ילדה בת 2.5 עם חרדה גדולה ממבוגרים

YKL1

New member
ילדה בת 2.5 עם חרדה גדולה ממבוגרים

יש לי ילדה מקסימה בת 2.5. מאז שנולדה היא אינה מתחברת בקלות עם מבוגרים. היא צריכה המון "זמן איכות" עם מבוגר על מנת להרגיש נוח במחיצתו ולהגיב לבקשותיו. לדוגמא: היא נמצאת בחוג ספורט שאחד מאיתנו מלווה אותה. כל פעם שיש איזשהו יחס אישי מצד מפעילי החוג היא נבהלת ונצמדת אלינו ואפילו רוצה להפסיק את הפעילות (אחרי כמה דקות חוזרת בכיף). היא מאוד אוהבת ללכת לגן ומספרת על כל הפעילויות בהתלהבות אבל במפגשים היא מעדיפה לשבת בצד וצופה ולא משתפת פעולה. הדבר נראה לי נורמלי אם כי אצל ביתי זה אפילו יותר חריג מאצל ילדים אחרים שאני רואה. עד עתה ראיתי זאת כחלק מהאופי שלה והדבר היחידי שאנחנו יכולים לעשות זה לתת לה את כל האהבה והביטחון כדי שבעתיד תלמד להיפתח. אך ברור לי שהיא בקונפליקט מאוד גדול כל פעם שהיא רוצה להשתתף אבל חוששת. רציתי לדעת האם אם יש משהו נוסף שאנחנו או צוות הגן יכולים לעשות כדי לשפר את ביטחונה.
 
סמכו עליה עם הרבה כבוד

שלום רב, לכל אדם ולכל ילד יש סגנון התקשרות ייחודי משלו. הכולל את הבחירה במי? מתי? בקצב ההתחברות וכו'. ליחס של המבוגרים המשמעותיים, המלווים את תהליך ההתפתחות החברתית חשיבות גדולה לצמיחה והגדילה בתחום זה. עלינו להתייחס לכל ילד כאינדיבידואל אחד, יחיד ומיוחד ולא להשוות אותו בשום אופן לילדים אחרים. כלל זה מניב יחס של כבוד, הגינות והתחשבות לילד. קו מנחה נוסף הוא לא לדאוג. דאגה מובילה אותנו לתגובות מלחיצות שמונעות התקדמות. כמו: מה קרה לך? דחיפה לתוך מעגל חברתי טרם זמן וכו'. מה כן? לקבל את הסגנון הייחודי ואת הקצב האישי. לשדר (גם בלי מילים) את המסר אני סומכת עלייך ומאמינה שכאשר תרצי ותבחרי תשתפי פעולה עם מי שתרצי ותבחרי, מתי שתחליטי. זו זכותך וזה בסדר גמור. בנוסף, לא להתרגש, לא להתרשם כאשר אינה רוצה לשתף פעולה. להכיר ולהעריך את רצונה. למשל במילים כמו אני מבינה שלא מתאים לך עכשיו להשתתף. ובכל פעם שתראו את הילדה מגלה מיומנויות חברתיות כגון: משתחררת, משתתפת בפעילות, מתלהבת, לוקחת חלק שקפו לה במילים את מה שאתם רואים. לסיכום: ילדים מתפתחים בנישות בהם הם זוכים להתייחסות. הגדילו התייחסות לאותם מקומות אותם אתם רוצים להצמיח. מה דעתך? מברכת אותך ליום חורף נעים וחם ומצפה לעוד מחשבות, שאלות ... עינת גבע יועצת משפחתית, מכון אדלר.
 

YKL1

New member
לדברי הגננת החרדה גדלה...

תודה על תשובתך המהירה. התשובה מאוד מרגיעה כי זה מה שאנחנו עושים. פשוט הגננת העלתה את העניין שהמצב "החמיר" במפגשים ואם פעם אחרי כמה פעמים שהייתה רואה ומכירה את נושא המפגש הייתה מצטרפת, עכשיו היא בוחרת לא להצטרף בכלל. כיוון שהגננת היא בעלת ניסיון רב התחלתי לחשוב אולי יש לעשות משהו בנידון. מה שהתכוונו לעשות זה לברר עם שאר אנשי הצוות אם הם רואים שינוי כזה מחוץ למפגשים ולשאול גם את מפעילות החוגים בגן אם גם הן רואות "החמרה". בנוסף חשבנו לתאם פגישה עם הגננת לשמוע את דעתה בעניין. חשבתי אולי להציע שתגדיש 5-10 דקות ביום לשבת עם הבת שלי "אחד על אחד" כדי שתרגיש יותר נינוחה בקירבתה ואז אולי תרגיש יותר נוח במפגשים איתה. מצד שני אני לא רוצה ללחוץ על הבת שלי. היא ילדה מאוד רגישה ואני לא רואה שום בעיה אחרת.. ההיפך, היא מאוד מפותחת לגילה, הרבה יותר מחבריה באותו גיל. היא יודעת להביע את עצמה בצורה יוצאת מהכלל וחוץ מהמצוקה שיש לה כשהיא רוצה/לא רוצה להצטרף לפעילות (לדוגמא במסיבת חנוכה) היא ממש מאושרת. עלי לציין גם שכשאנחנו בסביבה (ההורים) היא הרבה יותר סגורה למבוגרים אחרים, אם כי למבוגרים במשפחה (דודים, סבים) היא דוקא יותר נפתחה בזמן האחרון. מה את חושבת? האם לנסות ולפעול באיזושהי צורה?
 
גם רגישות זו תכונה נרכשת

שלום רב לך, אני ממליצה ,כאמור לתת לילדה מרחב רגוע לצמיחה. עיסוק שלכם בנושא יכול להסלים את הקושי. יחד עם זאת, איני מתווכחת עם אינסטינקטים אימהיים. שימי לב, את מציינת: " שכשאנחנו בסביבה( ההורים) היא הרבה יותר סגורה למבוגרים אחרים" מה שמחזק את עמדתי שליחס שלכם לילדה יש השפעה על התנהגותה. ילדים רגישים גדלים לצד הורים רגישים. רגישות לילדים זו תכונה הורית נפלאה. רגישות יתר מיותרת והופכת חוזקים פוטנציאלים לרגישויות וחבל. עינת גבע, יועצת משפחתית, מכון אדלר.
 
למעלה