יכול היה להיגמר בכי רע
בד"כ אני נמנע מלהצטרף לצלילות קורסניקים, אך קיבלתי בקשה כ"כ בקשתית מאחד מהמדריכים- שלא יכולתי להגיד לא
.
בצלילה עצמה: מדריך-1, חניכים-3, גל"ש-1 (כסוגר).
המטרה: צלילת עומק כחלק מהסמכת מעבר מ- OW (
) ל- AOW (
).
מקום הצלילה: אגם פלאזנט, אריזונה.
ביום הצלילה קבוצות רבות של צוללים נמצאות באתר (נק' ויסטה לצורך העניין).
תנאי הצלילה באגם ביום הצלילה:
(אפילו לצוללים מנוסים מהווה אתגר), ראות- עה"פ (מרק), מתחת לטרמוקלינה אמנם מתבהר טיפה, אבל חושך מוחלט
תיאור צלילה
הקבוצה מעמיקה לאורך מצוף כבל.
לוקח זמן עד שכולם מתארגנים בתחתית, בעומק של בערך 10 מ'.
אני מתצפת כסוגר קבוצה ומשמש כגיבוי למקרה שמשהו ישתבש.
עד לכאן- הכול רגיל.
לפתע אני עד למחזה סוריאליסטי, שהחזיר אותי לימים של העדלאידע בפורים בבי"ס יסודי:
המדריך בוחר להוביל את הקבוצה בשרשרת מופלאה (ראה תמונה).
העיניים שילי- כמעט יוצאות מהמסכה וכמעט שיבלעתי ת'וסת מרוב תדהמה.
"נו טוף", אני מתנחם, "אולי כך מדריכים בארה"ב... לך תדע...
. בכול מקרה- הוא מדריך ואני סתם גל"ש מסתפח".
אח"כ אני עוקב אחר הקבוצה.
כול הפנסים פתוחים.
באיזשהוא שלב מגיעים לעומק של 24 מ'.
חושך מוחלט פרט לפנסים.
לפתע אני רואה רק פנס אחד שהאלומה שלו מסתובבת בבהלה לכול הכיוונים ומסיימת בתוך המסכה שלי (איך לא).
אני מחכה שהאלומה תרד מהעיניים שלי- אבל דבר לקיר.
באותו שלב לא ראיתי אלומות אור אחרות.
אני מתקרב לאלומה ומזהה את חניך III (חולייה שהלכה לאיבוד במצעד העדלאידע המפורסם).
הוא מושיט לי סנפיר שהתקלף מהרגל (הרצועה יצאה מהציר).
סודר.
אח"כ הסתבר שהחניך הסתבך במיתר שמקורו בגלגלת טכנית שנפרסה מימים ימימה.
סודר.
הצצה חטופה למד הלחץ שלו- מגלה שלא נשאר יותר מדי אוויר.
נותן אוקטופוס ומרדיד לכחול (או נכון יותר ירוק/אפור/חום, איך שתרצו לקרוא לזה, רק לא כחול).
מצאתי לנכון שאין טעם לוותר על חניית בטיחות וזאת בוצעה במלואה.
ע"פ המים אני רואה מקבץ בועות של אולי 5 מ' ממני. לאחר 2-3 ד' שארית העדלאידע יוצאת מן המים, מיותר לציין שהמדריך היה על סף פאניקה, אבל נרגע לאחר שהובהר לו שהכול בסדר.
וכך זכיתי בהזמנה חינמית לאי אוטילה (עכשיו צריך למצוא את הזמן לכך
).
בד"כ אני נמנע מלהצטרף לצלילות קורסניקים, אך קיבלתי בקשה כ"כ בקשתית מאחד מהמדריכים- שלא יכולתי להגיד לא
בצלילה עצמה: מדריך-1, חניכים-3, גל"ש-1 (כסוגר).
המטרה: צלילת עומק כחלק מהסמכת מעבר מ- OW (
מקום הצלילה: אגם פלאזנט, אריזונה.
ביום הצלילה קבוצות רבות של צוללים נמצאות באתר (נק' ויסטה לצורך העניין).
תנאי הצלילה באגם ביום הצלילה:
תיאור צלילה
הקבוצה מעמיקה לאורך מצוף כבל.
לוקח זמן עד שכולם מתארגנים בתחתית, בעומק של בערך 10 מ'.
אני מתצפת כסוגר קבוצה ומשמש כגיבוי למקרה שמשהו ישתבש.
עד לכאן- הכול רגיל.
לפתע אני עד למחזה סוריאליסטי, שהחזיר אותי לימים של העדלאידע בפורים בבי"ס יסודי:
המדריך בוחר להוביל את הקבוצה בשרשרת מופלאה (ראה תמונה).
העיניים שילי- כמעט יוצאות מהמסכה וכמעט שיבלעתי ת'וסת מרוב תדהמה.
"נו טוף", אני מתנחם, "אולי כך מדריכים בארה"ב... לך תדע...
אח"כ אני עוקב אחר הקבוצה.
כול הפנסים פתוחים.
באיזשהוא שלב מגיעים לעומק של 24 מ'.
חושך מוחלט פרט לפנסים.
לפתע אני רואה רק פנס אחד שהאלומה שלו מסתובבת בבהלה לכול הכיוונים ומסיימת בתוך המסכה שלי (איך לא).
אני מחכה שהאלומה תרד מהעיניים שלי- אבל דבר לקיר.
באותו שלב לא ראיתי אלומות אור אחרות.
אני מתקרב לאלומה ומזהה את חניך III (חולייה שהלכה לאיבוד במצעד העדלאידע המפורסם).
הוא מושיט לי סנפיר שהתקלף מהרגל (הרצועה יצאה מהציר).
סודר.
אח"כ הסתבר שהחניך הסתבך במיתר שמקורו בגלגלת טכנית שנפרסה מימים ימימה.
סודר.
הצצה חטופה למד הלחץ שלו- מגלה שלא נשאר יותר מדי אוויר.
נותן אוקטופוס ומרדיד לכחול (או נכון יותר ירוק/אפור/חום, איך שתרצו לקרוא לזה, רק לא כחול).
מצאתי לנכון שאין טעם לוותר על חניית בטיחות וזאת בוצעה במלואה.
ע"פ המים אני רואה מקבץ בועות של אולי 5 מ' ממני. לאחר 2-3 ד' שארית העדלאידע יוצאת מן המים, מיותר לציין שהמדריך היה על סף פאניקה, אבל נרגע לאחר שהובהר לו שהכול בסדר.
וכך זכיתי בהזמנה חינמית לאי אוטילה (עכשיו צריך למצוא את הזמן לכך
