ילדה של אמא של

ילדה של אמא של

הכי קשה אני חושבת זה לדעת שגם הבת שלך עברה "משהו" איכשהו יצא שבזמן שגידלתי אותה לבטחון להכרת ערך עצמה וכל שאר הדברים החשובים, תוך כדי העברתי לה בלי מילים גם את רגשות האשמה שלי את הפחדים שלי והכי גרוע את חוסר האמון שיש לה זכות לאמר לא. והיא גדלה כילדה שעברה התעללות והאמינו לי היא לא, היא "רק" ספגה ממני הכל והפכה להיות ילדה קרבן. ואני כל כך אומללה כל כך סובלת מתחושות אשם על מה שעוללתי לה ובוריאציות אחרות גם לאחיה וכשהם כועסים ואומרים לי מילים מכאיבות אני כועסת ונפגעת ובו בזמן יודעת שזה מגיע לי. כבר לא יודעת איך אפשר לחיות כך, בנפשי להיות ילדה שהתעללו בה וכל המשתמע מזה ובו בזמן להיות אמא שפגעה בילדיה ואפילו זה לא במודע... איך חיים?
 
שלום לך ילדה אישה

כאב לי לקרוא את מה שכתבת. אני יכולה לומר לך שאני מלאת שנאה כלפי אמא שלי שהתעללה בי רגשית ופגעה בי קשות. כשקראתי את מה שכתבת חשבתי על כך שהיא עצמה גם כן פגועה. היא דור שני לשואה, סבתי היא ניצולת שואה והיא עצמה (אימי) התייתמה מאב כשהיתה ילדה. וזה מה שהפך אותה למה שהיא היום, אשה שמתעללת ומשפילה אותי, ביתה ואת בן זוגה. את שואלת מה עושים וקודם כל אני רוצה להגיד לך שעצם המודעות שלך לנושא ראוי להערכה וזה כבר מפתח בעצם לתשובה. נשמע שאכפת לך מביתך והיא בטח מרגישה את זה. האם ניסית לשוחח איתה על כך? אולי שיחה כנה ואמיתית על מה ששתיכן מרגישות וצריכות תעזור לשתיכן?
 
לשוחח

הפתרון כבר מזמן חמק מידיי כי כבר אז כשהבנתי את מה שקורה שוחחתי איתה ועם האחרים הסברתי, התנצלתי שהיו דברים שפשוט לא יכולתי להבין שלחתי אותם לשיחות אבל הבעיה נעוצה בתוכי, בתוך נפשי תחושת האשם גורמת לי כל הזמן לרצות אותם וזה אף פעם לא יכול להיות טוב. בקיצור עייפתי.
 
ואולי ../images/Emo35.gif

זו שוב בדיוק אותה נקודת מבט, שגורמת לך לקחת אשמה על הדברים? את מכירה הורים שלא טועים? שלא מעבירים מהניסיון של עצמם (לטובה ולרעה) לילדיהם? מראש את אומרת שכשהבנת את מה שקורה הלכת והתנצלת. באת מראש מעמדה של טעות, שגיאה, אשמה. יכולות להיות לשיח בינך ובין הילדים זוויות רבות ושונות. הטוב מתקיים במקביל לרע, הוא לא נעדר ונותן לרע המוחלט להשתלט עליו. זוהי בדיוק הראייה השחור לבן שמשתלטת. אבל ילדייך - פעילים אני מניח, ופורחים. לא כך?
 
אמנם שאלה

מנסיוני כילדה מוכה ואנוסה אני יודעת שחלמתי על הרגע שאימי תתנצל בפני על שתיקתה והפקרתי, חלמתי עליו על אבי מבקש סליחה שהיכה ואנס,... וכשמצאתי את עצמי שוגה כל כך עם ילדיי מיהרתי להתנצל כי חשבתי שאת זה ההגינות דורשת, שאכיר בטעותי ובכך אשחרר אותם להמשך חייהם, אז בסופו של דבר מה נכון לעשות? אני כבר לא יודעת. והם אכן ילדים טובים ומוצלחים רק שמפעם לפעם "נהנים" להגיד לי כמה שלא הייתי בסדר ואני עונה להם שאת שלי מבחינת התיקון עשיתי וכ"ו אבל הלב, הלב נשבר.
 
