חתיכת שאלה הבאת
יחסו של הרמב"ם לנס היא אחת מהשאלות הקשות בהגותו, וצריך להקדים לה דברים על יחסו של הרמב"ם לחוקיות הטבע ולחכמתו ורצונו של אלוהים, אני אנסה לשרטט זאת בקצרה: הרמב"ם במו"נ עומד בין שתי שיטות , השיטה האריסטוטלית שטוענת שהעולם הוא קדמון ולא נברא כלל (מתוך שיקולים קוסמולוגיים – פילוסופיים) מול התפיסה שהעולם נברא. חוקרי הרמב"ם מימי כתיבת המו"נ עד ימינו חלוקים באשר לעמדתו האמיתית בעניין זה, שכן תמיד יש את התחושה בקריאת הרמב"ם שהוא מסתיר את דעותיו האמיתיות אלא רק רומז להם, זאת בעקבות הקדמתו למו"נ שם הוא טוען שהוא בהחלט יכניס סתירות מכוונות לטקסט על מנת להסתיר את הדעות האמיתיות בנושאים רגישים. על כן היו כאלה שסברו שהרמב"ם מסכים בסופו של דבר עם אריסטו, ששיטת הקדמות שלו מובילה לתפיסה שאין שום התערבות של האל במציאות , ובמילים אחרות: רק חכמתו המוחלטת של האל מתגלה במציאות, ע"י החוקים המתמידים שהטבע כפוף להם. מתנגדי פרשנות זאת, סומכים על כך שהרמב"ם באופן גלוי מתנגד לאריסטו בעניין זה, ומתאמץ אף להפריך את השיקולים שהובילו לתפיסת הקדמות. לטענתם הרמב"ם סובר שהעולם נברא [מתוך ההעדר המוחלט, בניגוד לתפיסות בהם תהליך הבריאה הוא בריאת יש מיש, דהיינו שהאל לקח חומר גולמי שהיה קיים וצר לו צורה – שהיא הטבע] וע"כ בעולם לא מתגלה רק "חכמתו" של האל, אלא אף "רצונו" החופשי. הרמב"ם במסגרת טענותיו כנגד הקדמות, מסביר שלולא היתה בריאה, ניסים לא היו באפשר, מה שסותר לטענתו את יסודות הדת! מה שמוביל למסקנה שלכאורה ע"פ הרמב"ם [לפחות ע"פ דעתו הגלויה] ישנם ניסים. אך כאן העניין עדיין לא מסתיים. הרמב"ם, גם אם הוא מאמין בבריאה, עדיין רואה בחוק הטבע ביטוי לחכמתו ורצונו המוחלטים של האל (שהם אחד לפי הרמב"ם), על כן מושג הנס הוא עדיין בעייתי, שכן יש פה לכאורה "שיפוצים" של האל בבריאה. עוד נקודה בעייתית היא המשקל העצום שיש לחוקי הטבע ומוחלטותם בעולמו של הרמב"ם (דרכם הוא מוכיח בין השאר את קיומו של אלוהים) הוא אף מקדיש פרקים רבים למלחמה בתאולוגים המוסלמים שנקראים "כלאם" מלחמה תקיפה כנגד הניסיון שלהם לערער את חוקיות הטבע, החוק הנצפה בטבע בשביל הרמב"ם הוא אכסיומטי, והבסיס של כל הגותו. על כן הוא לא יכול לקבל תפיסה של נס, הרואה בו שבירה של החוק, או פילוסופיה המצדיקה קיום ניסים ע"י שבירת עקרון ההכרח ( ההבחנה בין: הכרחי, אפשרי, נמנע) על כן בהתייחסויותיו לנס עולה תפיסה הרואה בנס : א. מאורע שנקבע ע"י האל בבריאה עצמה, ולא התערבות במהלך העניינים. – הנס למעשה הופך להיות חלק מהטבע שהאל קבע. ב. מאורע שמטרתו לשרת את הטבע, ולא לשבור אותו. (כדוגמת יציאת מצרים מעמד הר סיני שבא לייסד חברה מתוקנת, המובילה את האדם לידי השלמות שהטבע (!!!) שלו דורש ממנו.) ג. הנס הוא דבר נדיר, שבא רק במקרים בהם יש צורך לשלמות הטבע בו (ראה ב.) ד. כל שאר הניסים שלו ניתן לראות בהם צורך להתנהלות הטבע,מפורשים ברמב"ם כשהם יוצאים מפשוטם. ה. הנס כמובן איננו הורס את חוקיות הטבע ויוצר מציאות חדשה שכבר לא כפופה לחוקים הנוכחיים( כמו בתפיסת ימות המשיח של כמה זרמים, שבו סדרי עולם ישתנו) אלא הוא מאורע חד פעמי. הערה: העובדה שהרמב"ם לא הכיר את חוקי הטבע כפי שאנו מכירים אותם, איננו נוגע לשאלה, האם עקרונית ניתן לשבור אותם. כל מדע, ובמיוחד המדע המודרני משתדל לתאר את המציאות על בסיס חוקי בלתי ניתן לשבירה. כמו כן כמובן שהעובדה שגילינו שבחלל אין משיכה, עדיין לא טוענת שייתכן חוסר משיכה על כדור הארץ. הרמב"ם, ניתן לומר, הכיר את התנהגות הטבע שסביבו ממש כשם שאנו מכירים אותו, וראה וידע שהוא מתנהג על פי חוקיות מסויימת, אלא שההסבר המדעי שלו היה שונה (וכיום - מופרך). אך אין הבדל בינו לביננו בכך שכולנו (המדע העתיק והחדש) מודים שההתנהגות אותה הוא ראה נבעה מתוך חוק בלתי ניתן לשבירה. יאללה ביי.
