ילדות בהפרש קטן

[אלמה40]

ילדות בהפרש קטן

הסיפור הוא כזה: בהיותי בת 39 נקלטתי בהזרעה שלישית ונולדה לי בת.
תמיד חלמתי שיהיו לי ילדים בהפרש קטן. אין לי במשפחה תאומים כך שמראש ישעתי שזה לא יקרה. בכל אופן מייד אחרי הלידה קבעתי לרופא פיריון שוב והתחלנו שוב את התהליך שכולל בדיקות וכל מה שצריך והוא אמר לי עוד אז שבגיל 40.5 לא נראה לו שזה ילך בקלות ושהוא מוכן לשדרג אותי ל-IVF. אמרתי שאני רוצה לנסות כמו קודם במחזור טבעי. קיוויתי שיצליח אבל גם לא ממש האמנתי.....קצת מוזר להסביר את ההרגשה. נקלטתי בניסיון הראשון

הבת שלי מתקרבת לגיל חצי שנה ואני עכשיו ממש אחרי סקירה ראשונה מה שאומר שההפרש ביניהן יהיה 13 חודשים!!!
כל הזמן רציתי הפרש קטן אבל עכשיו פתאום כשזה מה שהולך לקרות אני נורא לחוצה.
איך מתמודדים? האם זה כמו תאומות? האם זה יותר קשה? האם זו ערובה שיהיו חברות - זו הייתה המטרה. רציתי אחיות או אחים קרובים בגיל בגלל פוטנציאל החברות האפשרי אם כי ברור לי שכלום לא מובטח
ממש היום קראתי בעיתון על הבחורה ההיא שרצחה את אחותה התאומה

בכל מקרה איך מתמודדים ואיך צולחים את שלב ההלם? האם יש כאן למישהו בנים או בנות בהפרש כזה קטן?

 

[אד י]

מאוד מרגש

לי אין אבל אני מכירה מחברות.
הקושי הוא בעיקר בשנתיים הראשונות.
כדאי להתארגן לעזרה בשנה הראשונה לפחות, כששתיהן עדיין תינוקות. ואולי גם לסוף ההריון שכבר תתקשי להרים את הגדולה.
מבחינת יחסי אחים, זה לא כמו תאומים, זה יותר כמו אחים רגילים.
רק עם יותר סיכוי למציאת מכנה משותף בגלל פער הגילאים הקטן. זה גם יקל עליך בהמשך כשייגדלו ותוכלי לקחת אותם לטיולים ופעילויות שיתאימו לשתיהן.
&nbsp
&nbsp

 

[jiminit2]

ברכות

לי יש תאומים (ויש לי רק אותם) אז לא יכולה להגיד לך מה יותר קשה.. אני מניחה שביחידנות שתי האופציות קשות באותה מידה... אם כי כשיש הפרשים קטנים בין הילדים יש הקלות מסויימות.. בשאיפה ה"גדולה" שלך כבר תישן לילה מלא, אולי תתחיל כבר ללכת ולא תצטרכי לסחוב שתיים במקביל. לא תחווי גזים בו זמנית, תוכלי להשתמש בציוד של הילדה הגדולה.. זה גידול שונה מתאומים. בכל מקרה, אני מאוד מציעה לך להתארגן על רשת תמיכה ועזרה . גם משפחתית וגם בתשלום. עם ילד אחד אפשר כנראה "לזרום". עם שניים צריך לחשוב על לוגיסטיקה וההיערכות היא אחרת. בהצלחה!!

 

[יהלולים]

איזה יופי! שיהיה הריון קל

שני ילדים בהפרש קטן, כמו שאדי כבר אמרה - זה קשה מאוד עד גיל שנתיים.
ההפרש בין הילדים שלי הוא שנה ותשעה חודשים - לא דומה , אבל גם עם ההפרש הזה הייתי במערבולת רצינית של שנתיים מבחינת אינטנסיביות.
מה שלי עזר מאוד - הרבה מאוד עזרה בתשלום. לפעמים של ימים שלמים . מצאתי בנות שרות לאומי שעבדו בגנים במהלך היום אבל אחר הצהריים היו פנויות, שעזרו לי מאוד. לפעמים גם בסופי שבוע.
זה גם מאוד תלוי באופי הפעוטות, ובהכנה שתעשי לעצמך - כמו איך מתמודדים עם בכי מתמשך של אחת מהן, כשיש עוד ילד לדאוג לו. לי זה היה הכי קשה.

