ילדה טובה סיפור
י.ג.א ילדה טובה © עשן הסיגר והמקטרת כיסה את שולחננו , שם בפינה, במקומנו הקבוע במפגש של יום רביעי. הפאב היה מלא באנשים , והיה קצת רועש מהרגיל, חבורה עליזה של חבר`ה צעירים התמקמה בשולחן לא הרחק מאיתנו, ומדי פעם שמענו מכיוונם קולות צחוק רמים. אצלנו בשולחן, דומה היה שהערב יהיה שקט ודומם. כל אחד לגם מהבירה , טעם זית פה ושם, וחיכה שמשהו יתחיל לספר. דובי קרא למלצרית, והזמין סבוב נוסף של בירה , ואני התחלתי לדבר: `` אני לא יודע איך לספר את מה שיש לי היום, אבל תדעו לכם שזה משהו שגרם לי לחשוב הרבה אחרי ששמעתי אותו. וכך היה , ביום ראשון , יצאתי מפגישה אצל עורך הדין שלי, ואיך שאני מתחיל ללכת לכיוון הרכב, אני רואה משהי מאד מאד מוכרת .לקח לי כמה שניות לזהות את ורדה, שהייתה מהחוג לפילוסופיה לפני מליון שנים. ספרתי לכם שעשיתי תואר ראשון באוניברסיטה העברית. שם הכרתי אותה. אודה על האמת, שלצערי גם לה לקחו כמה שניות לזהות אותי , אנחנו הרי רואים רק אחרים, ולא את עצמנו, מה לעשות. בקיצור , את ורדה הכרתי בקפיטריה של בניין המנהלה, הייתי שם בבניין לצורך סידורים, והיא הייתה שם עם כמה חברות, משוחחות בקול רם . עמדתי בצד, שתיתי קפה, ורק הבטתי בהן, והיא עשתה לי סימן ביד, שאצטרף אליהן. האמת היא ששמחתי. בסך הכל לשבת עם חבורה של חתיכות, זה לא רע , נכון? `` `` נכון `` אמרו שלשתם ביחד , פרצנו כולנו בצחוק, ודובי אמר שזה הזמן להזמין סבוב נוסף של בירה. רוני ויוסי לקחו פסק זמן, לרוץ לשרותים .הבירה הגיעה, חיכינו להם ואז המשכתי. כלומר , רציתי להמשיך, אלא שאז פרץ לפתע הויכוח הנושן בעניין העשן של דובי ושלי. טוב, בשלב כלשהו זה היה צפוי, אבל עכשיו זה עצבן אותי כי הייתי ממש באמצע דברי. `` יאללה `` אמרתי. `` בדיוק באמצע? טוב טוב ,חכו שאתם תספרו משהו, איך שדובי ואני נעשה מהומות. `` עברו כמה דקות, הסיגר שלי מת מוות טבעי, דובי הניח קצת למקטרת. וסוף סוף התאפשר לי להמשיך. טוב, אז ורדה ואני, הרבצנו חיבוק אדיר, כמו חברים שבאמת נפגשים פתאום אחרי שנים רבות בהן לא התראו, ומייד הצעתי שניכנס לבית הקפה הקרוב , נשתה קפה ביחד, ונתעדכן. נכנסנו, הזמנו קפה פילטר, עם קרואסונים, ואז הבטתי בורדה ואמרתי `` קדימה , ספרי, מה עבר עלייך, מה קורה אתך היום ..ואני, אשתוק ואקשיב. היא חייכה , ספרה ספור שגרתי על אהבה ,נישואים, ילדים, והגיעה עד למשבר אמצע הדרך . הכל נשמע כל כך מוכר , אפילו משעמם, עד שקרצה לי ואמרה..`` תקשיב, יש לי סיפור קצת שובב, שעד היום לא ספרתי לאיש. היום יום די מיוחד עבורי, אספר לך למה בהמשך, אבל, אתה מבטיח לא לספר לאף אחד , נכון? `` ברור `` אמרתי, ואזני הזדקפו כמו אנטנות של סלקום. טוב..בקיצור, אתה זוכר את התקופה שהכרנו? תמיד רצית לבוא אלי לדירה ומעולם לא הרשתי לך, תמיד נפגשנו בעיר...טוב, אז הגיע הזמן שאספר לך למה. כשבאתי לירושלים לחפש דירה לתקופת הלימודים באוניברסיטה, דבר ראשון באתי לבניין מדעי הרוח, שם אמרו לי שתמיד אפשר למצוא מודעות על דירות וחדרים להשכרה. נעמדתי שם, ליד הלוח הענק באולם הכניסה, והתחלתי להעתיק מספרי טלפון וכתובות. כמעט סיימתי להעתיק , כשלפתע נעמדה ליידי חברתי מהחטיבה, דלית. אתה בטח זוכר אותה, לפני שהתחילה בכלל להעתיק מספרי טלפון מהלוח, הצעתי לה שנחפש דירה ביחד. דלית קפצה על המציאה, ואז התחלנו לחפש ביחד. הדירה השלישית שראינו ,הייתה בבית הכרם והיא מאד מצאה חן בעיננו. 