ילדה שלי ואני

[אירית12345]

ילדה שלי ואני

 

[אירית12345]

הילדה המהממת שלי בת 7

הילדה הבכורה שלי בת 7 והיא כל העולם בשבילי.
הילדה שלימדה אותי מה זה להיות אמא והילדה שכשהסתכלתי עליה כשרק נולדה חשבתי לעצמי :"איך לא נולדת קודם?"איך הייתי בעולם הזה בלעדיך".
הילדה שחשוב לי לתת לה ערכים והיא מקבלת אותם באהבה והיא בעצמה כבר בוגרת ומבינה שלא צריך ללמד אותה הרבה.כזאת היא.
הילדה המהממת שלי היא בעודף משקל אבל היא גם גבוהה.
כואב לי הלב,כואב לי הלב להסתכל על השומנים הנשפכים לה כשהיא יושבת ,השומנים שיוצאים לה מהטייצים וכואב לי הלב ללכת לחנות בגדי ילדים ולקנות לה בגדים במידה הכי גדולה.
הילדה המהממת שלי היא הכל בשבילי!ואני כאמא שגדלה בתור רזה רוצה שגם הבת שלי תהיה רזה.הילדה המהממת שלי בת 7 והיא מתקרבת למשקל ששקלתי בגיל 15!זה אוכל אותי מבפנים.אוכל אותי שאני לא מצליחה לעזור לילדה המהממת שלי.
הילדה המהממת שלי שומעת מגיל הגן מילדים רעים שהיא שמנה והיא מסתכלת במראה ואומרת שהיא שמנה וכשהיא במקלחת היא מכניסה את הבטן ובודקת את עצמה . היא נפגעת והיא בוכה.
הילדה המהממת שלי מעולם לא תשמע ממני שהיא שמנה אבל אני כן אסביר לה שצריך לשמור על הגוף שלנו גם באוכל וגם בספורט.
נקרע לי הלב שאתמול הילדה המהממת שלי סיפרה שמישהו מהכיתה קרא לה שמנה והיא לא התייחסה אליו.בדיוק כמו שלימדתי אותה לא לשמוע את ההערות האלה ושרק ילדים שהם חסרי ביטחון מסוגלים להגיד ככה.
נשבר לי הלב שאולי זו הטבע שלה אולי זו הגנטיקה שלה אולי ככה היא צריכה להיות ושהיא אף פעם לא תהיה רזה.
החלום שלי שהמהממת שלי תהיה רזה כי היא תרגיש ככה פי מיליון יותר טוב עם עצמה.זה העולם שלנו.הרזון שולט ולא משנה מה יגידו. רזה =יפה.רזה= שמירה על הגוף גם באוכל וגם בספורט.
כואב לי הלב שאני יודעת שהיא עוד תפגע בעתיד וייתכן ותהיה לה טראומת ילדות על ההשמנה שלה.
כואב לי הלב כי ייתכן והיא תאשים אותי שלא הצלחתי לעזור לה .
אני נפגעת בשבילה.אני רואה איך מסתכלים עליה ומרחמים.
אני יודעת שהיא יודעת שאני נפגעת בשבילה
כואב לי... כואב לי בנשמה... בשביל הילדה המהממת שלי

 

[רi תם]

סליחתך מראש,אין לי עצות מעשיות למעט,דברים שקרוב לוודאי חשבת עליהם בעצמך כמו דיאטנית ילדים,ספורט וכד' אבל....
הפוסט שלך,"נגע" בנימי נשמתי.
אין לי ספק שהילדה שלך מהממת.את אמא מהממת!
ילדים יכולים להיות "לא טובים" האחד לשני,כמו מבוגרים,רק שאין להם את החוסן הנפשי להתמודד.
המשיכי לחזק אותה,למרות שהאמירות "פוצעות" ואין ספק שהן פוגעות בה עד מאוד.
כן,עצוב שמשטר הרזון מכתיב חיים (אגב,ראי סיפור נטע ארוויזיון

).
שולחת לשתיכן חיזוקים,המון הבנה וחמלה על הילדונת המהממת הזו שנידרשת להתמודד עם חברה שמקדשת רזון.

