אין שום בעיה
את יכולה לקלל לאוויר העולם אם את חושב שזה יקל עלייך. מה שמזכיר לי , פעם באחת ההתכתבויות הוירטואליות עם חבר טוב , שנינו היינו עצבניים. לא אחד על השני , אלא מתוחים כאלו , עם משקעים. זרקתי לו אי מייל - בוא מלחמת כריות , לא , לא , בוא מלחמת קללות. בא לי לריב. ואז במשך כמה שעות החלפנו אי מיילים של קללות אחת לשני , שהרבה אוזניים היו מאדימות למשמע ה"פשוטות" שבהן. רק קללות , שום דבר אחר. וכל פעם האחד ניסה להתעלות על השני בהמצאות של הקללות הכי מופרעות. אחורי זה הוא הודה לי ואמר שכזה ערב מהנה לא היה לו מזמן
ומתי שובפם? פשוט משחרר לפעמים , זה נכון. אז הלך? הלך. תבכי , תקללי , תתאבלי כמה שצריך. תרחמי על עצמך (לא נעשה לך כלום חוץ מאוזן קששבת ו
וירטואלי) ואחורי זה תאפסני את האהבה הזו שלכם באיזה צרור , תניחי על מדף , לפעמים תיזכרי גם אם תהיה אהבה חדשה (ותהיה ), לפעמים תשכחי. אבל אל תשכחי להסתכל גם קדימה קולהזמן.