60 שניות על פחדים ומשמעותם....
שלום רב ליאת יקרה, לילדים שלך יש דמיון רב. הדמיון וההשראה הם מפתחות לחיים מעניינים, להתפתחות וליצירה. אין לי ספק שבעתיד הם ימריאו, יגיעו ויובילו אותנו לפסגות חדשות. כל אנשי המעשה, המדע, הרוח הגדולים התחילו מפנטזיות. להזכירנו כאשר ג'ול וורן כתב לראשונה על אפשרות להגיע לירח, אנשים ראו בכך מדע בדיוני, חלומות באספמיה, הזיות ... עד כאן פילוסופיה ועכשיו למעשה. פחדים: קבוצה קטנה של פחדים הם פחדים מולדים. הילוד מפחד מרעשים, מפחד ליפול - אלה פחדים קיומים, הישרדותיים. יתר הפחדים הם פחדים נרכשים. ילדים לומדים לפחד. ילדים מקדמים בנפשם רגשות שבזכותם הם מקבלים יחס. התנהגות היא מטרתית, ילד שחווה רווח מאמץ את הדרך. למשל, בתך גילתה שכאשר היא מפחדת אתם מתגייסים . שימי לב:" דיברנו ,הסברנו, איימנו ,קנינו ..." אז למה שתוותר? ילדים עקביים, לא עושים פעולות מיותרות, הם עושים פעולות מניבות. לעומתם אנחנו לא עקביים ומנסים דרכים מגוונות. הילדים תצפיתנים מעולים ופרשנים סובייקטיבים. מה עושים עכשיו? מתי התחיל ה"סיפור"? כאשר ה"סיפור" באיבו, ואנו לא מתרגשים, לא מתרשמים, שומרים על ענייניות וקור רוח המשולבים עם אמפאטיה אנו משיבים לילד במהירות את האמץ והביטחון. מאחר ואתם בשלב מתקדם של ה"פרשה" אני מציעה לשבת עם הילדה לשיחה רגועה ושקטה: להעביר לה את המסר שאתם יודעים (ומאמינים, כמובן) שהיא רואה דמות ומפחדת, יחד עם זאת אתם מכירים אותה כילדה אמיצה (תנו דוגמאות לאמץ ליבה) וכילדה בעלת כשרונית במציאת פתרונות יצירתיים . חשבו יחד מה מה היא מציעה? חשוב לאפשר לה להמציא פתרונות. הייתי מקדימה לכך שלב של צינון, שבוע של שיתוף פעולה שלכם איתה, הכרה בתחושותיה, להיות איתה - בשבילה בשביל שלה (למשל, להצטרף אליה למקלחת: בלי דיבורים, ביקורת, שכנועים, הטפות וכיו"ב, רוצה לשטוף ידיים בכיור- לאפשר, לגלות אמפאטיה :" נבהלת,מתוקה, בואי תשטפי כאן ידיים" מה המטרה? השלב הראשון, הוא שלב של הרגעת המערכת והשבת האמון, העברת המסר שאתם מבינים אותה ואתם איתה ( יש מחנה אחד -יחד). ואני חוזרת לשלב השני שיקרה בעוד כשבועיים והוא השיחה השקטה: בשיחה זו תאפשרו לה להעלות פתרונות. תוכלו להציע למשל: לקנות לה צמיד מגן, או מטה קסמים שנוסך אומץ /או מסנוור דמויות. אפשר גם להתיידד עם הדמות ולהפוך אותה לחברה. בקיצור, השיחה והאופציות צריכים להתאים להווייה שלכם ולשיח המתפתח. מקווה שנתתי לך כיוון למחשבה. עינת גבע, יועצת משפחתית מנהלת הפורום מטעם מכון אדלר.
