much as anything done by American society in all its forms.[71] Sergio Fabbrini, in a 2004 article wrote that the perceived post 9/11 unilateralism of the 2003 invasion of Iraq fed deep rooted anti-American feeling in Europe, bringing it to the surface. In his article, he highlighted European fears surrounding the Americanization of both the economy, culture and political process of Europe.[72] In her contribution to the seminal book Anti-Americanisms in World Politics edited by Peter Katzenstein and Robert Keohane in 2006, Sophie Meunier writes about French anti-Americanism that although it has a long history (older than the US itself) and is the most easily recognizable anti-Americanism in Europe, it may not have had real policy consequences on the United States and thus may have been less damaging than more pernicious and invisible anti-Americanism in other countries.[73] During the George W. Bush administration, public opinion of America declined in most European countries. A Pew Global Attitudes Project poll shows "favorable opinions" of America between 2000 and 2006 dropping from 83% to 56% in the United Kingdom, from 62% to 39% in France, from 78% to 37% in Germany and from 50% to 23% in Spain.[74] In Europe in 2002, vandalism of American companies was reported in Athens, Zürich, Tbilisi, and Moscow. In Venice an anti-globalist attacked a McDonald's restaurant owned by Italians[75] After WWII, when "American" and "liberation" were synonyms in French hearts, the Suez Crisis caused unhappiness among the French right, where there was unhappiness with the lack of American support during Dien Bien Phu; for the French left, it was the Vietnam War and 'US imperialism' that were the sources of resentment.[76] It certainly contributed to the French leaving NATO,[77] which cannot exactly be called anti-Americanism. Much later, the alleged weapons of mass destruction affair certainly dirtied the previously favorable image. In 2008, 85% of the French people considered the American government and banks to be most liable of the Financial crisis of 2007–2010.[78] Following the 2008 South Ossetia War, anti-Americanism was said to have grown amongst the intellectual-political class in Russia too.[citation needed] In response to the conflict with Georgia, Boris Kagarlitsky said: "Ironically, one of the dominant trends here is that we are anti-American because we want to be exactly like America. We are angry that Americans are allowed to invade minor nations and we are not."[79] In Turkey, Anti-American protestors held signs saying “Obama, new president of the American imperialism that is the enemy of the world’s people, your hands are also bloody. Get out of our country.” when Barack Obama visited Turkey.[80] Protestors also shouted phrases such as "Yankee go home" and "Obama go home".[81][82] J. Ceaser has claimed that anti-Americanism in Europe has been an influence on Islamic terrorists, though his views have been described as 'combative'.[41]​

 

[TaL53]

כמו שאתה רואה

בעיקר על קופי-פייסט מויקי ולא על איזשהם טיעונים מסודרים.

 

[ne ro]

בבקשה

http://www.freerepublic.com/focus/f-news/1555280/posts

 

[TaL53]

אתה צדק, אני אתקן את עצמי

>אתה מבסס את "טענותיך" בעיקר על קופי פייסט מבלוגים.

 

[ne ro]

אני ממליץ לך לקרוא את הספר

"Obsession antiaméricaine " או בגרסתו האנגלית "Anti Americanism " של הפילוסוף Jean-François Revel .

 

[TaL53]

אני ממליץ לך לקרוא את המאמר

Europe's american pacifier של josef joffe

 

[אורי-]

מאמרים בנושא לא תמיד מספקים

כמו שנראים היחסים הבינלאומיים, ובייחוד בתקופת המלחמה הקרה בה העולם התחלק באיזה אופן ל"צדדים", המדינות היציבות יותר פנו לצד של ארצות הברית. אירופה כיום לא דומה לאירופה של לפני 50 שנים מבחינת הרכב המדינות העצמאיות, והרכב האוכלוסיה בהם. מעבר לכך, מידע שמציג אנטי אמריקאיות בין היתר כי בביקור של אובמה בארה"ב היו שלטים שאומרים לאובמה ללכת הביתה, וקוראים בגנות האימפריאליזם? זה לא מבוסס. כיוון שהמאמרים האלה אינם נראים רציניים, אכתוב גם אני מהבטן (ואפשר לצטט אותי אח"כ, ולהתבסס על זה, כי גם אני היסטוריון, וגם זה כתוב על גבי הרשת?) אם הרגשות האנטי אמריקאים בצרפת הם "עתיקים מארצות הברית עצמה", אז לא מדובר במשהו נגד ארצות הברית אלא משהו אחר. אם הבעיה היא קפיטליזם/ אימפריאליזם - גם כאן לא מדובר רק בארצות הברית. חלק מהשינויים קורים בגלל שינוי דתי ודמוגרפי באירופה, אותם מהגרים הביאו עימם גם את הדעות הפוליטיות, רק שעתה הדעות האלה הן חלק מהדעות שקיימות בעמי אירופה, גם אם אינן הרוב או הדעות שקובעות מדיניות. לסיכום - אני לא מזהה דפוס "אנטי אמריקאי", ואני לא חושב שהרצון של מדינות להתחזק ולשמור על עצמאות תרבותית ומדינית, חייב לגרור "אנטי". ה"אנטי" מגיע ממקומות אחרים, כאלה שלא אמורים להמצא ביחסים רשמיים בין אירופה לארה"ב.