3 חדרים וסלון, עם נוף לואדי, ואפשרות לחצות את הואדי ברגל ולהגיע ישר לאוניברסיטה, ללא הוצאות נסיעה. אבל, שכר הדירה קצת הרתיע אותנו, בעל הבית דרש 2100 לירות,. ורדה פרצה בצחוק, כן, אז עוד דיברנו בלירות. ורדה חייכה והמשיכה: היינו צריכות למצוא עוד שותפה לדירה אחרת לא היינו יכולות להסתדר מבחינה כספית. בקשנו מבעל הדירה שיתן לנו מעט זמן להתייעץ בינינו. והוא הושיט ידו בכיוון הסלון, ואמר, שבו וקחו את כל הזמן שבעולם., חייך נכנס למטבח והכין לנו ולו קפה. בני , בעל הדירה , היה גבר די חביב, בסביבות גיל הארבעים, נראה טוב, די ספורטיבי, נשוי עם שלשה ילדים , שגר במרחק 3 בתים מהבית בו שכרנו ממנו דירה. לפגישה אתנו הופיע במדי צבא, עם דרגות סא``ל ונעלי צנחנים. ככל הנראה כדי להרשים אותנו, והוא די הצליח. הוא קשקש אתנו על כוס קפה, ותוך כדי , סיפר לנו את סיפור חייו, על אישתו שהייתה מנהלת בית ספר ועכשיו, אחרי תאונת דרכים מרותקת לכסא גלגלים, על ילדיו המוצלחים. זה היה קטע מעצבן, כי דלית ואני רצינו כבר להיות כמה דקות לבד לנסות לראות איך סוגרים אתו עניין. בקשנו שוב כמה דקות לבד, והבחור עבר למטבח. ניסינו לחשוב על דרך לפתרון, ולא הצלחנו , המוח הקיבוצניקי שלנו אמר לנו בשקט שאנחנו הולכות להפסיד את הדירה הזאת. עברו מספר דקות, וב
י.ג.א ילדה טובה © עשן הסיגר והמקטרת כיסה את שולחננו , שם בפינה, במקומנו הקבוע במפגש של יום רביעי. הפאב היה מלא באנשים , והיה קצת רועש מהרגיל, חבורה עליזה של חבר`ה צעירים התמקמה בשולחן לא הרחק מאיתנו, ומדי פעם שמענו מכיוונם קולות צחוק רמים. אצלנו בשולחן, דומה היה שהערב יהיה שקט ודומם. כל אחד לגם מהבירה , טעם זית פה ושם, וחיכה שמשהו יתחיל לספר. דובי קרא למלצרית, והזמין סבוב נוסף של בירה , ואני התחלתי לדבר: `` אני לא יודע איך לספר את מה שיש לי היום, אבל תדעו לכם שזה משהו שגרם לי לחשוב הרבה אחרי ששמעתי אותו. וכך היה , ביום ראשון , יצאתי מפגישה אצל עורך הדין שלי, ואיך שאני מתחיל ללכת לכיוון הרכב, אני רואה משהי מאד מאד מוכרת .לקח לי כמה שניות לזהות את ורדה, שהייתה מהחוג לפילוסופיה לפני מליון שנים. ספרתי לכם שעשיתי תואר ראשון באוניברסיטה העברית. שם הכרתי אותה. אודה על האמת, שלצערי גם לה לקחו כמה שניות לזהות אותי , אנחנו הרי רואים רק אחרים, ולא את עצמנו, מה לעשות. בקיצור , את ורדה הכרתי בקפיטריה של בניין המנהלה, הייתי שם בבניין לצורך סידורים, והיא הייתה שם עם כמה חברות, משוחחות בקול רם . עמדתי בצד, שתיתי קפה, ורק הבטתי בהן, והיא עשתה לי סימן ביד, שאצטרף אליהן. האמת היא ששמחתי. בסך הכל לשבת עם חבורה של חתיכות, זה לא רע , נכון? `` `` נכון `` אמרו שלשתם ביחד , פרצנו כולנו בצחוק, ודובי אמר שזה הזמן להזמין סבוב נוסף של בירה. רוני ויוסי לקחו פסק זמן, לרוץ לשרותים .