אביב וסתיו
New member
יידישע נשמה- סיפורו של אביגדור פוגל ז"ל
"ר` אביגדור היה סמל לשלושה דורות. בחייו בהתנהגותו וכאיש תם וישר. שמו מסמל זאת אבי- ג- דור הוא היה יקיר בית הכנסת בה` הידיעה שדאג לקרב לבבות ואישים לקהילה שלנו" (מתוך הספדו של מאיר קוט) תולדות חייו קשה לתאר את הווי בית הכנסת ואת הווי קהילת ה"הונגרים" מבלי להביא את דמותו של אביגדור פוגל. אותו יהודי בעל נשמה יידישאית וחמימות יהודית עממית מבית מדרשם של יהודי מרמורש החסידים, התמימים והישרים. אביגדור נולד בשנת 1911 בסיגט שבטרנסילבניה. אז הייתה שייכת לאימפריה האוסטרו הונגרית ולאחר מלחמת העולם הראשונה עברה לרומניה. בגיל 11 התייתם אביגדור מאמו והחל מגיל זה עזר בפרנסת הבית. אביו התקשה מאוד לטפל בו ובעוד שני אחיו הקטנים ממנו וכעבור זמן נישא בשנית ונולדו לו עוד שני ילדים. אביגדור שוחרר מן הצבא הרומני בעזרת ברכתו של הרבי מויז`ניץ ובגיל 23 נישא לנטע שילדה לו ארבעה ילדים – שלושה בנים ובת : כולם נספו בשואה. בתקופת השואה, בשנת 1940, השתלטה הונגריה על חבל טרנסילבניה. בתחילה נלקח אביגדור לפלוגות העבודה ההונגריות ובהמשך למחנות הריכוז הנאציים: אושוויץ, גונקירכן ומטהאוזן. לאחר השחרור בשנת 1945,כשהוא חולה, מזה רעב ושוקל כמה עשרות קילוגרמים. השתקם. הוא החליט לדבוק בחיים כפי שאומר הפסוק "ובחרת בחיים" הוא הבין כי משפחתו הושמדה וכי נשארו לו אך אחות אחת ושני אחים. ולכן בעקבות כל זאת, בשנת 1945 התחתן בשנית עם תרצה לבית פיינטוך נ"י ובהמשך נולדו לו ארבעה ילדים. החיים בהוידין, רומניה (שם התגורר לאחר מלחמת העולם השנייה) היו קשים ומפחידים, האנטישמיות הורגשה עדיין. אביגדור עבד בסחר והחזיק מפעל קטן למי סודה. השאיפה העזה לעלות ארצה נתקלה בקשיים ולא מומשה בקלות. לאחר שנים של בקשות מן השלטונות הקומוניסטים, עלה סוף סוף ארצה בשנת 1961 עם אשתו וארבעת ילדיו, ללא כל רכוש. הוא השתקע בבאר שבע והחל שוב בחריצות לעבוד כקצב. אט אט הוא צבר חוג לקוחות שהעריכו מאוד את חביבותו ויושרו. כי כל זאת עשה על מנת לפרנס בכבוד את משפחתו. בצד החיים האינטנסיבים וטרדות היום יום ניצל כל הזדמנות לעלות לקברי צדיקים. לעזור לנזקקים בקרב הקהילה ההונגרית הדתית שהסתופפה סביב בית הכנסת "קדושי אושוויץ". לקדם פני רבנים שהגיעו לעיר. לערוך ביקורי חולים ולהתנדב בארגון יע"ל (יד עזר לחולה) שהוקם בבית החולים סורוקה. כל זאת עשה בדרכו: ענווה ומאור פנים. הוא זכה לראות לחתן את ילדיו, לראות נכדים ונינים. אביגדור נפטר בשנת 2004 כשרבים מתושבי באר שבע מלווים אותו וזוכרים את פועלו. בבית הכנסת (עדות אישית מפי העורך) אביגדור היה אחד מאושיות בית הכנסת. יהודי בעל מראה יידישאי שנשם, חי