ילדה בת שנה וחודשיים ולא מבינה את המילה "לא"

[rshany821]

ילדה בת שנה וחודשיים ולא מבינה את המילה "לא"

שלום רב, חדשה כאן וכבר ממש מתוסכלת (דיסלקטית אז סליחה על השגיאות)
יש לי שני בנות הגדולה בת 4 והקטנה בת שנה וחודשיים.
הקטנה מאוד דומיננטית (מהרגע שנולדה) שובבה ....
הבעיה המרכזית היא שהיא לא מבינה את המילים "לא", "אסור"....
היא מטפסת על כל דבר בבית ועושה דברים מאוד מסוכנים... הרמנו כבר כל מה שרק אפשר כלום לא עוזר...
לאחרונה גם הגננת שלה צינה שמאוד קשה איתה, ואי אפשר להוריד ממנה את העניים. היא תמיד עושה משהו שאסור ומסוכן (וכמובן שהיא אוהבת אותה וביקשה גם היא ממני לבדוק אך אפשר ללמד אותה את המילה "אסור")
ניסינו סוג של עונש (אני לא מאמינה גדולה בעונשים אבל אני כבר ממש נואשת...
העונש- כל פעם שהיא עושה משהו שאסור אנחנו אומרים לא (גם מרעים עם האצבע- נו נו נו) ואז היא כמובן נותנת חיוך (למרות שהטון והבעת הפנים שלנו מאוד לא מחייכים) ואז אנחנו לוקחים אותה לדקה ללול (שממנו היא לא יכולה לצאת). היא כמובן בוכה שנייה ואז ממתינה שיוציאו אותה. בשנייה שהיא בחוץ היא חוזרת על אותה הפעולה, או משהו אחר שאסור. וגם אנחנו שוב אסור.. לול. ככה כל ערב במשך שעתיים.
לפני זה הינו רק מורידים אותה מהמקום המסוכן אם המילה אסור... כלום לא עוזר.
מה עושים אני כבר עייפה ומצוברחת (ביתי הגדולה גם היא כבר הבינה את המצב. היא אומרת לי" אמא תשמרי על ... שלא תיפול ותקבל מכה אני כבר ישחק לבד) משפט כזה מפיל אותי מהרגליים...

בקיצור כל עצה תתקבל בברכה

תודה ויום נפלא

 

[ladybug4NLP]

בת 14 חודש לא מבינה "לא"-

או אולי לא משתפת פעולה?

מה בדיוק את מצפה לילדה בת 14 חודש שלא יכולה לשלוט בדחפים שלה?

גם לי היתה ילדה כזו (היום היא בת 35)-לא יכולנו להוריד ממנה את העיניים לשניה.
אז לא רק שלא הורדנו, אלא שארגנו בית שהיה fool proof - ז"א הכל היה מותאם כדי שלא יהיה מה לקלקל.
לא היו לנו עציצים, לא שמנו מפות על שולחנות נמוכים, קנינו טלויזיה ללא שלט, קנינו מטבח ולא היו ידיות על הדלתות או המגרות, רק נגיעה משופעת לפתיחה.
במה לא הצלחנו? היה יצאה מהמיטה כל יום בערב במשך שעתיים, טיפסה לכל מקום.
בסוף גדלה להיות ילדה מחוננת, מהירת מחשבה ומעשים והיום אמא לשני ילדים.

אני רוצה לציין שלא היו לה שום תוכניות או רצונות להרוס דברים, היא פשוט היתה סקרנית ולעיתים גם לא מחושבת כל כך.

נכדי גם הוא פעלתן מאד, לא נח שניה. כלתי בחכמתה פשוט למדה אותו מהר מאד לטפס בצורה מאד בטיחותית מגיל ממש קטנטן (הוא עוד מעט בן שנתיים)
לי קשה לראות כי יש לי פחד גבהים וגם לראות מישהו אחר מטפס גבוה (ואפילו על ספה כי זה גבוה לילד קטן) אבל זה עובד מצויין.
הוריו גם לא כל הזמן אומרים לא לא, אלא מה כן.
לא אומרים לו אל תשפוך את המים, אלא בוא נקח בזהירות ביחד.
הילד מביא צלחת קרמיקה מלאה בכל מיני דברים בלי להפיל ובלי לשבור.

