ילדה שלא רוצה להיגמל מחיתולים

ילדה שלא רוצה להיגמל מחיתולים

שלום הילדה שלי אוטוטו בת 3, חכמה ומקסימה שנמצאת במסגרת טובה. יש לה אח בן שנה. הילדה לא רוצה להיגמל מחיתולים. פשוט לא רוצה. היא יודעת מה זה, היא נמצאת בסביבה גמולה, כל יום מדקלמת את סיר הסירים, יושבת על הישבנון עם בגדים בזמן שאני מקלחת את הקטן, יש לה 2 סירים בחדר, הדביקה מדבקות עליהם...בקיצור סביבה תומכת. אבל היא לא רוצה ואומרת שהיא לא רוצה. יודעת וגם עונה ששואלים אותה - שכולם סביבה עושים בשירותים - אבל חוזרת ואומרת שרוצה לעשות בחיתול. לפני חודש הרודתי לה את החיתול ליום שבו היא עשתה בתחתונים. פשוט בתחתונים בלי ניסיון בכלל להגיע לסיר. בעקבות ייעוץ מקצועי החזרנו את החיתול והעלינו אותה ל"מחלקת הגדולים". מוצץ רק במיטה. אין שתייה לפני השינה/במיטה. ישנה במיטה של גדולים. חיזוקים חיוביים של ילדה גדולה, בכורה עצמאית. בקיצור, הילדה במחלקת הגדולים וסבבה לה. קניתי לה תחתונים. היא משחקת איתם לפעמים. אבל רוצה רק בחיתול. בתחושה שלי שמקבלת חיזוק מהגננות שלה שעליהן אני מאוד סומכת - היא יודעת טוב מאוד מה קורה. היא יודעת איפה עושים וכו'...וגם רואה כל יום את החברות שלה. עזבתי אותה לשבועיים לגמרי. בשבוע האחרון רק ככה מידי יומיים-שלושה אני שואלת, נגיד, רוצה בסיר? או בואי נעשה בשירותים...והיא בשלה - לא. חוזרת ואומרת שרוצה בחיתול. אז מה עושים? לעזוב? לדרבן? מה יהיה? עוד מעט קיץ, חם, לא נעים...כל ההחלפות האלו מחוץ לבית לילדה גדולה הן לא נוחות.
 

anati278

New member
למה שלא תמשיכי ללכת בראש של ילדתך העצמאית

הרי יגיע הרגע שהיא תרגיש לא נוח ותהיה בשלה מתוך הרצון שלה להפסיק עם החיתולים. זה נשמע שכאן צריך להפעיל את "חנוך לנער ע"פ דרכו". את נתת ונותנת לה את האמצעים ומעודדת אותה והיא תחליט מתי נכון לה לבצע את השינויים. מכל הסיפורים ששמעתי על ילדים שלא שיתפו פעולה בסוף זה מגיע הרגע הנכון לילד. בהצלחה...
 
אני גם לא שמעתי על ילד שלא נגמל

אני גם בעד להרפות, זה גיל שמצד אחד רוצים להיות עצמאיים אבל הגדרת האני שלהם מתבטאת בכל דבר הפוך שההורה אומר ודווקא כך היא מרגישה עצמאית. אני מאד מבינה בתור אמא איך זה מהילד הראשון שמצפים שיגדל, שיהיה עצמאי, זה לחץ טבעי, מבפנים, אבל ברגע שתרפי... היא תרצה לבד, מי לא רוצה לגדול?
 

limorsf

New member
גמילה שמתעכבת אכן בעיה - הפתרון?