וישן יידישקייט. אני זוכר אותו חוגר חגורת חציצה כדרך החסידים לפני התפילה, על מנת להפריד בין חלקו התחתון של הגוף לחלקו העליון וכן את הקיטל שלבש בימים נוראים. הוא היה חביב מאוד כלפי ילדים ושמח להעניק להם סוכריות. עוד אני זוכר שלא היה מחמיץ הזדמנות לשם מצווה בשביל לעזור ולעשות מעשים טובים. כבר הזכרתי שהיה מבקר חולים וכן גם מתפללים שנחלשו ולא יכלו להגיע לבית הכנסת, כמו למשל ר` אריה בן דוד אשר הוזכר כאן באתר במאמר מיוחד. תקופה מסויימת הופקד אביגדור על ענייני הסעודה השלישית בבית הכנסת. תדיר היה מגיע לבית הכנסת נושא מגש עטוף בניילון ובו צלחות עם דג מלוח, מלפפון ועגבניה. לעיתים היה מביא קוגל משובח וליקר דובדבנים שהכין בביתו, מידי פעם היה יוצא אל המניין בחוץ (מניין מוצאי השבת) כשהוא מפציר באנשים לטעום מעט מן הליקר או מן השתייה. בענייני מחלוקת בין מתפללים, ויתר לא אחת על כבודו למען הזולת. פעם אחת הייתה מחלוקות קטנה בעניין מי יקנה עלייה לתורה. שמעתי אותו אומר בקול: "מוותר! מוותר!" השיר האהוב עליו היה "גיט אריין" שאותו תיבל בשיר "טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף" בשיחה עם ביתו חווה שמעתי כי את השיר הזה ששימש מוטו בחייו המשיך לשיר עד יומו האחרון כשהוא לאחר אירוע מוחי קשה. מתוך ההספד שנשא מר מאיר קוט "אביגדור היה בשבילי ידיד אמת, נאמן... הוא היה שותפי מאבני היסוד. עמוד בטון לבניית בית הכנסת לזכר קדושי אושוויץ, בשבילו זה היה כבשן אש, ושהוא ניצל מכבשן האש לאחר שאיבד בכבשן זה את הוריו אשתו וילדיו. רק איש כמוהו: מאמין באדונ-י יכול היה לעבור גיהנום זה, להישאר בחיים ולבנות בית בישראל, דור של צדיקים, שומר שבת ומצוות, דור של יראי שמיים לומדי תורה... זכורה לי מאוד ההתלהבות שלך בשמירה על ערכי הקודש. הקידושים. הסעודה השלישית והקרבה לרבנים: מזמין אדמור"ים ורבנים להטיף מוסר למתפללי בית הכנסת ועורך קידושים בעוד הוא מכין את מיטב המאכלים. הוא היה אחד ממייסדי בית הכנסת. איש תורה המשתתף בלימודי הגמרא, הדינים ופרשיות השבוע שנערכו בבית הכנסת על ידי הרב של בית הכנסת. אני זוכר איך שליווה אותי בהרחבת בית הכנסת ובניית הגדר מסביב להיכל הקודש. דבר לא עשה בעצמו אלא התייעץ ושיכנע לגבי מה שדרוש לבית הכנסת. הן בריהוט והן בשיפוצים. בעל צדקה, איש גמילות חסד תרם לבית הכנסת, לישיבות ולתלמודי תורה והירבה מתן בסתר. כך החזיק משפחות עניים בעיר. זהו דבר שאף אחד לא ידע מזה... ר` אביגדור- אנו עומדים קרובים אליך ומבקשים ממך: לך אל כסא הכבוד הקרוב אליך ובקש מריבונו של עולם, לרחם על בניו בני ישראל. יאמר די לכל הצרות וישלח רפואה שלמה לחולים ולפצועי צה"ל וישועה לעם ישראל יהי זכרך ברוך!
