כנף של מלאכית
New member
ייייייייייייייייייייש היה לי ראיון עבודה
אתמול (20/10) היה לי ראיון עבודה!!!
זה התחיל ביום חמישי כשהתקשרו אלי ממשרד כח האדם והודיעו לי: "היום או מחר תתקשר אליך מישהי ותבוא לדבר אתך על משרת הטיפול, תהיי אליה הכי נחמדה שאת יכולה ושתדעי שיש לה דרישות, היא לא עובדת אצל כל אחד/ת"
כל כך התרגשתי "ורצתי" להסתכל על עצמי במראה.
"אמא'לה, שמע ישראל, איך אני נראת", התקשרתי לספר וקבעתי לאחה"צ תור לצבע ושיסדרו קצת את התלתלצ' שלי.
בערב התכוננתי לפגישה ועשיתי לעצמי כמה "שיחות סימולציה", בכדי שלא אומר חו"ח משהו שיכול לפסול אותי על הסף.
היא הרי "לא עובדת אצל כל אחד/ת".
ביום שישי בבוקר התלבשתי בבגדים יפים, התאפרתי והתבשמתי, הצצתי במראה שעל הקיר ושאלתי את המטפלת שעוזבת אם אני נראית בסדר "אנג'לה את יפפפה כומו flower כומו engel", ככה היא אמרה לי,
אבל אני המשכתי להתרגש והיו לי פרפרים בבטן בדיוק כמו כשהייתי נערה, וכמו ביום שקבענו לראשונה בעלי (לשעבר) ואני להפגש.
בשעה 11.00 היא התקשרה, לפני הכל שאלה כמה המשכורת, כמה אנשים אנחנו בבית ובאיזו שעה אני הולכת לישון בד"כ? עניתי מהר "רק אני, רק אני בבית ואני לא הולכת מאוחר לישון", קבעה שתגיע בשעה 13.30.
לבסוף הגיעה ב 14.45, לא התנצלה וניגשה ישר לראיון.
את לא זקנה אמרה, אמא'לה זה טוב או לא טוב חשבתי בליבי.
את לבד, כמה ילדים, נכדים, באים לפעמים לאכול כאן, כמה אנשים באים?
את משתמשת בטיטולים, כמה ביום, כמה פעמים בשבוע אמבטיה, יש טלויזיה בחדר, ואיטרנט?
וואי עוד ועוד ועוד שאלות ואני כבר רק רוצה שהריאיון עבודה הזה ייגמר ושתגיד לי שהתקבלתי.
לבסוף בשעה 15.20 קמה (כל כך קטנה, היא עומדת?), אמרה שתחשוב ותחזיר לי תשובה ביום ראשון.
אתמול (20/10) היה לי ראיון עבודה!!!
זה התחיל ביום חמישי כשהתקשרו אלי ממשרד כח האדם והודיעו לי: "היום או מחר תתקשר אליך מישהי ותבוא לדבר אתך על משרת הטיפול, תהיי אליה הכי נחמדה שאת יכולה ושתדעי שיש לה דרישות, היא לא עובדת אצל כל אחד/ת"
כל כך התרגשתי "ורצתי" להסתכל על עצמי במראה.
"אמא'לה, שמע ישראל, איך אני נראת", התקשרתי לספר וקבעתי לאחה"צ תור לצבע ושיסדרו קצת את התלתלצ' שלי.
בערב התכוננתי לפגישה ועשיתי לעצמי כמה "שיחות סימולציה", בכדי שלא אומר חו"ח משהו שיכול לפסול אותי על הסף.
היא הרי "לא עובדת אצל כל אחד/ת".
ביום שישי בבוקר התלבשתי בבגדים יפים, התאפרתי והתבשמתי, הצצתי במראה שעל הקיר ושאלתי את המטפלת שעוזבת אם אני נראית בסדר "אנג'לה את יפפפה כומו flower כומו engel", ככה היא אמרה לי,
אבל אני המשכתי להתרגש והיו לי פרפרים בבטן בדיוק כמו כשהייתי נערה, וכמו ביום שקבענו לראשונה בעלי (לשעבר) ואני להפגש.
בשעה 11.00 היא התקשרה, לפני הכל שאלה כמה המשכורת, כמה אנשים אנחנו בבית ובאיזו שעה אני הולכת לישון בד"כ? עניתי מהר "רק אני, רק אני בבית ואני לא הולכת מאוחר לישון", קבעה שתגיע בשעה 13.30.
לבסוף הגיעה ב 14.45, לא התנצלה וניגשה ישר לראיון.
את לא זקנה אמרה, אמא'לה זה טוב או לא טוב חשבתי בליבי.
את לבד, כמה ילדים, נכדים, באים לפעמים לאכול כאן, כמה אנשים באים?
את משתמשת בטיטולים, כמה ביום, כמה פעמים בשבוע אמבטיה, יש טלויזיה בחדר, ואיטרנט?
וואי עוד ועוד ועוד שאלות ואני כבר רק רוצה שהריאיון עבודה הזה ייגמר ושתגיד לי שהתקבלתי.
לבסוף בשעה 15.20 קמה (כל כך קטנה, היא עומדת?), אמרה שתחשוב ותחזיר לי תשובה ביום ראשון.