ייעוץ
שלום, אשמח להתייעץ. שמי רותם בת 26. התייתמתי מאם בגיל 10 חודשים, עם אבי לא בקשר כל השנים. גדלתי אצל סבא וסבתא כל השנים, עד אשר השנה הם נפטרו. כעת אני אצל דודים שלי. יש לי תואר ראשון מאוניברסיטה בתחום טיפולי וממשיכה לתואר שני. לכאורה, נדמה שגדלתי טוב, למדתי, היו לי חברות- לגבי זוגיות אני קצת מבולבלת- כבר מגיל 17 החלום שלי היה להתאהב והמקסימום שלי היה הוא להידלק לימים או שבועות ספורים ודווקא בבחורים לא טובים. אבל אהבה אמיתית.. אני אפילו לא יודעת מה זה.. לפעמים היו מצבים כשהייתי קטנה יותר בשנות ה-20 הייתי נפגשת עם כמה בחורים במקביל מתוך תקווה שאמצא את האחד. הייתי גם מסוגלת להתנשק עם כמה במקביל. כשסבא שלי נפטר היה לי כואב אך לא הצלחתי להרגיש את זה עד הסוף. יש לי בחור- הוא בחור טוב ומוכן לעשות בשבילי הכול אבל הוא אובססיבי ומוצף בהמון רגשות, אוהב מאוד אינטימיות, רואה אותי כדבר מושלם, מוכן לעשות בשבילי הכול. זה קצת משעמם אותי. הוא חייב לדעת כל דבר שאני עושה ולבדוק ואני אדם חופשי, והוא גם אדם שרוצה להיות איתי תמיד לכל החיים. האם זה סגנון של בחור שמתאים בשבילי או שכדאי לי להמשיך ולחפש הלאה? כי כבר קרו בעבר מקרים שהייתי מתחילה קשרים ובחורים נקשרו אליי אך לא ברמה כזו.אני פשוט מחפשת להתאהב. האם זה אפשרי או חלום? האם אפשרי לשרוד זוגיות כשצד אחד אוהב אהבה עזה וצד שני לא? אבל מה הטעם בחיים האלו אם לא מסוגלים להרגיש באמת? האם יש אפשרות שאתאהב? כי אני מנסה לסיים את הקשר עם הבחור הזה מתוך תקווה שאמצא בחור ואתאהב, אך מצד שני הוא גם עושה בשבילי הרבה. פשוט אני קוראת מאמרים על קשר בין אהבה לנוכחות של האמא אז אני מתלבטת...אז יש לי סיכוי לממש את החלום שלי ולהרגיש? ואיך?אגב- אשמח גם שתשתפו אותי איך זה להיות אמא לילד או לילדה כשלך לא הייתה אמא. האם לא תהיה בעיה לתת יחס? אני מאוד אוהבת ילדים, אבל חוששת שאצליח להיות כמו שצריך ואכפתית. תודה.
שלום, אשמח להתייעץ. שמי רותם בת 26. התייתמתי מאם בגיל 10 חודשים, עם אבי לא בקשר כל השנים. גדלתי אצל סבא וסבתא כל השנים, עד אשר השנה הם נפטרו. כעת אני אצל דודים שלי. יש לי תואר ראשון מאוניברסיטה בתחום טיפולי וממשיכה לתואר שני. לכאורה, נדמה שגדלתי טוב, למדתי, היו לי חברות- לגבי זוגיות אני קצת מבולבלת- כבר מגיל 17 החלום שלי היה להתאהב והמקסימום שלי היה הוא להידלק לימים או שבועות ספורים ודווקא בבחורים לא טובים. אבל אהבה אמיתית.. אני אפילו לא יודעת מה זה.. לפעמים היו מצבים כשהייתי קטנה יותר בשנות ה-20 הייתי נפגשת עם כמה בחורים במקביל מתוך תקווה שאמצא את האחד. הייתי גם מסוגלת להתנשק עם כמה במקביל. כשסבא שלי נפטר היה לי כואב אך לא הצלחתי להרגיש את זה עד הסוף. יש לי בחור- הוא בחור טוב ומוכן לעשות בשבילי הכול אבל הוא אובססיבי ומוצף בהמון רגשות, אוהב מאוד אינטימיות, רואה אותי כדבר מושלם, מוכן לעשות בשבילי הכול. זה קצת משעמם אותי. הוא חייב לדעת כל דבר שאני עושה ולבדוק ואני אדם חופשי, והוא גם אדם שרוצה להיות איתי תמיד לכל החיים. האם זה סגנון של בחור שמתאים בשבילי או שכדאי לי להמשיך ולחפש הלאה? כי כבר קרו בעבר מקרים שהייתי מתחילה קשרים ובחורים נקשרו אליי אך לא ברמה כזו.אני פשוט מחפשת להתאהב. האם זה אפשרי או חלום? האם אפשרי לשרוד זוגיות כשצד אחד אוהב אהבה עזה וצד שני לא? אבל מה הטעם בחיים האלו אם לא מסוגלים להרגיש באמת? האם יש אפשרות שאתאהב? כי אני מנסה לסיים את הקשר עם הבחור הזה מתוך תקווה שאמצא בחור ואתאהב, אך מצד שני הוא גם עושה בשבילי הרבה. פשוט אני קוראת מאמרים על קשר בין אהבה לנוכחות של האמא אז אני מתלבטת...אז יש לי סיכוי לממש את החלום שלי ולהרגיש? ואיך?אגב- אשמח גם שתשתפו אותי איך זה להיות אמא לילד או לילדה כשלך לא הייתה אמא. האם לא תהיה בעיה לתת יחס? אני מאוד אוהבת ילדים, אבל חוששת שאצליח להיות כמו שצריך ואכפתית. תודה.