"ר` אביגדור היה סמל לשלושה דורות. בחייו בהתנהגותו וכאיש תם וישר. שמו מסמל זאת אבי- ג- דור הוא היה יקיר בית הכנסת בה` הידיעה שדאג לקרב לבבות ואישים לקהילה שלנו" (מתוך הספדו של מאיר קוט) תולדות חייו קשה לתאר את הווי בית הכנסת ואת הווי קהילת ה"הונגרים" מבלי להביא את דמותו של אביגדור פוגל. אותו יהודי בעל נשמה יידישאית וחמימות יהודית עממית מבית מדרשם של יהודי מרמורש החסידים, התמימים והישרים. אביגדור נולד בשנת 1911 בסיגט שבטרנסילבניה. אז הייתה שייכת לאימפריה האוסטרו הונגרית ולאחר מלחמת העולם הראשונה עברה לרומניה. בגיל 11 התייתם אביגדור מאמו והחל מגיל זה עזר בפרנסת הבית. אביו התקשה מאוד לטפל בו ובעוד שני אחיו הקטנים ממנו וכעבור זמן נישא בשנית ונולדו לו עוד שני ילדים. אביגדור שוחרר מן הצבא הרומני בעזרת ברכתו של הרבי מויז`ניץ ובגיל 23 נישא לנטע שילדה לו ארבעה ילדים – שלושה בנים ובת : כולם נספו בשואה. בתקופת השואה, בשנת 1940, השתלטה הונגריה על חבל טרנסילבניה. בתחילה נלקח אביגדור לפלוגות העבודה ההונגריות ובהמשך למחנות הריכוז הנאציים: אושוויץ, גונקירכן ומטהאוזן. לאחר השחרור בשנת 1945,כשהוא חולה, מזה רעב ושוקל כמה עשרות קילוגרמים. השתקם. הוא החליט לדבוק בחיים כפי שאומר הפסוק "ובחרת בחיים" הוא הבין כי משפחתו הושמדה וכי נשארו לו אך אחות אחת ושני אחים. ולכן בעקבות כל זאת, בשנת 1945 התחתן בשנית עם תרצה לבית פיינטוך נ"י ובהמשך נולדו לו ארבעה ילדים. החיים בהוידין, רומניה (שם התגורר לאחר מלחמת העולם השנייה) היו קשים ומפחידים, האנטישמיות הורגשה עדיין. אביגדור עבד בסחר והחזיק מפעל קטן למי סודה. השאיפה העזה לעלות ארצה נתקלה בקשיים ולא מומשה בקלות. לאחר שנים של בקשות מן השלטונות הקומוניסטים, עלה סוף סוף ארצה בשנת 1961 עם אשתו וארבעת ילדיו, ללא כל רכוש. הוא השתקע בבאר שבע והחל שוב בחריצות לעבוד כקצב. אט אט הוא צבר חוג לקוחות שהעריכו מאוד את חביבותו ויושרו. כי כל זאת עשה על מנת לפרנס בכבוד את משפחתו. בצד החיים האינטנסיבים וטרדות היום יום ניצל כל הזדמנות לעלות לקברי צדיקים. לעזור לנזקקים בקרב הקהילה ההונגרית הדתית שהסתופפה סביב בית הכנסת "קדושי אושוויץ". לקדם פני רבנים שהגיעו לעיר. לערוך ביקורי חולים ולהתנדב בארגון יע"ל (יד עזר לחולה) שהוקם בבית החולים סורוקה. כל זאת עשה בדרכו: ענווה ומאור פנים. הוא זכה לראות לחתן את ילדיו, לראות נכדים ונינים. אביגדור נפטר בשנת 2004 כשרבים מתושבי באר שבע מלווים אותו וזוכרים את פועלו. בבית הכנסת (עדות אישית מפי העורך) אביגדור היה אחד מאושיות בית הכנסת. יהודי בעל מראה יידישאי שנשם, חי וישן יידישקייט. אני זוכר אותו