אהבה ללא תנאים ../images/Emo23.gif

כילדה, היית זקוקה לאהבה של הורייך. להכרה שלהם בפגיעה בך, בחוסר היכולת שלהם להיות שם עבורך, שומרים ומגינים. והחור הזה, החסר הזה באהבה בלי תנאי, בהכרה בך ובצרכים שלך נשמע שממשיך ומלווה אותך גם היום. אני מניח שעם ילדייך הדבר שונה. כן, נכון, יכול להיות שאת מפרשת אותם דרך המשקפיים שלך, ואת הצרכים שלהם, דרך הצרכים שלך כילדה. אבל תקני אותי אם אני טועה שהילדות שלהם היתה שונה משלך, וידעת לתת להם את אותה אהבה ללא תנאים שהיתה חסרה לך. ה"ביקורת" שהם מעבירים עלייך ועל התפקוד שלך כהורה, היא לא אותה היזדקקות נואשת שהיתה לך כילדה כלפי הורייך. והחסר שלהם, או התרעומת, או איך שתבחרי להגדיר זאת - מגיע ממקום אחר. אני לא יודע בני כמה הם, אבל כל הזמן מתנגת לי בראש המחשבה על נקודת המבט, ולהיכן היא מופנית. כילד - קודם כל אני עצמי, ומה לא קיבלתי, לא נתנו לי והגיע לי [והידיעה שהגיע לי], לעומת ההורים - מי הם, ומה נסיבות חייהם, והאם אני צריך לוותר על הזכויות שלי, בגלל נסיבות חייהם של ההורים. ואני חושב שזה לא משהו פתיר מבחינת משוואה. אין זה או זה מוחלט. יש דיאלוג תמידי בין שני הקצוות האלה, ושניהם יכולים להתקיים במקביל.
 
תודה על ההתיחסות

אתם ממש צוות לענין. מדובר בילדים גדולים, כבר הם הורים בעצמם ואני נוטה להאשים את עצמי בכל קושי שלהם אבל אני חושבת שהצדק איתך, אני בהחלט לא כמו הורי ילדיי מעולם לא היו מוזנחים ואהבתי היתה נתונה להם ללא תנאי. רק שכאשר שומעים אותם ולאו דוקא את טענותיהם אלא גם את בעיותיהם ו/או קשיים שהם מתמודדים איתם אי אפשר להתעלם מהעובדה שאני אימם, הייתי ילדה של התעללות. לפעמים זה כל כך כואב שאני זקוקה לאוזן קשבת וכאן קיבלתי אותה. תודה.
 
אישה ילדה יקרה

קודם כל ברוכה הבאה לפורום
. ושנית, לפי איך שאת מדברת, אני לא בטוחה כמוך שפגעת עד כדי כך. אני חושבת שמעבר לכל, הגישה שלך מוכיחה משהו לגביך - את מאוד רוצה בטובת ילדייך. אדם שמתעלל, בדבר אחרת. הוא יציג את עצמו כהורה מושלם ולא יקח אחריות על מעשיו. ואת בפירוש נוהג בצורה שונה מזה. לעתים נקלעים ליחסים בעייתיים עם הילדים, בעיקר אם הם בגיל ההתבגרות... ואולי שיחה גלויה, שבה תגידי לבתך מה את מרגישה, תעזור לך לברר מה את בשבילה באמת. לא רק ברמה של מה שנדמה לך שאת בשבילה. לפעמים אנחנו שופטים את עצמנו בחומרה יתרה, ללא הצדקה.
 
למעלה