ילדה כותבת...
היי, שמי אפרת ואני בת 19. חיילת. הוריי גרושים, עד גיל 18 הייתי בחזקת אמי. לאחרונה אני חשה קיפוח מצדה. לפני שנה וחצי היא הכירה אמריקאי דרך האינטרנט, ומאז החליטה לעבור לגור בארה"ב ולהתחתן איתו. לאורך כל השנה האחרונה היא נסעה אליו לארה"ב לפרק זמן מסויים, וחזרה להיות איתי... ככה זה נמשך במשך שנה וחצי (במשך כל שנת יב' שלי, ועכשיו כשאני בצבא) קשה לי עם זה. אני מאוד רגישה לכל מה שהיא אומרת לי, אני עלולה לבכות כמעט מכל דבר. לפני 10 חודשים הכרתי בחור מקסים, אני אוהבת אותו והוא נורא אוהב אותי. בהתחלה התחלנו כידידים, כיום אנחנו בקשר רציני ואף מדברים על חתונה. אנו מתכננים אותה בעוד כשנה. הוא מאוד עוזר לי עם הרגשת האובדן, אך למרות זאת קשה לי. שוחחתי על זה עם דודתי רבות, היא מצדיקה אותי ב-100 אחוז, אך עם זאת היא פשוט הציעה לי להתמקד בחיים שלי, היא אמרה לי שאני כבר גדולה ואני פשוט צריכה להתמקד בחיים עם בן הזוג שלי, להתקדם וכו'. השאלה, האם חיי זוגיות נועדו למלא חסר מהסוג הזה? האם עליי פשוט לא לחשוב עליה, לשכוח ממנה לגמרי, ולהמשיך הלאה עם בן הזוג שלי? יש לציין שהוא בן אדם מדהים!!!! הכרנו בהתחלה כידידים, ועם הזמן התקרבנו, ועכשיו אנחנו ביחד.
היי, שמי אפרת ואני בת 19. חיילת. הוריי גרושים, עד גיל 18 הייתי בחזקת אמי. לאחרונה אני חשה קיפוח מצדה. לפני שנה וחצי היא הכירה אמריקאי דרך האינטרנט, ומאז החליטה לעבור לגור בארה"ב ולהתחתן איתו. לאורך כל השנה האחרונה היא נסעה אליו לארה"ב לפרק זמן מסויים, וחזרה להיות איתי... ככה זה נמשך במשך שנה וחצי (במשך כל שנת יב' שלי, ועכשיו כשאני בצבא) קשה לי עם זה. אני מאוד רגישה לכל מה שהיא אומרת לי, אני עלולה לבכות כמעט מכל דבר. לפני 10 חודשים הכרתי בחור מקסים, אני אוהבת אותו והוא נורא אוהב אותי. בהתחלה התחלנו כידידים, כיום אנחנו בקשר רציני ואף מדברים על חתונה. אנו מתכננים אותה בעוד כשנה. הוא מאוד עוזר לי עם הרגשת האובדן, אך למרות זאת קשה לי. שוחחתי על זה עם דודתי רבות, היא מצדיקה אותי ב-100 אחוז, אך עם זאת היא פשוט הציעה לי להתמקד בחיים שלי, היא אמרה לי שאני כבר גדולה ואני פשוט צריכה להתמקד בחיים עם בן הזוג שלי, להתקדם וכו'. השאלה, האם חיי זוגיות נועדו למלא חסר מהסוג הזה? האם עליי פשוט לא לחשוב עליה, לשכוח ממנה לגמרי, ולהמשיך הלאה עם בן הזוג שלי? יש לציין שהוא בן אדם מדהים!!!! הכרנו בהתחלה כידידים, ועם הזמן התקרבנו, ועכשיו אנחנו ביחד.