ילדה בת שש שאוהבת לאכול

מוזי22

New member
ילדה בת שש שאוהבת לאכול

בתי בת השש אוהבת מאוד לאכול. אני תמיד שם לה בצלחת כמות שאמורה להספיק לה ולהשביע אותה. אם נורא טעים לה והיא מבקשת אני מוסיף לה עוד כף או שתיים. הבעיה היא שאם מישהו יושב לאכול 40 דקות, שעה, שעה וחצי אחרי שהיא אכלה,היא תמיד מעוניינת להשתתף. לפעמים אנו "נשברים" ונותנים לה ביס או שניים משלנו. אבל העניין חוזר על עצמו כל היום וזה בכלל לא משנה מה הבנאדם שלידה אוכל (ארוחה, מעדן, חטיף) היא כמעט אף פעם לא מעלימה עין מאוכל למרות שזה לא זמן הארוחה שלה. היא קצת מעל הממוצע לגילה מבחינת גובה ומשקל, אך מכיוון שמהתחלה נולדה "גדולה" אמרו לי שזה תקין. מבחינת התפתחות הכל היה תקין ולא חריג. היא גבוהה וזה המזל אחרת אולי היתה נראית שמנה. כיצד עליי לנהוג כשהיא דורשת לאכול מעבר לדרוש לה? זה לא הגיוני לבקש מבני הבית לא לאכול כשהיא בסביבה וזה גם לא הגיוני שתרצה תמיד לאכול/לנשנש. יש לציין שכשאנחנו מחוץ לבית היא לא מבקשת לאכול ובעצם אוכלת רק כשאני מציעה לה. היא למעשה יכולה להחזיק שעות מבלי לחשוב על אוכל או לבקש כי למעשה היא עסוקה בדברים אחרים. איך פותרים את המצב בבית?
 
ילדה בת שש שאוהבת לאכול

שלום רב, תזונה בריאה ונכונה הוא נושא שמעסיק את מרביתנו ההורים. אנו רוצים שילדינו יאכלו, ויאכלו במידה, לא מעט מידי ולא הרבה מידי, מה שנחוץ להתפתחות תקינה. לילדים שלנו יש רצונות וצרכים משלהם והם מבקשים שנאפשר ונכבד להם לשלוט בין היתר בכניסה וביציאה של מזון לגופם. עלינו לקבל ולכבד זאת. אם לא נעשה כן עלולים הילדים למצוא "מכרה זהב" . פעמים רבות הנושא מפסיק להיות התזונה. והעיסוק הוא סביב תשומת הלב או השליטה. מי יקבע ? ומי ישלוט? מתי? כמה ואיך ? הילד יאכל. בעקרון האדם /הילד רשאי לקבוע ולהחליט. בתך צעירה ולא שווה לסבך את מערכת היחסים ולהיכנס ,חלילה, למאבקי כוח מיותרים סביב סוגיית האוכל שנועד לשמור על החיים ולהסב הנאה. אני מציעה שתנסה לסגל סדר יום בו הארוחות מוגשות בשעות קבועות לכל בני המשפחה , כולל לבתך, כך לא תצטרך להעמיד את שניכם בפני הפיתוי : אותה לאכול ואותך להעיר. אני מציעה שתאמין ותסמוך על הבחירה שלה. אם תמשיך להיות מודאג תתייעץ עם תזונאית שתוכל לעזור לך להתארגן, ולהציע חלופות של מזונות בריאים. מילות סיום: בשנים אלה נבנה הדימוי הגופני והדימוי העצמי של בתך. היא בונה אותו בהתאם להערכה וליחס שלך אליה ,אל התנהגותה, ואל הרגליה. חשוב לתת את הדעת לא להקריב את הביטחון העצמי שלה על מזבח האוכל.בברכה, עינת גבע , יועצת משפחתית, מכון אדלר.
 
למעלה