חוגר חגורת חציצה כדרך החסידים לפני התפילה, על מנת להפריד בין חלקו התחתון של הגוף לחלקו העליון וכן את הקיטל שלבש בימים נוראים. הוא היה חביב מאוד כלפי ילדים ושמח להעניק להם סוכריות. עוד אני זוכר שלא היה מחמיץ הזדמנות לשם מצווה בשביל לעזור ולעשות מעשים טובים. כבר הזכרתי שהיה מבקר חולים וכן גם מתפללים שנחלשו ולא יכלו להגיע לבית הכנסת, כמו למשל ר` אריה בן דוד אשר הוזכר כאן באתר במאמר מיוחד. תקופה מסויימת הופקד אביגדור על ענייני הסעודה השלישית בבית הכנסת. תדיר היה מגיע לבית הכנסת נושא מגש עטוף בניילון ובו צלחות עם דג מלוח, מלפפון ועגבניה. לעיתים היה מביא קוגל משובח וליקר דובדבנים שהכין בביתו, מידי פעם היה יוצא אל המניין בחוץ (מניין מוצאי השבת) כשהוא מפציר באנשים לטעום מעט מן הליקר או מן השתייה. בענייני מחלוקת בין מתפללים, ויתר לא אחת על כבודו למען הזולת. פעם אחת הייתה מחלוקות קטנה בעניין מי יקנה עלייה לתורה. שמעתי אותו אומר בקול: "מוותר! מוותר!" השיר האהוב עליו היה "גיט אריין" שאותו תיבל בשיר "טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף" בשיחה עם ביתו חווה שמעתי כי את השיר הזה ששימש מוטו בחייו המשיך לשיר עד יומו האחרון כשהוא לאחר אירוע מוחי קשה. מתוך ההספד שנשא מר מאיר קוט "אביגדור היה בשבילי ידיד אמת, נאמן... הוא היה שותפי מאבני היסוד. עמוד בטון לבניית בית הכנסת לזכר קדושי אושוויץ, בשבילו זה היה כבשן אש, ושהוא ניצל מכבשן האש לאחר שאיבד בכבשן זה את הוריו אשתו וילדיו. רק איש כמוהו: מאמין באדונ-י יכול היה לעבור גיהנום זה, להישאר בחיים ולבנות בית בישראל, דור של צדיקים, שומר שבת ומצוות, דור של יראי שמיים לומדי תורה... זכורה לי מאוד ההתלהבות שלך בשמירה על ערכי הקודש. הקידושים. הסעודה השלישית והקרבה לרבנים: מזמין אדמור"ים ורבנים להטיף מוסר למתפללי בית הכנסת ועורך קידושים בעוד הוא מכין את מיטב המאכלים. הוא היה אחד ממייסדי בית הכנסת. איש תורה המשתתף בלימודי הגמרא, הדינים ופרשיות השבוע שנערכו בבית הכנסת על ידי הרב של בית הכנסת. אני זוכר איך שליווה אותי בהרחבת בית הכנסת ובניית הגדר מסביב להיכל הקודש. דבר לא עשה בעצמו אלא התייעץ ושיכנע לגבי מה שדרוש לבית הכנסת. הן בריהוט והן בשיפוצים. בעל צדקה, איש גמילות חסד תרם לבית הכנסת, לישיבות ולתלמודי תורה והירבה מתן בסתר. כך החזיק משפחות עניים בעיר. זהו דבר שאף אחד לא ידע מזה... ר` אביגדור- אנו עומדים קרובים אליך ומבקשים ממך: לך אל כסא הכבוד הקרוב אליך ובקש מריבונו של עולם, לרחם על בניו בני ישראל. יאמר די לכל הצרות וישלח רפואה שלמה לחולים ולפצועי צה"ל וישועה לעם ישראל יהי זכרך ברוך!