אז:
הכיני את ביתך בצורה מושלמת לילדה (אולי) היפראקטיבית.
(היא מחייכת בצורה ממזרית והיא מבינה מה אומרים לה אבל לא יכולה/מסוגלת/רוצה לעשות מה שמבקשים ממנה

אל תענישו.
הרימו אותה בעדינות והעבירו אותה למקום אחר (הסחת דעת) בלי הסברים מיותרים.
היא אולי לא מבינה כל מילה, אבל הטון שלכם והפנים שלכם אומרים את הכל.

אם יש מקום שאתם בשום פנים לא מוכנים שתהיה שם ללא השגחה
אל תתרגזו
אל תתיאשו.

אני לא יודעת עם כמה ילדים נמצאת בתך בגן אבל אם הגננת לא מסוגלת להשתלט על בת 14 חודש (שאינה בעיתית בדברים אחרים ואלי אין לה אפילו התפרצות זעם) אז אולי הפעוטון הזה לא מתאים לה וכדאי להעביר אותה למקום אחר שיידע איך להעסיק אותה ולהתנהג אתה.

אם יש מקום שאתם לא מוכנים שתטפס/תעלה-תגדרו אותו או תמנעו ממנה גישה.

גם בגיל מבוגר יותר אם היה בבית שקט יותר מדקה-הייתי הולכת לבדוק ובדרך כלל מוצאת שיש סיבה לשקט

ואחרון אחרון חביב -איזה כיף שיש לך ילדה דומיננטית!
מה רצית? בטטת כורסא?

בהצלחה והרבה סבלנות, סבלנות, סבלנות וכמובן אהבה

 

[בעילום שם כרגע]

אני חושבת....

אני חושבת שהיא מאוד חכמה ! בורכת בילדה מאוד מתוחכמת מאוד נבונה שצריך לנווט אותה לדברים טובים בתוך זה .

ואני ממרומי 2 בנות בהפרש של כמעט 4 שנים בינהם יכולה להגיד לך שילד שני - זה לא פשוט
גם אצלי השנייה הקטנה בת 3.5 כעת והגדולה 7 הקטנה מאוד מאוד שובבה
מאוד סקרנית - תמיד הייתה . מאוד עצמאית ומאוד אימפולסיבית . הכל חייב להיות כאן ועכשו
סתם מקרה מאתמול
היתה איתי בבית בבוקר היתה כמה דקות לבד בסלון - כשבאתי לסלון ראיתי מספריים וקווצת שיער ליד .
היא גזרה לעצמה את השיער !!!!!( וזו כבר פעם שניה ) אז חייכתי כי באת בעיניי זה לא רציני ושאלתי למה ? אז ענתה שרצתה שיער קצר כמו אימא (יש לי קרה)
אז ענתי שפעם הבאה תבקש ונלך לספר .... חעם חיוך ענק .

אני הייתי מוצאת דברים טובים להגיד לקטנה שלך- מוצאת לה תעסוקה שיכולה לספק לה את הסקרנות - משחק חדש - אולי לא משחק אלא סיר שדופקים עליו והוא עושה רעש
אולי מגדל מכוסות חד פעמי - או קופסאות פלסטיק שאלו לא מישחקים מקופסא אלא דברים שמוצאים בבית שזה יותר מעניין להם .
קני בריסטול ענק ותני לה לצייר עליו - הם מתים על זה כי הדף גדול ופרוס על הריצפה כך גם הגדולה תשתתף ויהיה ציור יפה ומיוחד לשמור. .
תיהיי איתה שחקי איתה. הגדולה שלך אומנם גדולה אבל לדעתי לא יכולה להעסיק ילדה בת שנה וקצת . הגדולה מעסיחקה עצמה הקטנה לא יכולה יותר מכמה דקות של לבד (אם בכלל)
ובגן... בגן לדעתי ברגע שהיא תיראה ש"חזקים" וטובים איתה בבית א גם שם ישתנה . לטובה כמובן.