 

[אירית12345]

תודה על התגובה

 

[פרפרי אהבה]

מבינה את הכאב

לצערי, אין לנו את הכלים למנוע מאנשים וילדים לפגוע בילדים שלנו ואי אפשר למגן בתוך בועה.
&nbsp
הכי חשוב זה לתת לה את המקום להתבטא בבית ולהתייחס אליה בפני עצמה , בלי קשר למשקל שלה, להיות שם בשבילה ולהקשיב לה אם היא רוצה לשתף.
&nbsp
מבחינה מעשית- להפוך את הבית לבית בריא מבחינת אוכל וספורט אבל לא לאסור לגמרי על אכילת מתוקים וכו', לעשות את זה בצורה מסודרת.
&nbsp
מניסיוני כילדה שדווקא הייתה רזה ואוכל היה תמיד אישיו בבית- כשזה אישיו, זה גורם לך עוד יותר לחיות מסביב לזה. כל פעם שהפכו את האוכל למשהו משמעותי- זה פשוט גרם לי עוד יותר לא לרצות לאכול (לא מטעמי אנורקסיה- פשוט לא הייתה ילדה אכלנית) .
&nbsp
&nbsp

 

[איןאריותכאלה]

את לא חושבת שהיא מהממת

ואני מתנצלת מראש על מה שאני כותבת לך עכשיו - את חושבת שהיא תהיה מהממת כשהיא תהיה *רזה* כי רזה = יפה = טוב ומי שיש לה גנטיקה/משטר/ווטאבר היא זו שכובשת את העולם. את אולי לא *אומרת* את המילה שמנה, אבל המחשבה שלך לגמרי שם. והילדים שלנו לא מקשיבים למה שאנחנו אומרים אלא למה שהם מרגישים מאיתנו. את רוצה לעזור לה? תלמדי לקבל אותה כמו שהיא. לכי לטיפול אם את לא מצליחה לבד. זו תהיה המתנה הכי גדולה שתוכלי לתת לה, ולדעתי - גם לעצמך. גילוי נאות - הילדים שלי לא שמנים. אבל הם לא מושלמים. ואני רואה היטב גם את החסרונות שלהם. אני כמובן משתדלת לסייע להם ככל יכולתי בהתמודדויות שלהם, ולצייד אותם בכלים טובים לדרך. אבל אני לא חושבת שאני יכולה להעלים עבורם את הקשיים.

 

[danakama10]

סליחה, איזה מין שטויות את כותבת?!

את קובעת עבורה שהיא חושבת שהבת שלה לא מהממת?!ברור שהמחשבה שהיא שמנה היא שם, זו בעיה! כמו שאת רואה את החסרונות של הילדים שלך, כך היא רואה את הבעיות של הילדה שלה.
הגזמת לחלוטין עם התגובה הזו שלך.
ולא, לעזור לה לקבל אותה כמו שהיא, זה לא העזרה שהילדה צריכה.

 

[זלופית]

אה ואת לא כותבת שטויות?

איך את יודעת איזו עזרה הילדה שלה צריכה? איןאריות לא יודעת אבל את כן?
ואם כבר, לדעתי את היא זו שהגזימה לחלוטין עם התגובה שלך בה גוללת את משטר האימונים ודייטת הכסאח שהילדה צריכה לעבור רק כי היא לא נופלת לתבנית שלך של איך ילדה צריכה להיראות. אני לא יודעת איזה חלק ממה שכתבת הזוי יותר - החלק של לדבר עם המנהלת ש"תיישם תוכניות של קבלת האחר ועמידה במקום של הזולת" או החלק שבו את פוקדת עליה להוריד כל בדל של משהו מתוק מתפריט הילדה, כולל סילאן, דבש או מייפל טיבעי ו"לאפשר פרוסה אחת של עוגה ביום שישי בערב ואז לזרוק את שאר העוגה" WTF??
אולי כדאי שאת תיישמי קצת תוכניות של קבלת האחר ועמידה במקום הזולת...?

 

[danakama10]

השטות שאריות כתבה -

"את לא חושבת שהיא מהממת". איך מישהי מעזה לקבוע לאם אחרת שהיא לא חושבת שהבת שלה מהממת? כן, זה באמת שטויות! לקבל את האחר לא אומר שצריך לשתוק כשמישהו משפיל הורה אחר!

