UNKNOWN360
New member
ייאוש-
קצת ארוך
שלום לחברי הפורום,
אני לא יודעת בדיוק מה אני מנסה להשיג מההודעה הזו,
אבל אני כבר מיואשת, וחשבתי שאולי יש פה אנשים עם ניסיון, ואולי תוכלו לתת לי עיצות מה לעשות.
אני בת 26, בכיתה א' התגלו אצלי לקויות למידה, זה התחיל מכך שהיה לי קושי לקלוט את האותיות,
וקשיים בכתיבה, קושי בסדר וארגון, וגם עם מתמטיקה תמיד היו לי בעיות.
זה נמשך לאורך היסודי, שם לא למדתי, הייתי קוראת ספרים ולא משתתפת ברוב השיעורים.
בתיכון הכניסו אותי לכיתה מקדמת, וגם שם זה נמשך כמובן, תמיד בתחילת שנה הייתי מארגנת, מתחילה לכתוב במחברות באופן מסודר,ש
ובשלב כלשהו, שלב מוקדם, הייתי מפסיקה, למבחנים הייתי לומדת בשניה האחרונה,
ואין לי מושג איך, בנס יש לי תעודת בגרות.
הקשיים נמשכים אל חיי הבוגרים, ומתבטאים בהתחלה של דברים, והפסקתם בשלב כזה או אחר, בדרך כלל בשלב מוקדם.
התחלתי ללמוד מספר פעמים, ואי הכנת מטלות היו דבר שבשגרה.
הפסקת הלימודים, בדרך כלל בשלב מוקדם.
עבדתי בכל מיני עבודות זמניות, בכולן הרגשתי איטית יותר מכל השאר, ולמרות שבחלק מהעבודות נשארתי תקופה ארוכה,
התפיסה שלי הייתה איטית, וכל ההתנהלות שלי איטית באופן משמעותי משאר העובדים.
אני לא זוכרת דברים שהייתי אמורה לזכור.
עכשיו אני גם עובדת, והאיטיות, והזכרון שלי ממשיך לתסכל אותי
אבל עם הזמן התסכול מתגבר, והדימוי העצמי צונח.
אני מרגישה לא יוצלחת.
אני מדוכדכת.
בדרך כלל אהבו אותי במקומות העבודה שעבדתי בהם, אבל תמיד נחשבתי איטית.
ואני מרגישה את זה שלא מרוצים מהעניין.
ויש גם את עניין הלימודים, שנורא נורא מתסכל ומדכא אותי.
אני לא מצליחה להתחיל ללמוד משהו ולסיים אותו.
אני מרגישה תקועה, ואני לא רואה איך אני מתקדמת מהמקום הזה.
והפחד שאני אצטרך לעבוד בעבודות מזדמנות כל החיים נורא נורא מייאש ומדכא אותי.
ואני יודעת שאני בחורה חכמה.
אבל משהו לא עובד, ואני לא מצליחה לשנות את זה.
אני לא יודעת מה לעשות.
אני באמת לא יודעת כמה תוכלו לעזור לי,
אבל הייתי חייבת לנסות.
תודה למי שקרא עד כאן.
שלום לחברי הפורום,
אני לא יודעת בדיוק מה אני מנסה להשיג מההודעה הזו,
אבל אני כבר מיואשת, וחשבתי שאולי יש פה אנשים עם ניסיון, ואולי תוכלו לתת לי עיצות מה לעשות.
אני בת 26, בכיתה א' התגלו אצלי לקויות למידה, זה התחיל מכך שהיה לי קושי לקלוט את האותיות,
וקשיים בכתיבה, קושי בסדר וארגון, וגם עם מתמטיקה תמיד היו לי בעיות.
זה נמשך לאורך היסודי, שם לא למדתי, הייתי קוראת ספרים ולא משתתפת ברוב השיעורים.
בתיכון הכניסו אותי לכיתה מקדמת, וגם שם זה נמשך כמובן, תמיד בתחילת שנה הייתי מארגנת, מתחילה לכתוב במחברות באופן מסודר,ש
ובשלב כלשהו, שלב מוקדם, הייתי מפסיקה, למבחנים הייתי לומדת בשניה האחרונה,
ואין לי מושג איך, בנס יש לי תעודת בגרות.
הקשיים נמשכים אל חיי הבוגרים, ומתבטאים בהתחלה של דברים, והפסקתם בשלב כזה או אחר, בדרך כלל בשלב מוקדם.
התחלתי ללמוד מספר פעמים, ואי הכנת מטלות היו דבר שבשגרה.
הפסקת הלימודים, בדרך כלל בשלב מוקדם.
עבדתי בכל מיני עבודות זמניות, בכולן הרגשתי איטית יותר מכל השאר, ולמרות שבחלק מהעבודות נשארתי תקופה ארוכה,
התפיסה שלי הייתה איטית, וכל ההתנהלות שלי איטית באופן משמעותי משאר העובדים.
אני לא זוכרת דברים שהייתי אמורה לזכור.
עכשיו אני גם עובדת, והאיטיות, והזכרון שלי ממשיך לתסכל אותי
אבל עם הזמן התסכול מתגבר, והדימוי העצמי צונח.
אני מרגישה לא יוצלחת.
אני מדוכדכת.
בדרך כלל אהבו אותי במקומות העבודה שעבדתי בהם, אבל תמיד נחשבתי איטית.
ואני מרגישה את זה שלא מרוצים מהעניין.
ויש גם את עניין הלימודים, שנורא נורא מתסכל ומדכא אותי.
אני לא מצליחה להתחיל ללמוד משהו ולסיים אותו.
אני מרגישה תקועה, ואני לא רואה איך אני מתקדמת מהמקום הזה.
והפחד שאני אצטרך לעבוד בעבודות מזדמנות כל החיים נורא נורא מייאש ומדכא אותי.
ואני יודעת שאני בחורה חכמה.
אבל משהו לא עובד, ואני לא מצליחה לשנות את זה.
אני לא יודעת מה לעשות.
אני באמת לא יודעת כמה תוכלו לעזור לי,
אבל הייתי חייבת לנסות.
תודה למי שקרא עד כאן.