כל הדברים זה רק מנסיון שלי אני לא בתחום החינוך ....
הקטנה שלי ציירה על קירות - בגדים - מחברות לימוד של הגדולה מאוד מאוד מושכת תשומת לב ואנו ההורים בתפקיד מאוד חשוב לדעת לתת לשניהם את המקום לילד הגדול+ הקטן .
צריך אבל כל הזמן כל הזמן למצוא דרים טובים לחזק אותם כל זמן על כל דבר טוב אפילו הדבילי ביותר זה עוזר להם .

ספרי איך הולך... בהצלחה בתפקיד חיינו !

 

[rshany821]

אני חושב שלא הבנתן אותי

זה לא שהילדה חס וחלילה בלתי נסבלת ההפך הוא הנכון...

הכוונה שלי הייתה לתאר מצב שבו כל הבית למעלה וכל מה שלמטה מרופד 
זה לא שאני לא יודעת אך להעסיק אותה (האמא – כן כן אני גם היפראקטיבית) אז אני מבינה אותה מצוין.
פשוט אני ממש רוצה ללמד אותה לא, כי לצערי היו פעמים שפספסתי אותה בשנייה והיא קיבלה מכה רצינית, וגם הנושא שאם אני מתחילה להתעלם מהתנהגות "שלילית" היא מצאה שיטה חדשה ועכשיו היא מקצינה אותה עוד יותר.
לדוגמה: אני התחלתי להתעלם מזה שהיא מטפסת על שולחן סלון. ואחרי כמה ימים היא התחילה לעמוד על השולחן (במיוחד על הקצה). וזה כבר ממש מסוכן...
חשוב לציין שמהרגע שהיא חוזרת מהגן ועד לשינה תמיד משהו איתה או אני או בעלי (זה לא עוד סיפור על צומת לב)

השאלה אך מלמדים לא....

תודה

 

[בחיק החיות]

כשמתעלמים מהתנהגות לא רצויה - מה שאמור (!!) לקרות בדר"כ, זה שהילד יחמיר את ההתנהגות שלו. כך שאין מה להיבהל מזה. להיפך, את בדרך הנכונה

חשוב רק להיות עקביים ולהתמיד ותוך כמה ימים היא תבין.

בנוסף, כשזו התנהגות מסוכנת חשוב מאוד לא להתעלם כי אנחנו לא רוצים שתיפגע. להגיד לה במשפט "אנחנו לא עולים על שולחנות כי זה מסוכן" ומרגע זה כל פעם שעולה, לגשת בשקט ולהוריד אותה. לא לתת לזה יחס (לא לדבר איתה, לא להסביר לא ואסור, לא להיראות כועסת וחסרת סבלנות). פשוט להוריד. אפשר להגיד לה אם היא ממשיכה שאת רואה שקשה לה ולכן עכשיו הולכים לחדר ולתת לה כמה דק' הרחק מהמקום המסוכן.
גם התנהלות כזו היא סוג של התעלמות כי היא לא מקבלת תשומת לב שלילית או חיובית סביב ההתנהגות.

גם תשומת לב שלילית היא תשומת לב ולכן אל תפסלי את העובדה שהיא עושה את הדברים כי היא למדה שזה מקנה לה את תשומת הלב שלכם..

לגבי הלא - כאמור, היא סקרנית, היא מגלה עכשיו את העולם והיא מתחילה גם להבין שהיא יכולה לעשות דברים רק כי היא רוצה אותם.
היא מבינה את הלא יופי. היא פשוט בוחרת לא להקשיב לו

ואם פספסת ובטעות היא קיבלה מכה. זה שובר לב אבל אולי תסיק כך מסקנה שלהבא לא כדאי לעשות את מה שעשתה.
כמובן שחשוב מעל ומעבר למגן את הבית כדי למנוע כמה שיותר סכנות, בטח ובטח אל מול ילדה פעלתנית שכזו

שיהיה המון בהצלחה

 

[גרא.]

rshany821,גיל שנתיים+ גילה של בתך,ידוע כגיל

העצמאות הראשון.הזאטוטה שכב הולכת היטב,יכולה להגיע לכל מקום,בודקת למעשה בהתנהגות
שלה את גבולות המותר.כך היא עושה כפי תארת,מנסה ומתנסה בדברים אסורים.תגובתכם למעשיה
עקרונית היא נכונה.הכנסתה ללול שהיא חיזוק שלילי (לא עונש),אינה מספיקה מן הסתם.אלא אם כן
אתם יוצאים מהחדר,ומשאירים אותה לבד.חשוב להזהר שלא לשדר מסר כפול לילדה.כשכועסים,זה
אמור להיות אמיתי.חשוב לומר לה שהיא תשאר בחדר ולא תצא ממנו,עד שמי מההורים ירשה לה
לצאת.