 

[שמש שלנו]

שיהיה קל ובריא

זה נשמע שקיבלת מתנה ושאת בהלם כי אל ציפית. אז מאחלת לך שיהיה קל ורגוע ובריא

יש לי חברה עם בנות גדולות בהפרש של פחות משנה, משהו מאוד דומה לשלך.
מהסתכלות מהצד יכולה לומר לך שזה יותר קל מה שנראה.
ושהבנות הן חברות ואוהבות מאוד.
שזה לא אומר שהן לא רבות כל שני וחמישי ושזה חלק מזה.
כל הבית נראה כמו מאורת נשים לבנה ורדרדה

ושכן בהתחלה זו תהיה קריעת תחת. בשנה הראשונה. ועדיין רחוק מאוד מהאתגרים של גידול תאומים בכל מובן.

מהרבה בחינות את תגיעי מיומנת יותר לגידול של השנייה. נפשית, טכנית, ועוד.

מבחינה כלכלית לאורך כל השנים תוכלי לחסוך בציוד, ביגוד וכו'. זה משמעותי (אצל תאומים למשל אין את היתרון הזה אבל יש יתרונות אחרים).

מבחינת החוויה המשפחתית, כשיש שני קטנטנים הם מהר מאוד מעסיקים אחד את השנייה וגם אם לא ישירות אז יש אקשן בבית, ופחות דחוף לחפש אותו בחוץ.


הייתי ממליצה להרעיף על הגדולה כמה שיותר אהבה ותשומת לב בחודשים הבאים, גם כי בגיל הזה זה הדבר הכי חשוב בעולם, לתת ולתת ולגרום להם להרגיש אהובים ובטוחים. וגם כי בעוד כמה חודשים לא תוכלי לתת הרבה, אבל עם הזמן תמצאי את הדרך לתת מספיק לכל אחת.
וגם להזכיר לעצמך שהיא גדולה יחסית לקטנה אבל לא באמת "גדולה".

מצד שני עם הזמן תוכלי להיעזר בה יותר ויותר.

הייתי גם מתארגנת במקומך, על עגלת תאומים ומנשא. וכל דבר שיכול לעזור. כי לגדל בשניים זה שונה מכל מה שהתרגלת אליו אחד על אחד. אם את גרה בדירה עם בעיית נגישות, גבוהה בלי מעלית או שיש בה מדרגות בכניס הלבניין בלי שביל לעגלות - אולי לעבור.


בהצלחה!

 

[מרגנית2]

מזל טוב אלמה!

זה קשה נורא. אני ואחותי בהפרש דומה לשלך. אנחנו עד היום במתח ויריבות.
היא אומרת: אמא לא אהבה אותי.. ונלחמת איתי עם עורכי דין על הירושה.

אמא שלי כל כך השתדלה. לתת לאחת ולתת לשניה בדיוק אותו דבר. אצלנו זה לא מגיע לעיתון הסיפור. אני בולעת ובולעת. "מכילה". (אני שונאת את המילה הזו..)

הזמנתי אותה לבר מיצווה של בני. היא מיד כתבה: יש מצב לשנות תאריך?? אנחנו בחו"ל..

יחד עם זה כשהיינו ילדות שיחקנו המון יחד. היה לנו עולם שלם של דמיון ובובות. יש לי חברת ילדות שזוכרת את זה.

שתי בובות לי בובותיים צילי וגילי אקרא להן. זה שיר של ביאליק שאמי היתה שרה לנו.. וגם לי כל גל נושא מזכרת מן הבית מן החוף. שיהיה הריון קל עד כמה שאפשר. ואל תקראי עיתונים. אני לא מדליקה טלויזיה בימים אלה. המהומות בהר הבית זה ממש כאן.

 

[במזלטוב1]

מזל טוב !

אני קיוויתי שההפרש בין הראשון לשני יהיה קטן,
ובסופו של דבר השני לקח הרבה יותר זמן...
יש לזה יתרונות, בעקר מבחינת הטיפול הטכני בקטנה,
למשל כשהנקתי את הקטנה די היה לדבר אליו ולא היה צורך לגשת ולהרים אותו,
גם במקלחת זה נוח כי הוא כבר עצמאי.
מצד שני, מאד לא נוח שהצרכים שלהם כל כך שונים.
איתו אפשר ללכת לחוג, הצגה ועוד, והיא - נסחבת כמו חבילה..
הוא מכור ללגו, והיא מכניסה הכל לפה...

נראה לי שכאשר פער הגילאים נמוך יותר,
בשנים הראשונות יש יותר קושי טכני, אבל אחר כך יהיה להן יותר כיף יחד.

אין לי ספק שגם אם ההתחלה תהיה קשה טכנית,
אפשר למצוא את הדרך ולומדים לעשות את זה.
אחר כך תשקיעי בלעשות אותן חברות טובות (לומדים איך לעשות את זה, וזה מצליח!)

ואל תטרידי את עצמך במקרים הזויים מהחדשות.
העולם מלא מטורפים, וזה לא קשור אליך !
(מבטיחה לך. רוב התאומים / אחים לא רוצחים זה את זה. אפילו אם רבים)