זכותך לחשוב שהגזמתי עם התגובה שלי. לאימוץ דרך חיים בריאה אין קשר למשטר אימונים ודייאטת כסאח. ילד שמרגילים אותו לאורז חום, לחם ופסטה מלאים, מדוע שיחוש מקופח? להורה זה אותו מאמץ להושיט את היד בסופר ללחם מלא מאשר ללחם/לחמניה לבנה. מדוע להחליט שילדות=ממתקים ולהכניס סוכר בכל הזדמנות? סוכר לא תורם לגוף כלום. נכון, לאדם הרגיל שאינו בעודף משקל, הגוף שלו ידע להתמודד עם סוכר בלי ליצור נזקים רבים מדי. אבל השאלה - למה? כי זה טעים? או קי, אז אוכלים מעט ולא באופן קבוע. למה לדחוס לילדים רכים דברים מתוקים עד שהם מתמכרים ודורשים עוד ועוד? למה שילד לא יתרגל שפרי מספק את היצר כשמתחשק משהו מתוק, ויתרגל שעוגה/ממתק מקבלים רק פעם בשבוע ו/או אירועים מיוחדים? למה לדחוף אחרי כל ארוחה, או אפילו במקום ארוחה, משהו מתוק?
ולהתרגל לאורח חיים אקטיבי (ועוד מי ישמע, קצת להסתובב בחוץ...) זה משטר אימונים? חבל.

לדבר עם המנהלת זה הזוי? אצלנו בבי"ס יש מספר תוכניות שנועדו למנוע הצקות, וזה עובד מצויין (כמובן שגם זה מגיע מהבית). יש בבי"ס ילדות שמנות, ועוד מספר ילדים שסובלים מדברים שנראים מבחינה ויזואלית, ואף אחד לא צוחק עליהם. מקבלים אותם כמו את כולם, לא מתייחסים כלל לשונות שלהם.

אני הבאתי לאם עיצות, כפי שהיא ביקשה. לך העיצות לא נראות? אינך חייבת לאמץ. גם האם לא. אני הבאתי את העיצות הכי טובות שאני יכולה להביא.

 

[איןאריותכאלה]

לדעתי על עצמך את חושבת

שאת לא אמא מספיק טובה אם את לא מצליחה לפתור עבורה את הבעיה. אני קוראת אותך כבר הרבה זמן. לי נשמע שאת עושה מעל ומעבר. את מקפידה על ספורט, העברת את הבית לתפריט בריא, את במעקב אצל אנשי מקצוע. מה עוד? הניחי לעצמך. את עושה כמיטב יכולתך. אני חושבת שאת אמא טובה. ושגם אמא טובה לא יכולה הכל.

 

[danakama10]

בעקבות מה שכתבו כאן

עשיתי גם חיפוש על הודעות אחורה, וכואב הלב.
אין לילדה בעיות הורמונליות, ולכן המסקנה היא שהיא אוכלת הרבה יותר ממה שהיא צריכה ועוסקת מעט מדי בספורט.
בגלל שהילדה היא שמנה מגיל צעיר, אז כן, כל החיים תהיה לה את ההתמודדות הזו. מספר תאי השומן נקבע בילדות, בבגרות הוא קבוע. לכן, גם אם תאי השומן שלה יצטמקו, המספר הגבוה שלהם עדיין יהיה איתה כל החיים.

את חייבת לקחת את הנושא ברצינות. לכתוב בפורום ואז להגיש לילדה ממתקים "בריאים", כי לדברייך "ילדים אוהבים מתוק", זה לא פתרון. ככל שהילדה גדלה, יש לך פחות ופחות שליטה על מה היא אוכלת, אז עכשיו זה ממש הזמן.

דבר ראשון, תדברי עם המורים שיענישו ילדים שצוחקים עליה ועם המנהלת שתיישם תוכניות לקבלת האחר ולעמוד במקום של הזולת. עם הילדה תדברי שלפעמים ילדים אוהבים לצחוק על מישהו שמעט שונה כי זה נותן להם עצמם הרגשה יותר טובה. יחד עם זאת, תסבירי לה ששומן עלול לגרום למחלות ולכן את רוצה לעזור לה להגיע למשקל תקין.