 

[rshany821]

גרא משהו לא ברור לי מתשובתך

לא הבנתי את הנושא של הלול, האם להמשיך להגיד לה " לא אסור" ופעם הבעה כן להכניס אותה ללול ? או להפסיק עם הלול?
הרי אנחנו עשים את זה כשבועיים ואין תוצאות ....

בפורום אחר הציעו לי לתת לה ארגז לטפס עליו. זה נחמד אבל אחרי 5 דקות היא חוזרת למקומות שלא ניתן עוד למגן (מזנון TV) ושולחן סלון....

תודה...

 

[גרא.]

rshany821,חשובה ביותר הבעת הפנים שלך,

עלייך לשדר לילדה שאת כועסת על התנהגותה.אפשר גם לומר את זה,לא רק לא.מנסיוני,במצב
כזה מספיק לומר לה להכנס לחדר שלה,ולא לצאת עד שתגידי לה לצאת.הלול נתפס כמקום שישנים
בו ולא ככלי לעונש.לעומת זה,הבדוד הזמני שלה בחדר,שאינו נעים,עשוי לגרום לה להשמע יותר.

 

[rshany821]

תודה

 

[דאגני טאגרט]

גם הפיצי שלי ככה

שנה וחודשיים ושובבבבבבבבבבבב. אני חושבת שאת צריכה לשנות גישה. זה לא שהיא לא מבינה, היא מבינה טוב מאד. אבל עכשיו זאת הפעם הראשונה שהיא מבינה שהיא יכולה לעשות משהו שאסור לה. וזה מעניין וזה מצחיק וזה הכי טבעי בעולם. אין מה לעשות חוץ מלהגיד אסור ולהרחיק וזהו. גם אם זה מאתיים פעמים ביום. אני לא חושבת שצריך להעניש בצורה כזאת, אלא להסביר. למשל, להוריד אותה ולהסביר שזה מסוכן. ברור שאחרי שניה היא תעשה את זה שוב, אבל תחזרו על זה מספיק פעמים וזה ימאס לה. אם אצלי הוא לוקח למשל צבעים ומקשקש על הקיר, אני מזהירה פעם ראשונה שאני אקח, ואז באה ולוקחת, ומסבירה שבפעם הבאה הוא יקשיב לי ואז אני לא אקח לו. בלי עצבים, בלי צעקות. זה הדברים שהכי מעודדים אותם. זה שלב טבעי, וכל הילדים עוברים אותו. יש כאלו יותר שובבים ויש כאלו שאחרי לא אחד מפסיקים. היא פשוט חוקרת את העולם, את הגבולות, ואתכם. היא ילדה חכמה, אל תתיאשי. זה יעבור.

 

[דאגני טאגרט]

ועוד משהו

גם אצלנו, אחרי שהוא ממצה דבר אסור אחד, הוא עובר לדבר האסור הבא. אבל כשהוא ממצה משהו שמאות פעמים אמרנו לו שאסור, הוא בדרך כלל כבר לא חוזר אליו. זה כבר לא מעניין אותו. הוא יודע שנרחיק אותו. עוד משהו שאנחנו עושים- יוצאים החוצה המוןןןןןן. בבית מאד מראד קשה לנו להשתלט עליו, ויש המון דברים מסוכנים. אז יורדים הרבה גינה, יוצאים לטבע, לג'ימבורי, שם אנחנו נהנים לראות אותו משתולל בלי שום סכנה. אנחנו לא נמצאים איתו יותר משעה-שעתיים בבית כי זה מתיש אותנו נורא. בחוץ הרבה הרבה יותר קל.