אוי אמא שולי, זה באמת מתסכל. מבחינת הגיל לגמרי בשלה כבר מזה זמן, וגם כולם כבר מזמן עזבו סיר ועושים בשירותים. אבל אין ברירה, כל ילד וזמנו וכל דבר בעיתו. הצעדים של "להעלות אותה לבוגרים" ולהראות לה באמצעות מעשים ויחס סביבתי שהיא יכולה להתאפק מצד אחד, ולהתאים עצמה למסגרת סביבה - הם צעדים בסיסיים והכרחיים ועשית מצוין!!! למעשה, אלו שני העקרונות שאנו מבססים על מנת שהגמילה תהיה קלה ומהירה. כי מה על הילדה לעשות? ללמוד שאת הצרכים עושים במקום ספציפי, שלא היא החליטה עליו אלא המבוגרים - כלומר, היא צריכה להתאים את עצמה לחוקי הסביבה! במקביל, על מנת להתאים עצמה לסביבה, כמו שכולם דורשים ועושים, היא צריכה להתאפק. גם הוספת לה את סיר הסירים - שזו דרכך לאמר לה "בשפה שלה" - כלומר בשפת הספרים - זה מה שאנו מצפים ממך... נפלא. לכן כל כך חשוב שהובלת אותה בצעדים קדימה וביססת את העקרונות שעליהם מושתתת הגמילה. עם זאת, - מדובר בשבועיים "התבגרות" לא? מיד אחר כך התחלת לשאול אותה האם רוצה.... כלומר, יש לה עקרונות והבנה, יש לה סביבה תומכת, אך נראה שאולי יש ביניכן מעין מאבק כוח - מי יקבע את השלב הבא? האם את תקבעי את הצעד הבא או היא. כמו מאבק מוחות כזה... סמוי ללא ספק, ולמעשה לא כל כך לטובתה. כך שאני מציעה שני צעדים נוספים: 1. למשך שבועיים נוספים - נגיד עד שבועות או זמן שתקבעי, את ל א שואלת אותה כלום. לא מתיחסת לכך אפילו לא בטיפה. כלום. נאדא. כאילו שכחת מהנושא. תעשי עבודה פנימית מצידי, אבל שהיא תרגיש שאת באמת, ומהלב, נותנת לה לקבוע את הזמן בשבועיים הקרובים. קשה? אולי, תעמדי בזה. אל תוותרי לעצמך. אבל מצד שני: 2. הפתעה: אחרי השבועיים הללו, תוך התייעצות עם הגננות, את מסבירה לה שהגיע הזמן, והיא גדולה וחייבת ללמוד את מה שצריך, (לא כי כולם עושים, אלא כי זה יהיה טוב ב ש בי ל ה!) ואת תעזרי לה. לוקחת אויר ובמשך כמה ימים, רק בבית, שמה לה תחתונים, וסיר לידה בסלון, וכל פעם שנראה לך שסביר שהיא צריכה מושיבה אותה "עד שייצא". לא בכוח, אך בתקיפות. לא כועסת כשמתפספס, יודעת שזה יגיע, אם צריך מקפלת שטיח יקר... תנסי שלמרות הלחץ זה יהיה נעים, כמו שיעור שאת מלמדת אותה. אפשרות נוספת ל-2: שהגננות יחד איתך יחליטו בתום השבועיים של 1, שהן מתרגלות אותה בגן, מושיבות אותה יחד עם כולן, והביטוי בבית יהיה רק אחר כך. תלוי מה נראה לך יותר מתאים. אני מעדיפה את אפשרות א' אך לשיקולך. במקביל, במהלך תקופת 1, אם ישנם דברים ספציפים, לא כול הדברים שהיא רוצה, את יכולה לקשור את זה ל"גדולים" - לדוגמא, מבקשת לקרוא ספור מסוים ואת אומרת: יותר מאוחר חמודה, זה לגדולים.... ככה ברמזים, את מעבירה את הרמזים, שיש שווה ושווה יותר. לא בהגזמה, אבל מידי יומיים ככה, שייצא שאת אומרת את זה על משהו, ומבלי להזכיר במילה את הסיר או הצרכים או את הנושא בכלל! חשוב לעשות את זה נכון. בתום תקופת 1, ובמהלך תקופת 2 - אנא שתפי ונחזק אותך אפילו ברמה יומיומית. יש כאן שיעור חשוב גם לך וגם לה, והצלחה שצפויה לשתיכן. כל טוב לימור סופר פטמן פסיכולוגית חינוכית ופסיכותרפיסטית
 
למעלה