דבר ראשון, תקני ספרים שמיועדים לילדים שמדברים על תזונה בריאה, ותקראו ביחד ותדברו על זה. אני לא אביא לך המלצות ספציפיות כי אני גרה בארה"ב, אני רק אספר לך שהילדים שלי מאוד מתעניינים בזה, וזה בהחלט משפיע על ההחלטות שלהם.
דבר שני, את צריכה בעצמך ללמוד איך להכין תפריט שיתאים מבחינה קלורית ויהיה בריא לילדה. תבקשי מתזונאית להגיד לך כמה קלוריות בערך הילדה אמורה לאכול, כמה חלבונים, קלציום וכו', ושתתן לך תפריטים לדוגמה.
והנה קצת הרחבה לגבי מזןו: לא רק מספר הקלוריות חשוב, אלא גם מה את אוכלת. סוכר ופחממות בלי סיבים הם מזון גרוע מאוד. למעשה, פחממות בלי סיבים פועלים כמו סוכר.
תורידי דברים מתוקים מהתפריט. הילדה תתרגל מהר מאוד שאם בא לה משהו מתוק, תפוח זה הפתרון, וגם זה במידה.
תחליפי את המוצרים שהם מקמח לבן לקמח מלא - לחם, פסטה (אני מניחה שגם בארץ יש פסטה מחיטה מלאה?), במתכונים שונים תשתמשי בקמח מלא במקום קמח לבן. במקום תפוח אדמה - אורז חום.
סוכר בכל הצורות שלו - דבש, מייפל, סילאן, ועוד - להוריד. אפשר להחליט שמכינים עוגה בבית ביום שישי, וכל אחד מקבל פרוסה אחת אחרי ארוחת הערב (ואחרי זה לזרוק את העוגה). שזה יהיה הדבר המתוק היחיד שיש בבית.
אגוזים - מעט מאוד. יש בהם המון שמן.
לא לטגן דברים אלא לאפות עם תרסיס שמן.
לגבי מוצרי חלב תתייעצי עם הדיאטיקנית, לא בטוח אם בגיל הזה מומלץ מוצרים דלי שומן. בכל מקרה לא הייתי נותנת גבינה צהובה. אבל אם מותר, אז יוגורט (דל שומן או מלא על פי המלצת הדייאטיקנית) בלי טעמים. מקסימום אפשר לפזר למעלה קצת (אבל באמת מעט) צ'ייריו. אגב, בחלב וביוגורט יש הרבה מאוד סוכר באופן טבעי. את יכולה להכין יוגורט בבית (קלי קלות) ולתת לו להתחמם במשך 24 שעות, דבר שמוריד בצורה משמעותית מאוד את כמות הסוכר (החיידקים שגדלים אוכלים את הסוכר).
הרבה הרבה ירקות, גם מבושלים וגם חיים.
פירות, לא יותר מ- 2-3 ביום, יש בהם גם הרבה סוכר. לחלוטין לא לשתות מיצי פירות.
בשר - להוריד בשר בקר, ולהתבסס על הרבה חזה עוף ודגים.
אוכל מעובד הוא אוכל שמכיל המון שומן ו/או סוכר ומעט מאוד סיבים. גם הרבה חומרים משמרים, ומלחים. לכן, אוכל מעובד, למעט המינימום (אצלנו לדוגמה זה הצ'יריו וקרקרים שאין בהם סוכר ויש בהם סיבים) - אאוט.

זה החלק התזונתי.
בנוסף, הילדה אמורה לשלב פעילות גופנית כאורח חיים. אצלי הבנים מתרוצצים בלי הפסקה. בהפסקות (ויש לה הפסקות ארוכות מאוד) הם משחקים במשחקי כדור, בבית נמצאים לפחות שעה בחוץ כשהם ממשיכים במשחקי הכדור, ובנוסף רשומים לחוגי ספורט. אני מניחה שרוב הבנות אינן פעילות גופנית כל כך, אבל אתם יכולים להחדיר את זה. כל יום לפני ארוחת ערב, צאו להליכה של לפחות חצי שעה. לפעמים תגוונו עם אופניים. בסופי שבוע תוסיפו עוד זמנים של פעילות - ללכת לטייל, כשיש הרבה הליכה. לשחק איתה משחקים כמו מחניים שקופצים ורצים הרבה. לקחת אותה לטרמפולינות. שחייה.

בקיצור, מצאי לך ספרים שילמדו אותך על תזונה. ותיישמי. בנוסף, התזונה של כל המשפחה תצטרך להשתנות, כי הרי לא יתכן שאת תאכלי חלה עם גבינת שמנת, ולילדה תגישי פרוסת לחם מלא עם גבינה רזה ומלפפונים.

שיהיה בהצלחה!

 

[חייבתלהגיב]

בלי קשר לשאלה דיאטה או לא, אם כשהיא

יושבת השומנים נשפכים ויוצאים לה מהטייצים - כדאי למצוא לה בגדים מתאימים יותר, שיחמיאו לגוף שיש לה עכשיו (שוב, בלי קשר למה שיהיה בהמשך), כך שהיא תוכל להרגיש טוב עם איך שהיא נראית, לפחות כשהיא לבושה.
זה לא סותר את עניין האכילה הטובה והספורט - אפשר בהחלט גם וגם.