הבירה הגיעה, חיכינו להם ואז המשכתי. כלומר , רציתי להמשיך, אלא שאז פרץ לפתע הויכוח הנושן בעניין העשן של דובי ושלי. טוב, בשלב כלשהו זה היה צפוי, אבל עכשיו זה עצבן אותי כי הייתי ממש באמצע דברי. `` יאללה `` אמרתי. `` בדיוק באמצע? טוב טוב ,חכו שאתם תספרו משהו, איך שדובי ואני נעשה מהומות. `` עברו כמה דקות, הסיגר שלי מת מוות טבעי, דובי הניח קצת למקטרת. וסוף סוף התאפשר לי להמשיך. טוב, אז ורדה ואני, הרבצנו חיבוק אדיר, כמו חברים שבאמת נפגשים פתאום אחרי שנים רבות בהן לא התראו, ומייד הצעתי שניכנס לבית הקפה הקרוב , נשתה קפה ביחד, ונתעדכן. נכנסנו, הזמנו קפה פילטר, עם קרואסונים, ואז הבטתי בורדה ואמרתי `` קדימה , ספרי, מה עבר עלייך, מה קורה אתך היום ..ואני, אשתוק ואקשיב. היא חייכה , ספרה ספור שגרתי על אהבה ,נישואים, ילדים, והגיעה עד למשבר אמצע הדרך . הכל נשמע כל כך מוכר , אפילו משעמם, עד שקרצה לי ואמרה..`` תקשיב, יש לי סיפור קצת שובב, שעד היום לא ספרתי לאיש. היום יום די מיוחד עבורי, אספר לך למה בהמשך, אבל, אתה מבטיח לא לספר לאף אחד , נכון? `` ברור `` אמרתי, ואזני הזדקפו כמו אנטנות של סלקום. טוב..בקיצור, אתה זוכר את התקופה שהכרנו? תמיד רצית לבוא אלי לדירה ומעולם לא הרשתי לך, תמיד נפגשנו בעיר...טוב, אז הגיע הזמן שאספר לך למה. כשבאתי לירושלים לחפש דירה לתקופת הלימודים באוניברסיטה, דבר ראשון באתי לבניין מדעי הרוח, שם אמרו לי שתמיד אפשר למצוא מודעות על דירות וחדרים להשכרה. נעמדתי שם, ליד הלוח הענק באולם הכניסה, והתחלתי להעתיק מספרי טלפון וכתובות. כמעט סיימתי להעתיק , כשלפתע נעמדה ליידי חברתי מהחטיבה, דלית. אתה בטח זוכר אותה, לפני שהתחילה בכלל להעתיק מספרי טלפון מהלוח, הצעתי לה שנחפש דירה ביחד. דלית קפצה על המציאה, ואז התחלנו לחפש ביחד. הדירה השלישית שראינו ,הייתה בבית הכרם והיא מאד מצאה חן בעיננו. 3 חדרים וסלון, עם נוף לואדי, ואפשרות לחצות את הואדי ברגל ולהגיע ישר לאוניברסיטה, ללא הוצאות נסיעה. אבל, שכר הדירה קצת הרתיע אותנו, בעל הבית דרש 2100 לירות,. ורדה פרצה בצחוק, כן, אז עוד דיברנו בלירות. ורדה חייכה והמשיכה: היינו צריכות למצוא עוד שותפה לדירה אחרת לא היינו יכולות להסתדר מבחינה כספית. בקשנו מבעל הדירה שיתן לנו מעט זמן להתייעץ בינינו. והוא הושיט ידו בכיוון הסלון, ואמר, שבו וקחו את כל הזמן שבעולם., חייך נכנס למטבח והכין לנו ולו קפה. בני , בעל הדירה , היה גבר די חביב, בסביבות גיל הארבעים, נראה טוב, די ספורטיבי, נשוי עם שלשה ילדים , שגר במרחק 3 בתים מהבית בו שכרנו ממנו דירה. לפגישה אתנו הופיע במדי צבא, עם דרגות סא``ל ונעלי צנחנים. ככל הנראה כדי להרשים אותנו, והוא די הצליח. הוא קשקש אתנו על כוס קפה, ותוך כדי , סיפר לנו את סיפור חייו, על אישתו שהייתה מנהלת בית ספר ועכשיו, אחרי תאונת דרכים מרותקת לכסא גלגלים, על ילדיו המוצלחים. זה היה קטע מעצבן, כי דלית ואני רצינו כבר להיות כמה דקות לבד לנסות לראות איך סוגרים אתו עניין. בקשנו שוב כמה דקות לבד, והבחור עבר למטבח. ניסינו לחשוב על דרך לפתרון, ולא הצלחנו , המוח הקיבוצניקי שלנו אמר לנו בשקט שאנחנו הולכות להפסיד את הדירה הזאת. עברו מספר דקות, וב