ילדה בת 9

[זמנית לעתיד]

ילדה בת 9

לא בדיוק יודעת לשים את האצבע על הקשיים. אבל הם התחילו בשנה האחרונה (כיתה ב').

עד אז (גילאי גן-כיתה א') - ילדה חמודה, מלאת מרץ וחיוכים, חכמה, חברותית, וכד'. תמיד היתה פרפקציוניסטית - כזו שכל ציור אצלה נראה כמו שייך למוזיאון (אסור לצאת מהקו, אסור לצאת מהריבוע וכד').

בשנה האחרונה - התנהגות של המנעות. לא מזמינה בכלל חברים. לעיתים רחוקות מאוד הולכת לאיזה חבר. יש לה בעיקר 2 ילדים (בנים) שהיא מחבבת. אין לה בכלל חברות בנות (בהתחלה עוד הזמינו אותה, חיזרו אחריה, אבל עם הזמן - ירדו ממנה, וכבר לא מזמינים).
מאוד דבוקה אליי (אמא).
מרבה להתפרצויות זעם אם משהו לא מסתדר כרצונה. התפרצויות (יכולה לבעוט במשהו, לזרוק משהו כמו כסא אפילו...)
מרבה לכפות את רצונה עלינו (אם אנחנו קובעים עם חברים וילדיהם - היא לא רוצה שהילדים יבואו, למשל).
פרפקציוניזם מחריד (רבע שעה מול המראה בבוקר עד שהקוקו יוצא מתוח בדיוק כרצונה ! ועד אז - אסור לכל יושבי הבית לנשום/לדבר/לאכול/להתעטש/להשתעל כי זה מבלבל אותה והיא מתעצבנת...)
מאוד נוקשה מחשבתית. קשה לשוחח איתה (כשמשוחחים ומסבירים - היא מבינה, אבל בעת כעס - חוזרת שוב על ההתנהגויות שלה...)

עד השנה היתה מצויינת לימודית, אבל אני חוששת שזה יגיע גם לשם (אם למשל היתה משימה קבוצתית, השותפיה לקבוצה לא היו מקבלים את דעתה - היא היתה פורשת ולא מוכנה להשתתף בקבוצה. פשוט ננעלת ! ואין עם מי לדבר). בכיתה ב' המורה עוד סבלנית אבל מה יהיה בכיתות גבוהות יותר ?!

איך אפשר לעזור לה להיות יותר גמישה מחשבתית ? לנתב את הפרפקציוניזם למקום אחר ויותר מועיל ?
איזה טיפול עשוי להועיל בכלל להיפתח חברתית, לא להימנע, לזרום ?

 

[זמנית לעתיד]

ועוד משהו שרציתי לציין -

בזמן התרפצויות הזעם שלה, הצרחות, והצעקות, לא פעם היא אומרת בכעס: "אוף ! בא לי למות ! אני רוצה למות !"

לרוב אני מתעלמת, אבל בתוכי בהחלט מוטרדת לשמוע זאת מילדה שטרם חגגה 9...

יש דרך נכונה להגיב לזה ?

 

[כן ועכשיו]

ממליצה בחום על הדרכת הורים לקבלת כלים מעשיים

להתמודדות עם ילדתכם הרגישה.
נשמע שיש קושי מתמשך בתקשורת ונוצרה דינאמיקה לא מצמיחה ביניכם.
ילדתכם זקוקה, כמו כל ילד אחר, לגבולות ברורים, להצבת אתגרים בהתאמה לגילה ויכולותיה,
כאלו שיאפשרו לה לחוות הצלחה ויעודדו אותה לחקור ולהתנסות בחוויות חדשות באופן עצמאי.

כשילדתך אומרת לך שבא לה למות היא מעבירה מסר שהיא זקוקה בדחיפות לשינוי.
הנכונות שלכם לספק כל גחמה שלה אינה עוזרת לה אלא מאיימת עליה - כי המסר הוא שאתם פוחדים ממה שיקרה אם לא תעשו זאת, ובעיקר - לא סומכים עליה שהיא מסוגלת גם להתמודד עם התיסכול וגם לצאת מהתהליך כמנצחת. כל פעם שאתם מוותרים לה ומתייחסים אליה כאל תינוקת שאינה מסוגלת לדחות סיפוקים, אתם פוגעים בסיכוי שלה לגדול ולצמוח - וכמטאפורה, היא רוצה שהתינוקת הזו תמות כדי שהיא תוכל כבר להשתחרר ממנה ולגדול למימדים הנכונים לה.

אולי הילדה שלך מציבה לך מראה - אולי לך קשה להתמודד עם תיסכולים והיית רוצה שיוותרו לך ולכן את מוותרת לה...אבל היא לא את, היא רוצה לגדול.

