ילדה בת 10

talr10

New member
ילדה בת 10

שלום , יש לי ילדה בת 10 ושני תאומים בנים בני 7 וחצי. מאז שהתאומים נולדו הילדה מרגישה איום תמידי ודורשת תשומת לב בכמויות אדירות , מתישה אותנו, עושה 'דווקא', מרעישה כל הזמן כדי שישמעו אותה, מסרבת ללכת לחברות ולחוגים ומעדיפה להיות כל הזמן עם האחים , למרות שרב הזמן היא רבה איתם. התחלנו לראות את הבעיות כבר בגיל 4 וחצי. היינו 3 פעמים בטיפול משפחתי כולל שיתוף שלה , ופעמיים ייעוץ של פסיכולוגית. שום דבר לא עוזר. הדברים רק משתנים ומקבלים עתה מימד של ילדה בגיל ההתבגרות. היא מתחצפת, מרשה לעצמה יותר , מנסה להשתלט על התאומים, מושכת לכיוונה אחד מהם נגד האחר, כל הזמן עסוקה איתם במקום ללכת לחברות. היא דורשת מאיתנו תשומת לב כל היום ואם אינה מקבלת, היא משמיעה קולות, רעשים כדי שנשים לב אליה. ניסינו הכל: שיחות, הסברים, גבולות, תמריצים, סידור סדר יום כתוב, עונשים, ועוד. מה עוד אפשר לעשות? אני בעיקר סבלתי מהתהגותה משום שהייתי יותר בבית, כולל שקרים לגבי שיעורים ומה קרה בבית הספר, כולל השתנה במכנסיים בגיל 8 , כולל הסתרת ממתקים וחטיפים שהיא לוקחת. אנו עייפים ומותשים , מרגישים שעשינו הכל בשבילה והיא רק בועטת , לא מרוצה, כועסת, רוגזת. אשמח לעזרתכם, תודה
 
" יחסים האתגר"

שלום רב, התנהגות היא שפה. הילדה אומרת בהתנהגותה " קשה לי, אני במצוקה, אני מחפשת את מקומי במשפחה. אני אוהבת אתכם, איני רוצה להפריע לכם. אני רוצה קשר אתכם. הבנתי בטעות שהדרך להשיג את התייחסותכם, מאז שהתאומות נולדו, היא להפריע. אני שואלת את עצמי האם אתם אוהבים אותי? האם אני חשובה לכם? האם אתם רוצים אותי? ואולי אתם מעדיפים את התאומים? " את התשובות לשאלות (הלא מודעות) שלה היא מקבלת מההתייחסות שלכם אליה. מה עושים? ראשית מבססים איתה יחסים טובים. עליכם להוכיח לה באותות ובמופתים שהיא חשובה, נחוצה ורצויה. איך? הילדה זקוקה להתייחסות. א. תתחילו להדגיש בפניה את הטוב שבה. ב. צמצמו התייחסות להתנהגויות מפריעות. ג. קבעו איתה (כל אחד מיכם) זמן קבוע בשבוע המוקדש רק לה, בלי נוכחות התאומים. ד. חזקו אותה על התנהגויות מועילות שלה. ה. זמנו לה הזדמנויות לעזור ולתרום. הכירו והעריכו את עזרתה. בהצלחה, ובברכת יחסים טובים עינת גבע, יועצת משפחתית, מכון אדלר .
 

talr10

New member
תודה על התשובה ועוד שאלה

את כל מה שהצעת לנו ניסינו. לקחנו אותה כל אחד מאיתנו לבד , כשהיא לבד היא ילדה מקסימה, מדברת בעדינות, צוחקת, מאושרת. אבל כשמגיעים הביתה היא כועסת , זעופה, בוכה לעיתים קרובות, נעלבת בקלות. גם בקטע החברתי, היא ממעטת להפגש עם חברות. היא טוענת שהן לא יכולות להפגש. השאלה אם היא יוצרת בביה"ס אותה הרגשת כעס שהבנות לא רוצות להפגש איתה. אני רואה את זה וליבי נחמץ. זהו גיל שההורים כבר אינם מתערבים בקביעת פגישות עם חברים ואני מנסה לנתב אותה האם היא רוצה להפגש עם חברה כלשהיא אחה"צ, תמיד התשובה היא: "לא היום", לא בא לי, היא לא יכולה .... המורה שלה טוענת שגם בכיתה היא מאוד סוערת ומתחברת בעיקר לבנים. היא עונה לעיתים בחוצפה למורה, ומקניטה את הבנים, רבה איתם ולפעמים חוזרת זועפת הביתה שאחד מהם הרביץ לה או ענה לה בקללות. ראיתי את התוכנית סופר נני אתמול והבנתי שטון הדיבור בבית חשוב מאוד. אנו מנסים כל הזמן להוריד את טון הדיבור ולדבר איתה ולא לצעוק. אך עצם היותה ילדה סוערת המנסה למשוך את תשומת הלב כל הזמן, היא מצליחה לגרור אותנו לצעקות ודיבור בטון כועס . בתחילה אנו מעירים , מבקשים וכלא נענים אנו נגררים למריבה. האם יש לך הצעות נוספות, בהתיחס לעובדה שהיא בתחילת גיל ההתבגרות? תודה
 
המפתח לשינוי בידיים שלכם...

שלום רב, אני מתרשמת ואין לי ספק שאת אימא רגישה, מעורבת ואכפתית.( את מנסה, פנית לטיפול ועוד). יחד עם זאת הילדה מאותת אותות מצוקה, הילדה מבטאת בהתנהגותה קושי של הסתגלות. קושי מתמשך. הילדה זקוקה לעזרה. ראשית, עליכם לרדת מהכעסים והצעקות ולעשות החלטה נחושה שאתם אינכם רבים איתה. נקודה. אני יודעת, זה קשה! זה יתבע מיכם מידות גדולות של איפוק, סבלנות, לנשוך את הלשון או לנשום עמוק לפני שאתם מגיבים. לתגובות שלכם יש קשר הדוק להתנהגות, לבחירות ולהתנהלות של בתכם. אתם חייבים להחליט שאתם רוצים להיכנס לתקופה של צינון, לתקופה של הבראת היחסים. כרגע כולכם חבולים, כעוסים, מאוכזבים ומרגישים תחושת אכזבה וכישלון. הלא כן? זה חבל מאוד. מה שהצעתי לך בתשובה הקודמת אינו רצפט לניסיון כי אם הצעה לאורח חיים קבוע. הילדה צריכה להרגיש בעלת ערך, שהיא משמעותית ומועילה, הילדה צריכה להרגיש שאתם רוצים אותה, שאתם אוהבים אותה, שאתם מקבלים אותה כמו שהיא. חובת ההוכחה חלה עליכם. על בסיס של קבלה ללא תנאי הילדה תוכל לעשות שינוי. אפשרו לה לבחור, כבדו את בחירותיה( למשל, בהתנהלות החברתית) אל תלחצו. אתם רוצים מאוד טוב, הכוונות שלכם מאוד טובות. לעת עתה התוצאות לא מספיק טובות. אני מאמינה שהכול יכול להיות גם אחרת. המפתח לשינוי בידיים שלכם. רדו מהכעס גלו אמפאטיה. בברכה, עינת גבע, יועצת משפחתית, מכון אדלר.
 
למעלה