לא יודעת, אולי כן ואולי לא.
אין לי מספיק מידע עליכם אז נתתי תשובה מפורטט למצב קלאסי שיכול לייצר דינאמיקה מהסוג שתארת.

וחזרת להמלצתי - העזרו באיש מקצוע, אף ילד לא מגיע עם הוראות הפעלה ואין סיבה להמשיך ולסבול כשיש כ"כ הרבה היצע של גישות ומטפלים.
צאו ל"שופינג" ומיצאו את זה/זאת שהייתם רוצים שילוו אתכם בתהליך ההורות, כדי שאתם תהנו מילדתכם והיא תהנה מילדותה.

 

[זמנית לעתיד]

הייתי שמחה לקבל המלצות קצת יותר ספציפיות

למטפלים או לסוגי טיפול (פסיכולוג ? מרכז לסמכות הורית ? אדלר ? לא יודעת...)

לא חושבת שהייתי רוצה להתערב תרופתית.

יש משהו במה שכתבת. הבעיה בעיקר עם אביה שמאוד "נכנע" לה. אין לו איזו סמכות או כריזמה עליה. היא לפעמים מדברת אליו בזלזול (ואני צריכה להעיר לה ולהעמיד אותה במקום).

היינו בהדרכת הורים בעבר (קבוצתית), אבל לא ממש הפקנו תועלת. אז אשמח להמלצות.

 

[smile li]

טיפול רגשי

שלום רב,
קראתי את דבריך בעיון ואין לי ספק שבתך זקוקה לטיפול רגשי. היא חווה קשיים במישורים רבים ונראה שללא טיפול המצב רק יתעצם ויגלוש לעוד היבטים בחייה וכן ישפיע וישחוק גם אתכם.
איזה סוג של טיפול רגשי? טיפול רגשי פרטני לבתכם, רצוי טיפול פסיכולוגי. פסיכולוג אמור גם לערוך אחת לכמה פגישות עם הילד מפגש עם ההורים, כך שעדכונים, הדרכה וכלים תקבלו גם אתם.
חפשו המלצות על פסכולוג ילדים ופנו לקבלת עזרה.
בהצלחה!!

 

[גרא.]

זמנית לעתיד,ההמלצה לקבל יותר הדרכת הורים,

היא במקומה.יחד עם זה,היום גיל ההתבגרות הממוצע של בנות,נע בין 9-10
המאפיינים אינם רק בגיל,ואפשר למצוא תחילת סימני התבגחות מינית ראשונייםם
בגוף.הכניסה לגיל ההתבגרות,מלווה בהתפתחות פיזית ושינויים רגשיים וחברתיים.
כדאי לשאול את הורי חברותיה שלביתך,אם התהליכים שהיא עוברת שכיחים גם
אצל בנותיהם.אם זה המצב, כדאי לתת לזמן לעשות את שלו,בתך,אינה זקוקה
לטיפול,אלא לשיחה של אם ובת.עלייך להתאזר מעט בסבלנות.

 

[מעייןביט]

שלום זמנית לעתיד,

נשמע שביתך מבקשת עזרה. היא זקוקה לטיפול רגשי אצל פסיכולוג, או עו"ס שמטפל בילדים. וודאי עם המטפל שהוא עורך גם שיחות עם ההורים ומשלב הדרכה להורים בטיפול הרגשי לילדה. מניסיוני, בדר"כ כשיש בבית ילדה פרפקציוניסטית כמו שאת מתארת, גם אחד ההורים מאוד קשה עם עצמו, ולכן רצוי לשלב הדרכת הורים עם הטיפול הרגשי.

 

[חייכנית2]

מאד מסכימה עם הדוברת האחרונה

במובן שאי אפשר להפריד את הילדה מהמערכת המשפחתית שבה היא גדלה.
הדברים מתבטאים אצלה,כי היא רגישה מאד ומראה מאד,אבל סביר שהסיבתיות היא לא רק אצלה.
לכך יש צורך בבירור סבלני,שמערב גם את ההורים.
אחר כך ניתן להיות יותר חכמים-מה כדאי- האם טיפול רגשי לילדה ושיחות מדי פעם עם ההורים? האם שיחות רק עם ההורים [לפעמים גם בשלט רחוק ניתן להיעזר...] ואולי התערבות משפחתית שכוללת גם את ההורים,גם את הילדה? אפשר לדעת מהי הדרך אחרי פגישות הכרות שמאבחנות מה קורה. דרך האינטרנט ,למרות הפירוט לא ניתן לדעת למה הילדונת מגיבה.